סעודיה ו"האביב הערבי"
בימים אלה מתנהל באמצעי התקשורת הערביים דיון מעניין על עתיד המהפכות הערביות, או "אביב העמים הערביים", של מחצית השנה האחרונה, כרמז לאירופה של אמצע המאה ה-19. המציאות המרה היא כי אפקט הדומינו שהחל בתוניסיה הסתיים במצרים, ומאז פברואר לא נפל אפילו שליט ערבי אחד: קדאפי בלוב, אסד בסוריה וצאלח בתימן משיבים מלחמה שערה, טובחים בעמיהם, רוצחים במתנגדיהם. רק קדאפי סובל מלחץ צבאי בינלאומי, בעוד ששני עמיתיו עושים מה שעולה על רוחם, והעולם מגנה אך אינו עושה דבר. לכן השאלה הנשאלת היא למה נעצר התהליך.
בימים האחרונים "נמצא האשם" - סעודיה. מתברר כי התנהלותה במחצית השנה האחרונה היא לרעת העמים ולטובת השליטים: היא נותנת מחסה לנשיא תוניסיה, זין אלעאבדין בן עלי, לאשתו לילא טראבלסי ולקרוביהם ולמקורביהם שברחו עימם, וחמור לא פחות: לטון וחצי של זהב טהור שגזלה לילא טראבלסי מהבנק המרכזי והביאה לסעודיה. השבוע נדונו בן עלי ואשתו במשפט בזק שלא בפניהם למאסר של 35 שנה, אך סעודיה אינה מסגירה - לא אותם ולא את הזהב שגזלו.
סעודיה קיבלה את נשיא תימן, עלי עבדאללה צאלח, לאחר שלפני כחודש נפצע באורח בינוני בפיגוע. היא ריפאה אותו נפשית וגופנית ובכך איפשרה לו לחזור לתימן ולמשרתו, ולהמשך הטבח במתנגדיו.
בסוריה רוחשת שמועה כי סעודיה מנסה לתווך בין אסד ובין מתנגדיו, כדי לשים קץ לשפיכות הדמים, ההופכת יותר ויותר לבעלת גוון עדתי. סעודיה חוששת מהתגברות יצר הנקם כלפי העלאווים הרוחש בקרב המוסלמים הסונים, שעלולים להפנות את זעמם כלפי מי שיכול וחייב היה לעזור להם ולא עזר, כלומר סעודיה. היות שאסד נעזר באירן ובחיזבאללה, שנואי נפשם של הסעודים, מצפים המוסלמים הסונים בסוריה לסיוע סעודי - בנשק, בתחמושת, בכסף ובתמיכה פוליטית - שלמרבה צערם אינו מגיע.
גם בלוב פועלת סעודיה מאחורי הקלעים להביא סוף למלחמה שאינה הולכת לשום מקום, ומנסה לתווך בין הצדדים הלוביים הניצים. בלוב יש שמועות שנציגי בית המלוכה הסעודי מסתובבים בין קדאפי ובין מתנגדיו ומנסים למצוא נוסחה שתאפשר לצדדים לשוב ולשבת יחדיו, בלי מסעות הדדיים של נקמת דם.
בעירק נמשך התוהו ובוהו, והשבוע היה פיגוע גדול בעיר דיואניה שבו נהרגו עשרות אנשים, בעיקר שוטרים. גם בעירק יש רבים - בעיקר סונים - המטיחים בסעודיה את אשמת הבטלנות והפסיביות מול הפעלתנות האירנית למען החוגים השיעים הסרים למשמעת האייתוללות של טהרן.
השבוע נודע כי סעודיה הציעה לירדן ולמרוקו להצטרף למועצת שיתוף הפעולה במפרץ, למרות ששתיהן אינן נמצאות לחופיו. הסיבה להצעה שקופה: שתי מדינות אלה הן מלוכות, בדומה לסעודיה ולאמירויות המפרץ. כך מנסה סעודיה להקים מעין "ליגה ערבית מלוכנית" שתעמוד נגד רוחות השינוי המנשבות במדינות הערביות בעלות המשטרים הנשיאותיים, אשר הצליחו לסלק שני נשיאים ולהטביע עוד שלוש מדינות במרחץ דמים.
סעודיה למעשה פועלת מאחורי הקלעים נגד העמים הערביים, נגד רצונם להיפטר מן השליטים הבלתי-לגיטימיים ונגד מאוויי החופש שלהם. הרושם המתקבל הוא כי סעודיה שואפת להחזיר את השקט לעולם הערבי, את המהפכות חזרה לבקבוק ואת השליטים - למעמדם הקודם. והשאלה העולה מעצמה היא מה גורם לסעודיה למלא תפקיד כה שלילי מבחינת העמים הערביים.
