מי פה בעל הבית

מאמר המערכת של עיתון הארץ מאיים: " היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, צריך לסגור את תיק בלאו ולהימנע מגלישה לתקדים מסוכן." לכאורה, נראה המשפט הזה כמו הבעת דעה לגיטימית ואפשר לפרשו כך: אנא אדוני, בדוק את אשר לפניך בסוגיית העיתונאי אורי בלאו והסק נא את המסקנה הבלתי נמנעת שאין זה ראוי להעמיד לדין אדם שלא חטא. אבל הדרישה של עיתון הארץ אינה מסתפקת בזה והעיתון מוסיף תביעה חד-משמעית לגבי עתידן של תביעות מסוג זה של עיתונאים שעברו עבירה על החוק. זה כבר משנה את כל התמונה והופך את כל העניין לקרב בין העיתון לבין השלטון - מי פה בעל הבית!

עכשיו אתרגם את המשפט הזה לעברית פשוטה: צְ'מָע, יָא יועץ! אתה תָּעוּץ מה שאומרים לך! אם אתה חושב שיש לך סמכות או עצמאות לקבוע פה משהו, אז חָבּוּבּ, אתה טועה בגדול! אתה לא קובע כלום! יש לך הזדמנות שאנחנו נותנים לך להיחלץ מהתסבוכת שקלעת בה את עצמך. תסגור "חַת-שתים!" את התיק של אורי בלאו! תמצא לך איזה תירוץ שאתה רוצה, ו... דיר באלק: שלא תעיז יותר להחציף פנים נגד עיתונאי! אנחנו קובעים שמותר לעיתונאי לעבור עבירות ולכן לא רק לסגירת התיק הזה אתה נדרש, אלא גם למתן הכשר עתידי לכל עיתונאי לעבור על החוק. אם לא תעשה זאת - יהיה לך עסק עם עיתון הארץ.

האמת היא שעיתון הארץ צודק. במציאות גולשת לתהום שאנחנו מתנהלים בה, דכל האלים - גָּבֵר, לא מתעסקים עם בריון שמאיים. מוטב לכל מי שחפץ חיים להיכנע ולהשתדל שלא להתקל בבריון הזה להבא. במובן הזה אין הבדל בין עיתון הארץ לבין כל פאשקוויל מצוי שעיקר כוחו בניסוח השמצות והכפשות. כי מה הוא עיתון הארץ אם לא פמפלט מלבין פנים שחז"ל קראו למעשה הנבלה הזה שפיכות דמים. זה מה שיעבור על היועץ המשפטי לממשלה אם לא ייעתר ל"הצעה שאי-אפשר לסרב לה". אין כאן מקום לדיון בכלל ועם הידיעה שאין לבריון הזה את מידת הרחמים, הרי שגם אם היועץ המשפטי יתחנן על נפשו, לא יימלט מן המגלבים המצליפים שעוברים כעת שִׁימוּן וצחצוח.

הרשו נא לי לנחש שכל הפרשה הזאת תסתיים בקול ענות חלושה. ענת קם ואורי בלאו ייענשו עונש כלשהו למראית עין וכל המעורבים יבינו שהחוק הוא חוק ויש מי שמעל לחוק והוא המולך. עד שיבוא במהרה בימינו דיקטטור שוחר צדק והוא יעשה את המלאכה הנחוצה להעביר מן העולם הזה בריונים מסוגו של הארץ האיום.