העיקר שעכשיו התגלה הענף במלוא ערוותו הצחורה. גם מוצרים ללא פיקוח, גם היעדר תחרות אמיתית וגם החרגת הסקטור החקלאי מחוק ההגבלים העסקיים. לזה קוראים לאכול את העוגה (במקרה הזה גבינה) ולהשאיר אותה שלמה.
בשוק מוצרי החלב הבסיסיים (חלב, גבינות רכות) פועלות היום שלוש שחקניות גדולות והן מספקות את רוב הביקוש ונהנות מכל העולמות – מצד אחד מחירי שוק חופשי ומצד שני תחרות די מוגבלת (המחלבות הקטנות לא באמת יכולות לאיים עליהן). מזכיר לכם עוד סקטור? כן, בדיוק, חברות הסלולר. עוד שלישיית גראציות שמתייחסת לצרכנים כאל כלי המשחק שלהן. לזה בדיוק התכוון נתניהו כשאמר "תהיו כחלונים ותמצאו פתרונים".
נתניהו צודק, אין שום סיבה שהשלוש - תנובה, שטראוס וטרה - יעשו בשוק מוצרי החלב ככל העולה על דעתן. הסרת חסמי המחיר ופתיחת השוק לתחרות היו אמורים להביא להורדת מחירים ובמקום זה קיבלנו עליות משולחות רסן.
מבקר המדינה הודיע כבר שהוא יבדוק מדוע - אבל אני חוששת שהתשובה רשומה על הקיר - ליצרניות החלב יש תיאבון עצום למוצרי חלב ונגזרותיו (כסף).
ריסון התיאבון באמצעות פתיחת השוק לייבוא הוא לא יותר מאשר צעד פופוליסטי ולא ייתן מענה אמיתי. לחלב ולגבינות רכות תוקף קצר והם לא ישרדו את ההובלה, בעיית הכשרות היא כאב ראש לוגיסטי לא קטן שעלול להתבטא במחיר הסופי, עובדי החברות יהיו בסכנת פיטורין במידה שהן יאלצו לצמצם קווי ייצור, ועוד לא דיברנו על החקלאים שיהיו הנפגעים הראשונים מהמהלך.
מכיוון שאי-אפשר לעבור לסדר היום לנוכח השתוללות המחירים של גבינת הקוטג' ואחיותיה נותרנו עם שתי אופציות. או שיצרניות החלב יורידו מחירים מרצונן החופשי או שהממשלה תחזיר את הפיקוח. כמו-כן, בהיעדר פיקוח חייבים לבטל את ההחרגה מחוק ההגבלים. בעבר, תנובה ויצרניות חלב אחרות, פעלו במסגרת עמותות ללא כוונת רווח. אבל זה כבר מזמן לא המצב ולכן אין הצדקה להוצאתו של הסקטור הזה מחוק ההגבלים העסקיים. להעלות מחירים באין פוצה פה ולהיות פטורים מפיקוח, זה כמעט כמו ללכת עם ולהרגיש בלי.
עושק משקי הבית בידי יצרניות הלבן-לבן הזה הוא סיפור שחור משחור. זו החזירות הקפיטליסטית במלוא כיעורה. כמה סמלי שדווקא הקוטג', הגבינה התמימה הזו עם הבית והגג, מזכירה חלום אחר שאינו בר-השגה – החלום של הישראלי הממוצע לקורת גג משלו.
מה אמור לחשוב השכיר העייף כשהוא משפשף את העיניים בסוף יום עבודה מול מדף מוצרי החלב בסופרמרקט? כן, זה אותו המדף שתכולתו הממוצעת התייקרה בחמש השנים האחרונות ביותר מ-60% ממדד המחירים לצרכן. זה אותו המדף שהמחירים בו כפולים מאשר בשאר ארצות העולם המערבי. מה עובר בראש לאיש המיואש הקורס תחת נטל המיסים ויוקר המחיה? "חולם על קוטג' בגדרה או על שניים וחצי חדרים ברמת גן על שמך בטאבו? הצחקת. בישראל 2011 גם קופסת פלסטיק עם ציור של בית היא בשבילך טאבו". זה מה שעובר לו בראש.
"טעינו", זו הייתה המילה בה השתמשה עפרה שטראוס אתמול. תקשיבו לה טוב, היא יודעת מה היא אומרת. בהיבט הכלכלי "חמדנו" היא המילה הנכונה יותר. הטעות היא במישור אחר - בניתוק, בחוסר ההקשבה להלכי הרוח ברחוב, בחליבת יתר של הפרה (הצרכן, לא זאת שנותנת את החלב) עד שנמאס לה והיא התחילה לבעוט.
ושלא תחשבו אחרת, הבעיטה היא לא רק ביצרניות החלב אלא בכל החברות ששורת הרווח במאזן שלהן זועקת מחזירות, בכל הטייקונים שהשמינו מריכוזיות יתר ובכל ההנהלות שחוגגות על חשבון הציבור.
זה התחיל בקוטג', אבל הקוטג' התמים הוא רק סמל לבתולין הצרכניים שאבדו לצרכן הישראלי לנצח. נמאס לו להיות פראייר. פתאום מתברר, למרבה הפלא, שלאיש שלנו מהסופרמרקט יש פנים, יש סף כאב ויש אפילו פה. ואת זה כל המנהלים, אנשי השיווק, הכלכלנים ורואי החשבון על שלל תאריהם ומשכורותיהם הדשנות לא הצליחו להבין. אכן טעות.
עכשיו הכדור במגרש של ממשלת ישראל. היא תצטרך להביא את הפתרונות. נתניהו ושריו יצטרכו להפנים את מה שהבינה שטראוס - המשחק נגמר והאיש הקטן מהסופרמרקט לא מתכוון להפסיד. גבינת הקוטג' היא רק ההתחלה.