יש לכך שתי סיבות - פנימית וחיצונית. הסיבה הפנימית היא חששו של בית המלוכה הסעודי כי המהפכות - אם ימשיכו בהצלחה - עלולות לגלוש גם לתוך סעודיה ולהוציא לרחובות את כל האזרחים שמשהו אינו מוצא חן בעיניהם במדינה, וכאלה ישנם רבים, למשל - הנשים. לאחרונה, על-רקע "האביב הערבי", אזרו כ-40 נשים סעודיות אומץ, התיישבו מאחורי הגאי מכוניותיהן ויצאו למסע רכוב ברחובות ריאד הבירה, תוך שהן מדברות על "אביב הנשים הסעודיות". הייתה בכך קריאת תיגר בוטה על החוק הסעודי האוסר על אישה לנהוג ברכב, ועל השלטון שחוקק אותו. מבחינתו, המעשה מהווה ערעור על סמכותם של המלך ושל אנשי הדת, העלול - בראייתם - לקעקע את אושיות המדינה כולה. בעיניהם, נשים נוהגות הן כמו מפגינים הקוראים להפלת השלטון בסוריה, ולכן הם יעשו כל דבר כדי לעצור את התהליך שגלש אל חצרם האחורית. מפליא שהילרי קלינטון העזה להתבטא בזכות מעשה זה של הגברות הסעודיות.
הסיבה החיצונית היא ארה"ב. החשד המקיף רבים בעולם הערבי הוא כי ארה"ב אינה מעוניינת עוד בהפלת שליטים ערבים, היות שהתמורות הפוליטיות עלולות להביא את החוגים האיסלאמיסטיים לשלטון, ולהפוך את תימן למדינת אל-קאעידה שתאיים על התנועה הימית במיצרי באב אלמנדב ועל נתיבי התחבורה האווירית העוברים מעליהם. תמונות ההמונים הערביים הזורמים לרחובות ומפילים שליטים עלולות לגלוש גם לירדן ולמרוקו, המלוכות האחרות בעולם הערבי מלבד סעודיה, וסעודיה וארה"ב אינן מעוניינות שתהליך כזה יתרחש בהן, גם במחיר של השארת העמים הערביים תחת שלטון עריץ ומושחת.
כך הפכה סעודיה בימים אלה למדינה מוקצה מחמת זעם ההמונים הערביים הרואים בה משתפת פעולה עם ארה"ב בניסיונן המשותף והאינטרסנטי להחזיר את העמים הערביים אל חורף הדיכוי ואת השליטים הערבים - אל כיסאותיהם.
המעניין בכל התהליך הזה הוא שהפעם ישראל אינה אשמה...
עוד פיוס כזה ואבדנו
לפני מספר שבועות כתבנו כאן כי ההסכם בין אש"ף ובין חמאס אינו אלא בבחינת "נישואי תועלת זמניים". בימים האחרונים עולה רמת המתח בין שני הצדדים, על-רקע רצונו של מחמוד עבאס למנות את סלאם פיאד לראש ממשלת האחדות עם חמאס. חמאס מתנגד נחרצות למינוי, היות שפיאד נחשב כמי שהביא למאסרם של אנשיו ולחיסול תשתיתו הארגונית ביהודה ושומרון, וחמור יותר - הוא עשה זאת בשיתוף פעולה עם ישראל. פעולה מתמשכת ושיטתית זו די בה כדי לסמן את פיאד לא רק כאישיות בלתי רצויה, אלא גם כאויב מושבע. עבאס, מצידו, מתעקש למנות את פיאד, הן בשל העובדה שפיאד הוא חביב האמריקנים, והן משום שבישראל יש די "אידיוטים שימושיים" הרואים בפיאד את חותמת ההכשר למדינה פלשתינית בעלת רצף טריטוריאלי עד הקו הירוק, ותעודת ביטוח לכך שלעולם ועד מדינה כזו לא תהפוך למדינת טרור.
במסגרת המלחמה שהכריז חמאס נגד פיאד, פרסם הארגון כי שר הכלכלה בממשלתו של פיאד, חסן אבו ליבדה, הוא האחראי לכך שישראל הפקיעה אדמה פלשתינית ליד ג'נין כדי להקים עליה אזור תעשיה, אחרי שבעליה סירב למכרה ל"כיבוש", וכי אבו ליבדה הפעיל את יועציו ופקידיו כדי לממש את מזימתה של ישראל להשתלט על השטח.
