|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
רבה של קריית ארבע בעד הקשחת תנאי חייהם של הפלשתינים בעיר ● רחוב השוהדא שומם לעומת הרחוב השוקק בימים עברו ● אבי ההתיישבות ביש"ע שופע אמונה ואופטימיות ● חברון של קיץ 2011
|
|
חיילים בכל פינה. אווירה מדכאת [צילום: AP]
|
|
|
|
|
את השבת הקודמת עשיתי בחברון וקרית-ארבע. הייתי שם לרגל מסיבה משפחתית. בימים שאחרי ההקפאה, לפני האתגר של "ספטמבר הגדול" ודיוני עצרת האו"ם, והאפשרות להכרה במדינה פלשתינית, ממשיבים המתנחלים בחברון בשגרת חיים אופטימית ומקווים לעתיד טוב יותר.
מלאכי לוינגר, ראש המועצה המקומית - קריית ארבע, איתו שוחחתי בארוחת הצהריים בשבת, סיפר לי על מאה יחידות דיור הנמצאות בימים אלה בבנייה ועוד מאה וחמישים שאושרו ובנייתן תתחיל תוך חצי שנה. עם השלמת יחידות אלה בתוספת ריבוי טבעי הוא מקווה להגיע בתוך שנתיים ללמעלה מתשעת אלפים תושבים. זאת לאחר שבשנים האחרונות האוכלוסיה לא גדלה. מלאכי מעודד מנהירת צעירים ליישוב וממחירי הדירות שהשלישו בשנים האחרונות. הוא טוען כי שרי הממשלה מתחרים ביניהם מי משקיע יותר, וכולם מתאמצים לסייע. הכניסה ליישוב שודרגה ונראית מפוארת כמו כניסה לעיר גדולה.
פגשתי בחברון עשרות תושבים חדורי אמונה, נחושים מאי פעם להמשיך ולהעמיק את מפעל ההתנחלות כערך חלוצי מגשים ועליון לפני כל ערך דמוקרטי ואזרחי אחר.
|
|
המציאות בשטח: שברירית ומסוכנת
|
|
600 תושבי חברון הצליחו לקבוע הסדרים ששינו לבלי הכר את אופייה של חברון. ההשפלה והתסכול המתמשך אותם חשים 160,000 תושבי העיר הערבים, הם חבית חומר נפץ שעלולה להתפרץ בכל רגע ולהבעיר את האזור כולו. המתח שברירי, ונראה לעין לכל מבקר ומזדמן.
זוהי חברון של קיץ 2011. מדכאת, נטולת תקווה, מסוגרת, מתגוננת מפני עצמה, שקיצוניים מכתיבים את מדיניותה. חברון היא סמל הדוהר אל המדינה הדו-לאומית וגורר אחריו את ישראל השפויה, השוחרת שלום, אל המציאות של חיסול החלום הציוני של המדינה היהודית. המציאות אליה הגענו בחברון נותנת רושם שאנו קרובים לכך. הנחישות, האמונה וההקרבה של התושבים למנוע כל שינוי, אפילו במחיר של מלחמת אזרחים, נאמרות ללא סייג.
אני מאמין בזכותנו על הארץ. יש לי רגשות היסטוריים לחברון היהודית. אולם למען העתיד והביטחון, כורח ההפרדה הוא בלתי נמנע. הכוח כובש הכל, אמר בשעתו אברהם לינקולן, אבל נצחונותיו קצרי-ימים.
|
|
הרב ליאור: זכות שיבה לחצי האי ערב
|
|
|
|
תומך בטרנספר. הרב ליאור [צילום: פלאש 90]
|
|
|
הרב דוב ליאור, רבה של קריית ארבע, דיבר בדרשתו בזכות הטרנספר ובעד הכרה בזכות השיבה של הפלשתינים. לא לכאן חלילה אלא ל"חצי האי ערב". הוא דיבר בגלוי על הצורך בעידוד הגירת ערבים על-ידי הקשחת תנאי חייהם. דומה כי בכל נאומיו הוא מוליך אל קדושת הארץ, עד שנדמה שהכל בטל ואין לעסוק בערכים תורניים אחרים של קדושת החיים ואהבת האדם.
|
|
השוהדא: הלב ה-(לא)-פועם של חברון
|
|
|
|
הרב משה לוינגר [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
| שאלתי את הרב משה לוינגר אם יש קשרים כלשהם עם תושבי העיר הערבים. הרב השיב לי: "ברוך השם לא" | |
|
|
|
רחוב השוהדא המרכזי בחברון נראה בשבת אחרי הצהריים כאזור טיילת מבוצר המותר לעשרות יהודים העוברים בו ואסור בהחלט למעבר ערבים. מאות חנויות המצויות בו וברחובותיו הצדדיים סגורות זה 11 שנים ובעלי החנויות אינם מתפרנסים שם מאז. העיר חצויה בליבה בגדרות ובמחסומים. חיילי כפיר בתגבור יחידת צנחנים פרוסים לאורך כל הרחוב וסמטאותיו, וחוסמים את כל דרכי הגישה אליו לערבים המקומיים. לאורך הציר המוביל מקרית ארבע לחברון מוצב חייל בכל כמה מטרים. האחיינית שלנו, מאיה בת ה-7, שנצמדה אלי בקטע זה, אומרת שנראה לה שהחיילים צמודים אחד לשני.
