הדובר החדש של משטרת ישראל, תת ניצב הלל פרטוק, מזלזל באינטליגנציה שלנו וחושף את ערוותו המקצועית. אין כל הסבר אחר לתשובה המוזרה שהתקבלה מדוברות המשטרה לפרסומים אודות הרשעתו בעבר בפרסום פרטים אסורים בפרסום של קטינה.

עיקרי הסיפור: בשנת 1992 עבר פרטוק במקומון העיר של רשת שוקן. הוא פרסם יחד עם העיתונאי רן רזניק כתבה על קטינה שסבלה מתנאים סוציאליים נוראיים. אלא שבכתבה פורסמו בניגוד לחוק פרטיה המלאים של הקטינה. גם תמונתה פורסמה באופן מובלט ובאופן כללי היא "הוצגה עירום ועריה", כלשון בית המשפט שהרשיע את פרטוק ורזניק וקנס אותם ב-15,000 שקלים כל אחד. ערעור שהגישו השניים נדחה לחלוטין.

מאז ההרשעה, בשנת 2001, חלפו עברו כבר 10 שנים ועמם תקופת ההתיישנות של 7 שנים ומר פרטוק מונה לדובר של גופים ציבוריים רבים בהם עיריית תל אביב-יפו וכעת, כאמור, המשטרה.

פנינו אל דוברות המשטרה בבקשה לקבלת תשובה כיצד מונה פרטוק לדובר המשטרה למרות הרשעתו. תשובתם הייתה כדלהלן: מדובר בעבירה מסוג עוון שנעברה לפני כ-20 שנה בשנת 1992 בתקופת עבודתו כעיתונאי. בגין העבירה הואשמו כתב נוסף ועורך העיתון, מאז הועסק דובר המשטרה בתפקידים שונים במגזר הציבורי כולל במשרד הביטחון וכיום במשטרה, העסקת הדובר עברה את כל האישורים המשפטיים הנדרשים.

אתם מבינים? במקום לענות לעניין - שעברה תקופת ההתיישנות, תשובה עניינית שיכולה לספק בפן החוקי היבש, ענתה דוברות המשטרה - ככל הנראה מפי הסוס - תשובה לא רלוונטית בעליל. הרי כל בר בי רב בעולם המשפטי יודע שמועד ביצוע העבירה כלל אינו רלוונטי לשאלת ההתיישנות, אז למה בכלל הזכרתם את זה בתשובה?

אבל מלבד השאלה המקצועית - של מענה לא ענייני לשאלות - שמתלווה אל הרינונים על אופן פעולתו הבעייתי של פרטוק אל מול עיתונאים עולה כאן שאלה ציבורית גדולה וחשובה בהרבה: האם מי שהורשע בעבירה פלילית ואתית חמורה בעבודתו כסוכן מידע לציבור הוא האדם הראוי למנות כדובר של המשטרה וכנציגה בפני הציבור ובפני התקשורת? התשובה לכך ברורה - לא.

כל גוף עסקי שמעסיק דובר יודע כי הוא הפנים של הארגון בפני הלקוחות. במקרה הזה, הלקוחות של פרטוק הם העיתונאים אשר משמשים כשלוחי ציבור של האזרחים כולם. אם זו ההתחלה של פרטוק, אם אלה הפנים החדשות של משטרת ישראל, הרי שבמבחן התוצאה המינוי הזה כבר קיבל ציון נכשל.

אבל עזבו אתכם מהעניין הקטנוני הזה. תתכוננו לדבר האמיתי - המאגר הביומטרי הלא חוקי של המשטרה.

הסיוט של כל אחד הוא שיום אחד יבואו ויטפלו עליו אשמה על לא עוול בכפו. בישראל מסתובבים אנשים רבים שעברו חקירת משטרה מלאה, צולמו כחשודים לכל דבר ועניין ונתנו טביעות אצבע אך בסופו של הליך זוכו בעילת חוסר אשמה.

שיעור משפטי קצרצר: תיק פלילי יכול להיסגר במספר עילות בהן חוסר ראיות, חוסר עניין לציבור וחוסר אשמה. ההבדל בין חוסר ראיות וחוסר עניין לציבור לבין חוסר אשמה הוא שבעוד שבשתי העילות הראשונות לא נוקה החשוד מן החשד - הרי שבעילת חוסר האשמה הוא נוקה לחלוטין. פרקליטות המדינה אף הדגישה בהוראותיה בסעיף הנוגע לסגירת תיקים פליליים בעילת 'העדר אשמה' כי "סגירת התיק בעילה של העדר אשמה נועדה למנוע מראית עין שלפיה יש ספק בחפותו של האדם שנחשד באותו עניין, דבר העשוי לגרום לו עוול מיותר".

כל משפטן המתמחה במשפט פלילי שתשאלו יגיד לכם שאין כל ספק ושעל המשטרה למחוק נתונים של מזוכים מחוסר אשמה. לדעה זו שותפים גם שר המשפטים לשעבר, פרופ' דניאל פרידמן, ופרופ' רות קנאי אשר הייתה יו"ר הוועדה הציבורית לבחינת המרשם הפלילי בין השנים 2008 ו-2010.

לפי כל הנכתב לעיל נראה רק טבעי וברור שהמשטרה תיענה בחיוב לבקשה של מזוכים מחוסר אשמה למחוק את תצלומיהם ואת טביעות האצבע שלהם מן המאגרים. זהו שלא.

תת ניצב ורדה שחם, אשר רק לאחרונה קודמה בתפקידה ומונתה לסגנית ראש אח"מ במשטרה, הודיעה בכתב לעו"ד פנחס פישלר אשר פנה בשם אחד מלקוחותיו כי המשטרה מסרבת למחוק את הנתונים ממאגריה. "טענתך לפיה 'די בכך שתיק ייגנז בעילת "חוסר אשמה" משום להביא למחיקת נתוני זיהוי' אינה מקובלת עלינו, והחלטתנו היא שנתוני הזיהוי יישמרו במאגרים", כתבה.

אתם הבנתם את זה? המשטרה תשמור על הנתונים במאגרים הביומטריים שלה. אל תדאגו, אלה מאגרים שמורים מאוד. המידע לא ידלוף מהם. בדיוק כמו שלא דלף ממאגרי משרד הפנים שנמצאים היום בידי כל חוקר פרטי שמכבד את עצמו.

על שולחני נחת דיסק חדש - 'שבת בליברפול' שמו. לרוב אני לא נוהג להקשיב באדיקות לדיסקים של שירי שבת, עניין של העדפה מוסיקלית ודעות קדומות על הלחנת פסוקים. הפעם היה בדיסק משהו משובב לב שגרם אפילו לי להפעיל אותו. מדובר ב-21 שירי שבת שהולחנו במנגינות של שירי הביטלס.

אז נכון, המבטא האנגלוסכסי של לני סולומון, שהקליט את הדיסק יחד עם להקת שלוק רוק, בולט למדי. נכון, לפעמים נשמע כאילו השירים מודבקים בכוח על המנגינות. אפשר גם לדמיין את המבטים התמהים בבית הכנסת אם שליח הציבור ינסה לשיר את הקדושה שבחזרה על תפילת העמידה במנגינה של strawberry fields forever. אבל מצד שני, יש משהו חמוד לאללה, גם אם קצת גיקי, בהקדשת דיסק שלם לשירי שבת בלחנים האלמותיים האלה של לנון ומקרטני.