חוויה פוטוגונית קשה עברה בשבוע שעבר על אריה גולן, בכיר שדרי קול ישראל. צלם עיתונות עצמאי הנציח אותו בהפגנת השמאל בתל אביב כשהוא משוחח בכובד ראש עם אורי אבנרי ועל דש בגדו דבקית הזדהות עם תנועתו של אבנרי, גוש שלום, תנועה שאין קיצונית ממנה בשמאל הישראלי.
אתרי אינטרנט שונים דיווחו על התצלום, ורשות השידור נבוכה. תחילה הועלתה שם טענה לא רשמית, שמדובר בפוטומונטאז', אבל אחר כך גולן עצמו הודה שהתצלום אמיתי. הוא הסביר טלפונית למוטי סנדר, עורך אתר החדשות הדעתני 'קטיף נט', שאבנרי "הדביק לי על דש בגדי מדבקה שאני אפילו לא יודע מה היה מודפס עליה, ומתוך נימוס לא הורדתי אותה מייד, אלא רק לאחר שנפרדנו".
סנדר פרסם באתר שלו את פרטי הפרשה
[קישור] את דעתו הנחרצת עליה וגם את הסבריו של גולן. אחרי כמה שעות התקשר אליו מנהל חטיבת החדשות בקול ישראל, מיכאל מירו, ומחה בתוקף. עיתונאים, אתם יודעים, מאוד לא אוהבים שכותבים עליהם דברים מביכים. בסוף סוכם בין שני הצדדים לפרסם באתר את תגובת מירו, תגובה ארוכה, מיתממת ומתנשאת, שניסתה להציג את כל הפרשה כתקלה מבצעית. לא נביא אותה כאן במלואה, פן תקצר היריעה, אך נתמצת אותה בנאמנות:
1. אריה גולן נכח בעצרת השמאל בתל אביב במסגרת עבודתו העיתונאית. לאן נגיע אם נתחיל לחשוד בכל עיתונאי המסקר את ועידת הליכוד או עצרת של מתיישבי גוש קטיף, שהוא עצמו ליכודניק או אוהד מתנחלים?
2. גם למתנחל מגוש קטיף אפשר להדביק על הגב סטיקר שמאלני בלי שהוא ירגיש, לצלם אותו בעורמה, ולטעון שהוא שמאלן.
3. עובדי רשות השידור היו ונשארו מחוייבים למסמך נקדי ולעיקרון של 'אמת דיברתי', ואילו הפרסום באינטרנט על אריה גולן היה בלתי הוגן, רכילותי ומטעה. עד כאן תגובת מירו.
ובכן, נתחיל מהסוף: מסמך נקדי, הקוד אתי של רשות השידור, מאת נקדימון רוגל, הפך שם מזמן לבדיחה. כמעט מדי יום הוא נרמס בתוכניות האקטואליה ובמהדורות החדשות. לדוגמה: על-פי המסמך, מנועים עובדי הרדיו מלהשתמש במונח 'ימין קיצוני' (סעיף 26), וגם אסור להם להשתמש בביטוי 'גדה מערבית' (סעיף 39), לעשות יחסי ציבור להפגנות כלשהן (סעיף 104), או "לשמש בימה להצהרות הפוגעות במדינת ישראל". האם מישהו מהמאזינים מתרשם שהכללים הללו מיושמים ברשת ב' הלכה למעשה?
באשר לגולן, הוא עצמו לא טען בשיחה עם סנדר שהשתתפותו בהפגנת השמאל הייתה על-רקע מקצועי גרידא. עבודתו ככתב שטח הרי הסתיימה לפני שנים רבות, ולא זכור שהוא נצפה מאז בהפגנות ימין או בצעדות גוש קטיף. יותר מזה, למחרת ההפגנה בתל אביב בישר גולן למאזיני רשת ב' שהוא נכח בהפגנה, ובבשורה הזאת היה יותר צליל של התרסה מאשר דיווח גרידא. היא נועדה לצקת מימד מלאכותי של קונצנזוס לאירוע שנוי במחלוקת.
ובנוגע לדבקית הנ"ל, היא לא הוצמדה לגבו אלא לחזהו. אילו הייתה מודבקת באופן דומה לתושב גוש קטיף, אין ספק שהוא היה תולש אותה מייד, לפני שצלם מזדמן יספיק לתפוס אותו על חם. אין גם ספק, שהנהלת 'קול ישראל' הייתה מגיבה באופן שונה לחלוטין אילו הגיע לידיה תצלום אותנטי של מראיין בכיר כשהוא משתתף בהפגנת ימין ולדש בגדו מוצמדת הדבקית "אין ערבים, אין פיגועים", או אפילו "העם עם הגולן".
בכל מקרה, סנדר לא חטא ברכילות כאשר דיווח לגולשי האתר שלו על הדבקית של גולן, אלא סיפק לציבור מידע חיוני על עובד ממשלתי רם-דרג. לפני כמה שנים, נאלץ שופט ירושלמי להתפטר לאחר שפורסם כי הדביק לירכתי מכוניתו סטיקר של שלום עכשיו, ובאיזשהו מקום גם עיתונאים הם שופטים, קל וחומר מראיינים בכירים בערוץ תקשורת ממלכתי הכפוף לחובת איזון וניטרליות.
אולי מותר להם ללכת להפגנות בלי שאף אחד ירגיש, אבל ברגע שהם מצולמים שם בקלקלתם, אל נא יפטמו אותו בתירוצים קלושים. אחד הכללים הראשונים במסמך נקדי מזהיר אותם במפורש: "לעולם אל תזלזל בידע ובתבונה של המאזין ושל הצופה".