בנוסף, נחשפה פרשה אחרת, שבה ביקשה ישראל מפקידים בממשלת פיאד להפעיל לחץ על כמה ערבים בעלי קרקע בעמק יזרעאל למכור את אדמתם ליהודים, ופקידי פיאד פעלו למען ביצוע העסקה.
סיפור כפול זה מכיל את כל המרכיבים השליליים: ישראל המשתלטת על עוד אדמה פלשתינית, פקיד פלשתיני איש אש"ף המשתף פעולה עם ישראל, והממון הרב האמור להיכנס לכיסו של היזם, היות שמדובר באזור תעשיה.
כדי לשפוך שמן על המדורה שעליה חורך חמאס את אבו-מאזן, מגלה השבוע הארגון כי הסיבה לביטול המפגש האחרון בין אבו-מאזן ובין ח'אלד משעל היא איומו של
בנימין נתניהו לעצור את העברת כספי המיסים, לשלול מאבו-מאזן את תעודת ה-VIP, ולבטל את ההטבות שמעניקה ישראל לחברות שבבעלות בניו. בנוסף, פעל כאן לחץ אמריקני שלא לקיים את המפגש, בשל הלחץ פנים אמריקני המופעל על הנשיא האמריקני
ברק אובמה לעצור את שיתוף הפעולה שלו עם
ממשלה פלשתינית ואת הכספים שהוא מעביר לה. זאת בשל היות חלק ממנה ארגון טרור על-פי הגדרת החוק האמריקני.
כך, באמצעות סיפורים אלה, מסמן חמאס את עבאס כמשת"פ של ארה"ב ושל ישראל בעבור חופן דולרים ובעבור היתרונות שמקנה לו תעודת VIP, כשמנגד עומד חמאס להגיע עם ישראל לעסקת חילופין שבמסגרתה ישוחרר גלעד שליט תמורת רוצחים רבים בעלי דם על ידיהם ושמרביתם ישובו לפעילות טרור.
תמונת הניגודים הזו חשובה לאין ערוך: בצד האחד יש משת"פים מושחתים, תאבי ממון וכבוד המוכנים למכור את נשמתם, את עמם ואת אדמת פלשתין לשטן הקטן הציוני, ולשטן הגדול האמריקני, ובצד שני - לוחמי חירות נאמנים לדתם, לעמם ולארצם, שלא ויתרו ולא התכופפו לאורך חמש השנים שבהן החזיקו את גלעד שליט. כשיגיע יום הבחירות, במי יבחר הפלשתיני - בבוגדים או בנאמנים? ברעים או בטובים?
המסקנה העולה מכך היא ברורה: מי שמקדם את עסקת שליט כפי שזו מסתמנת היום, מקעקע את מעמדו של אש"ף בציבור הפלשתיני ותורם במו ידיו להשתלטות חמאס בבחירות הדמוקרטיות שתתקיימנה במדינה הפלשתינית העלולה לקום ביהודה ושומרון. בחירות כאלה תשמוטנה את הבסיס המוסרי של כל פעילות ישראלית נגד חמאס, שכן ארגון זה, ועייפי הנפש בעולם התומכים בו, יטענו שוב ושוב כי חמאס נבחר באורח דמוקרטי, ובכך קיבל הכשר לשלוט ולהפעיל את כוחותיו כאוות נפשו, כדי "לשחרר את פלשתין הכבושה".
וכאן עולה במלוא חומרתה שאלת הרצף הטרוריסטי של הישות הפלשתינית שיש כאלה בינינו המסכימים ואף דוחפים להקמתה: רצף כזה בין באר-שבע ובין עפולה יהפוך את חייהם של מרבית אזרחי ישראל לגיהנום בהשראה, בכסף, בנשק, בתחמושת ובטילים המגיעים היישר מאירן. ועוד יש בינינו הסוברים כי מדינה כזו תהיה "מפורזת"...
נכון שאין זה הוגן להטיל על כתפיו הצרות של גלעד שליט את עתידה של מדינת ישראל. אבל הטעויות שנעשו במשך חמש השנים האחרונות, ועלולות להיעשות בהסכם לשחרורו, יעמידו את ישראל בפני מצב מאוד לא פשוט בהמשך, אם תצליח תוכניתו של חמאס להשתלט על הישות הפלשתינית "המפורזת" העלולה לקום ביו"ש.
