בפתח השבועות

פרשת "נשא", הפרשה הגדולה בתורה - 176 פסוקים, שרובם מתארים הקרבת קורבנות של שנים-עשר נשיאי השבטים, בעת חנוכת המזבח של המשכן. אבל בפרשה זו כתובה גם "ברכת-כהנים": "[כב] וַיְדַבֵּר יְהוָה, אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר. [כג] דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-בָּנָיו לֵאמֹר, כֹּה תְבָרְכוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: אָמוֹר, לָהֶם. [כד] יְבָרֶכְךָ יְהוָה, וְיִשְׁמְרֶךָ. [כה] יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ. [כו] יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם. [כז] וְשָׂמוּ אֶת-שְׁמִי, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי, אֲבָרְכֵם" [במדבר ו'].

התורה ניתנה ללא ניקוד ולכן שימו לב שהטקסט יכול גם להיקרא בלשון נקבה.

שלושת המשפטים הראשונים מתייחסים לחיינו. רש"י (רבנו שלמה יצחקי, 1105-1040), הפופולרי בפרשני המקרא, לא התייחס אל עניין השלום שבסוף הברכה כאל דבר מובן מאליו. "ישא יהוה פניו אליך" - בהמשך לרש"י, כשאלהים "כועס" רע לנו, אך כשיש "שלום" - טוב לנו. משפט זה מתכוון בצורה עמוקה גם לפנימיות של האדם. כשנשמתנו (יהוה שבתוכנו) מושלת בנפשנו (שמטבעה דואגת רק לעצמה), יש אחדות של ניגודים ויש שלווה ויש שלום.

חג השבועות בפתח. אחד משמותיו הוא גם "חג מתן תורה". באותו היום נכרתה ברית בין עם ישראל לאלהים. באותו היום עם ישראל, צאצאי-אברהם, התחייבו (ואפילו לא במודעות שלמה) להיות בני-ברית של בורא העולם בעולמו. משמעות הברית היא להיות שותפים לתהליך של החזרת העולם הזה למצבו המקורי כשנברא; לגן-עדן, לעולם של הרמוניה, ביטחון ושלום; ליחסים שם דו-קיום בשלום בין כל האלמנטים של הבריאה; שליטה בטבע מבלי לפגוע בו; שמירה על האינדיבידואליות של האדם מבלי לפגוע בזכויות של אחרים. לפני מעמד הר סיני שולח אלהים מסר אליהם על-ידי משה: "עַתָּה, אִם-שָׁמוֹעַ תִּשְׁמְעוּ בְּקֹלִי [אם תבינו את המשמעות שבתוך קולי, מ"ר] וּשְׁמַרְתֶּם, אֶת-בְּרִיתִי-וִהְיִיתֶם לִי סְגֻלָּה מִכָּל-הָעַמִּים, כִּי-לִי כָּל-הָאָרֶץ. וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי מַמְלֶכֶת כֹּהֲנִים, וְגוֹי קָדוֹשׁ" [שמות, פרק י"ט, ה'-ו'].

הכהן, המורה הרוחני, אמור להיות הדוגמה בהתנהגותו ובאורח חייו לבני-ישראל ולבני האדם בכלל. על-ידי הלימוד וההתבוננות בו, אמורים בני האדם לשפר את עצמם, שיפור שרק הוא יביא לשיפור של מצב העולם.

בסיום ברכת-הכהנים אומר ה': "כז וְשָׂמוּ אֶת-שְׁמִי, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי, אֲבָרְכֵם".

הכהנים הם רק הצינור - יהוה הוא המברך! והיום - כאשר כל הכהנים הם כהני-ספק, אין שום סיבה להשאיר את הברכה המופלאה הזו רק בידיהם. כל אחד מאיתנו מחויב לברך בה את עצמו. להיות בעצמו הכהן, ויכול בעבודה פנימית להוריד את שפעהּ לעצמו/ה לסובבים אותו/ה ולעולם כולו.

יְבָרֶכְךָ יְהוָה, וְיִשְׁמְרֶךָ.
יָאֵר יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ.
יִשָּׂא יְהוָה פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

חג שמח ושבת שלום!