נראה לי, למרבה הצער, שאת הרומן האוטופי, אותו כתב הרצל בשנת 1903 ונושא את השם אלטנוילנד לא קראו רבים מחברי הכנסת, שציינו את שמו בכינוס המיוחד שהתקיים בכנסת לציון יום הולדתו.
הדוברים המכובדים, שציינו את השם אלטנוילנד, פשוט התעלמו מהעובדה,שהרצל הציג ברומן הזה מודל של חברה, בה אין קניין פרטי באמצעי הייצור. בידי המדינה נתונים האמצעים כמו קרקע, מים, חשמל וכל אוצר טבע שיתגלה. הוא שולל לחלוטין בעלות פרטית על אמצעי תקשורת כמו עיתונות. הבעלות על העיתונות חייבת להיות של כלל ציבור הקוראים. הרצל מדבר על בעלות קופראטיבית, כשהמניות של העיתון הם בידי קוראיו.
הרצל לא היה סוציאליסט, אבל ביקש בספרו להציב בלמים איתנים להון הפיננסי על-ידי ההון האנושי, וזאת מתוך מודעות למגרעותיו של הקפיטאליזם.
מתוך מודעות למצבו של מי שנדרש למכור את כוח עבודתו כדי להתקיים, הרצל דורש יום עבודה של שבע שעות, ואף ניתן לכך ביטוי בהצעה לדגל. קיומן של חברות, הסוחרות בכוח אדם במדינת ישראל בחסות חוקים שכנסת ישראל חוקקה, מהוות סטירת לחי יותר מדי מצלצלת לחזון שרקם הרצל בספרו אלטנוילנד.
קיומה של חברת עֲבָדִים כדוגמת "מרמנת", המעסיקה 4,500 עובדי חינוך במערכת החינוך, זו דוגמה אחת מני רבות למכת אגרוף ללב לבו של החזון אותו שרטט הרצל בספרו. בדוגמה שהבאתי משרד החינוך הוא שמפיל לקרשים חזון של רקמת חיים ערכית. כיאה לטקס מכובד של כנסת ישראל היה מקום לציין קווים יחודיים לדמותו של בנימין זאב הרצל ולא לירות רק בלל של מילים ריקות מתוכן.
היה מקום לציין את היותו הראשון הדורש זכות בחירה לנשים. כשהוא כותב את ספרו בשנת 1903 אין מדינה באירופה, שיש בה זכות בחירה לנשים. באלטנוילנד הרצל דורש זכות בחירה לנשים. זכות בחירה וזכות להיבחר.
אין דבר יותר נלעג, מאשר העובדה שהכנסת ה-19, שחוקקה סידרה של חוקים גזעניים, מעלה על נס את הרומן אלטנוילנד. ברומן מקדיש הרצל מספר פרקים לנאומים של מנהיג מפלגה גזענית שבראשה עומד הרב ד"ר גאייער. רב קיצוני וקנאי הדורש לשלול מהערבים ומכל מי שלא יהודי זכות לאזרחות בארץ, כי זאת מדינת יהודים.
הרצל מביע סלידתו מנאומיו של כל מי שמגלם היום את הרב ד"ר גאייער. לדעתו של הרצל, לערבים יש זכויות בתוקף העובדה שהן נולדו כאן - זכות מוּלֶדֶת. יש לו הערכה רבה למהנדס הערבי, תושב חיפה, ראשיד ביי.
ברומן, הרב ד"ר גאייער נושא את נאומיו אכולי שנאה לציבור הילִידים , בני העם הערבי. הרב ד"ר גאייער מזכיר לנו, הקוראים,שיש לו ממשיך בדמות
אביגדור ליברמן, שבאותה עילגות לשון סוחף אחריו קהל שמציג פוזה של פטריוטיות לאומית מזויפת.
המהנדס הערבי ראשיד ביי, אחד המנהיגים במחנה המתנגד לרב ד"ד באיעער, מזכיר לי יותר את דמותו של חבר הכנסת ד"ר חנא סוויד, נציג חד"ש בכנסת. ד"ר חנא סוויד הוא חבר כנסת ערבי גאה בלאומיותו, מגן על זכויותיהם של בני המיעוט הערבי החי בארץ הזו בתוך חזית משותפת של יהודים וערבים הלוחמים לצדק ולשוויון לשני העמים.
המהנדס החיפאי, ראשיד ביי, אחד מגיבורי אלטנוילנד למד בטכניוון בהידלברג, איש תרבות, בעל מודעות לאומית גבוהה ופתוח לערכי חברה הומניים. ד"ר חנא סוויד, בוגר הטכניון בחיפה , איש תרבות ובעל מודעות לאומית גבוהה, השזורה בערכי הצדק והשוויון לשני העמים, שילדה הארץ הזו.
מצער, שהרב ד"ר גאייער, המובס בבחירות באלטנוילנד, רעיונותיו ההזויים רווי השנאה לאחר
מתנחלים היום בלבבות של ציבור גדול, ומנווטים מדיניות של ממשלה בישראל לעבר הקצנה ושנאה, לעומתו המהנדס ראשיד ביי, ששייך למחנה המביס את הרב ד"ר גאייער, דעותיו נדחקות היום על-ידי חלקים גדולים בציבור הישראלי.
חבל מאוד, שבטקס בכנסת לא צוינה בשורת החזון של מדינה ללא צבא, כי הרצל האמין בפתרון מדיני שהוא תוצאה של הסדר בינלאומי. גם אם יש מי שגורס שזה לא ריאלי, היה מקום לציין את כמיהתו לחברה הבונה מדינה בה אין צבא, ויש בה רק שירות לאומי.
הרצל ביקש חברה, בה מוטלת חובה על כל צעיר מגיל 18, טרם כניסתו לשוק העבודה או הלימודים האקדמיים להשתלב בשירות לאומי. שירות הנושא בנטל העבודה הסיעודית בבתי אבות , אחים ואחיות בבתי חולים וכל עבודה שעשויה לתרום לקהילה.
הרצל, שלא היה סוציאליסט, ראה את העולם הלא מתוקן של אירופה בשנת 1903." אירופה הקפיטליסטית שיוצרת עוני בתוך עושר, והחברה היהודית בארץ ישראל תהיה מופת לתיקון עולם
1".
לצערי, את המופת הזה לא ניתן היה להציג בטקס בכנסת לציון יום הולדתו של הרצל. מה שכן היה ניתן להציג, למרבה הכאב והצער, קוטביות מעמדית ויותר מדי אזרחים החיים תחת קו העוני. מה שעוד אפשר היה להציג זה את ניצחונם המכאיב של ממשיכי דרכו של הרב ד"ר גאייער, שנוא נפשו של בנימין זאב הרצל. ואני כואב את היותי שוחה כל יום נגד הזרם, אל מול הגלים עכורים ורוח רעה, הנושבת ממשנתו של הרב ד"ר גאייער במדינת ישראל, בה נולדתי, בה נולדו ילדי, בה נולדו נכדי ויולדו ניני.
ממצרים העתיקה שבה העבדים העברים סיפרו על יציאת האבות מהגלות, עד ליציאת מצרים של תקופתנו היא מדינת ישראל