אחרי מלחמת ששת הימים נסעתי לראשונה עם אבי לביקור ברחוב השוהדא בואכה מערת המכפלה. היה זה רחוב שוקק, הלב הפועם של חברון, עם שווקים ומסחר פורח. כיום האזור סגור, שומם, נטוש, פראי, מדכא ובלתי אנושי. שנות הכיבוש הארוכות והחיכוך עם המתנחלים משכונת אברהם אבינו, בית רומנו ובית הדסה דירדרו את היחסים לאיבה עצורה ולנתק מוחלט.
ביקרתי בביתו של הרב משה לוינגר, שנחשב לאבי ההתיישבות ביש"ע, הנמצא בשכונת אברהם אבינו. מצאתי איש חולה ומוגבל, אבל מלא באמונה ובאופטימיות. שאלתי אותו אם יש קשרים כלשהם עם תושבי העיר הערבים. הרב השיב לי: "ברוך השם לא". "אין לנו קשר איתם ולהם אין קשר איתנו".
ברור לי כי בלתי ניתן לחיות באזור עוין לאורך זמן, כאשר אין מגע מינימלי היוצר דינמיקה כלשהי של יחסי הבנה. בנו, מלאכי לוינגר, המשמש ראש המועצה, השיב לשאלתי בעניין זה, כי יש מגעים כלשהם עם משפחת ג'עברי, אולם למשפחת אצולה זו יש יחסים עכורים עם הרשות הפלשתינית והדבר לא מסייע.
|
|
|
הכותב היה מנכ"ל המועצה הציונית בישראל.
|
|
| תאריך:
|
06/07/2011
|
|
|
עודכן:
|
06/07/2011
|
|
משה בן-עטר
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
סע לאמריקה
|
6/07/11 16:56
|
|
|
|
2
|
|
חנה שרה-
|
6/07/11 18:15
|
|
|
|
3
|
|
חנה שרה-
|
6/07/11 18:26
|
|
|
|
4
|
|
קורא נאמן
|
6/07/11 19:04
|
|
|
|
5
|
|
עוד סתם אזרח
|
6/07/11 20:14
|
|
|
|
6
|
|
מהאוכלוסיה בעיר?
|
6/07/11 20:48
|
|
|
|
7
|
|
ע.ג.
|
7/07/11 06:54
|
|
|
בזמן שבישראל ובתקשורת המגויסת הציונית מבית מדרשם של עמוס רגב, ארנון מוזס, ואלוף בן, ממשיכים לדבר על "עמימות" תוך הדחקה והכחשה – בעולם כבר נקבע מזמן: אילן גרפל הוא מרגל, אשר נשלח ע"י ישראל, לעקוב אחר צינורות הגז המצרי, לאחר שהאחרונים החליטו על ביטול הסכם הסרק אותו חתמו כביכול עם מדינת ישראל.
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
ספרו של ויקטור הוגו, "עלובי החיים" עוסק בקורותיו של ז'ן ולז'ן, אשר עקב גניבת כיכר לחם ישב בכלא למשך 19 שנה. בצאתו - נדחה בכל מקום, עד שההגמון הטוב ארחו. מריר ומלא חשדנות, גונב ולז'ן את כפיות הכסף, מתוך ידיעה כי הוא לבדו בעולם, ואיש לא יציידו לדרכו. כהוא מובל על-ידי המשטרה כגנב אל בית ההגמון, חש ההגמון להביא לו את פמוטי הכסף, אותם "שכח ולז'ן לקחת".
|
|
|
|
|
הנני מתכבד לפרוש בפניכם סקירה מודיעינית עדכנית של אהרן זאבי-פרקש שהוא אלוף במילואים בצה"ל. כיהן כראש אגף המודיעין (אמ"ן) וראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה (אט"ל). מונה לנשיא המכון לתכנון מדיניות עם יהודי. הקים חברת סטארט-אפ בשם FST21, שמתמקדת בפיתוח טכנולוגיה מתקדמת לאבטחת רבי קומות. סקירה זו עודכנה בפרטים, שנוספו מאמש, בכנס מנהלים בבנייני האומה, בו הרצאתו של האלוף ב(מיל.) הייתה שיאו של הכנס.
|
|
|
|
|
למדינת ישראל ולעם היהודי יש גם ידידים המתגייסים לעזרתה בשעת צרה וביחוד בימים אלה בהם מאיימים עלינו בצונאמי מדיני שיתרגש עלינו בספטמבר. באירופה , למשל, פועל ארגון בשם "הקואליציה האירופית למען ישראל", גוף שנוסד רשמית בשנת 2004 בבריסל (הקבוצות שהקימו את הקואליציה, ארגונים נוצריים, כבר פעלו למען ישראל כמה שנים לפני כן), ואשר מטרתו המוצהרת היא להביא בפני פרלמנטרים ומקבלי החלטות אירופיים את "תמונת המציאות המורכבת של הסכסוך הישראלי-ערבי תוך הדגשת זכותה החוקית של ישראל, כדמוקרטיה היחידה באזור, להתקיים בגבולות בטוחים".
|
|
|
|
|
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
