|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
אנחנו, בני 70 פלוס, בוגרי כיתת מחזור 1953 של בית הספר היסודי "לדוגמא" בתל אביב, התכנסנו למפגש כיתתי ב"אסף ארטיזנל" שברמת השרון, מעלים באוב את ימי הצנע האפורים שעליהם נאלצנו לגדול בשחר נעורינו
|
|
נוחות, פינוק וקולינריה מעולה ב''אסף ארטיזנל'' [צילום: באדיבות אסף ארטיזנל]
|
|
|
|
|
הדברים אמורים בפגישת המחזור הכיתתי שלנו, בוגרי בית הספר היסודי "לדוגמא" בתל אביב, שאותה אנחנו, בני 70 פלוס, נוהגים לקיים, מעת לעת, באחד מבתי הקפה האהובים עלינו. הפעם נפל הפור על "קפה ארטיזנל" - אי קטן של שלווה ורוגע, בליבו של מרכז מסחרי צנוע, בשכונת נווה מגן ברמת השרון (רחוב התומר 28), שאינו אלא פינת חמד של ממש, הממוקמת בתוככי חצר פורחת, על-רקע של פרדס פסטורלי, מניב פירות מימים עברו.
כבוגר "לה נוטרה" - אם הקונדיטוריות של עיר האורות - בחר הבעלים, אסף לוי, לעצב את הנכס שלו, בן תשע השנים, בסגנון של בית-קפה פריזאי מובהק, כשלצורכי אפייה הוא מקפיד להשתמש בחומרי-גלם טבעיים ומקוריים בלבד.
מעלים באוב
וכך, באווירה הפסטורלית שזומנה לנו - בסך-הכל עשרה מבוגרי המחזור - התפקדנו על כורסאות-עור נינוחות ומפנקות, מסביב לשולחן אובלי וגדול-ממדים, דרוכים וקשובים איש לאוזני רעהו לשעבר.
עם יד על הלב, צריך להודות, כי אל מול פינוקי הקולינריה, שהוצעו לנו בשפע רב כל-כך, עורר בנו המפגש הנוסטלגי אסוציאציות מאוד לא נעימות עם ימי הצנע המבחילים, שהיו מנת-חלקנו לפני שישה עשורים, ושעליהם נאלצנו לגדול בשחר-נעורינו. בלא ערגה של ממש העלינו באוב את אותו קיוסק עלוב, שהיה ממוקם בסמוך לבית הספר, ושממנו נהגנו לרכוש, בהפסקות שבין השיעורים, את מה שאמורים היו להיות, בעצם, עוגות ורקיקים. אלא שאלה לא היו אלא חיקויים עלובים ודלים - בסגנון קולינרי של ימים אפורים; עם הרבה מאוד צבע ועם מעט מאוד טעם ואיכות.
המפץ הגדול
את המפגש הנוסטלגי שלנו המשכנו, להבדיל אלף-אלפי הבדלות, בארוחת-בוקר חגיגית של שקשוקה, עם סלט-ירקות ערבי, קצוץ דק-דק, בליווי לחם כפרי, תוצרת בית, ומיץ-תפוזים סחוט במקום. הספתח, צריך להודות, היה ממש לעניין, ובניגוד מוחלט לטראומת העבר שספגנו, כשאת מלאכת הקולינריה המושלמת השלימה עוגת-גבינה מהממת, עשויה בידיו האמונות של הקונדיטור לוי.
היה זה אספרסו כפול ודומיננטי שהמריץ ודירבן אותנו להמשיך בשיחה הקולחת שלנו, שהתארכה אל מעבר לשלוש שעות תמימות. ואז, בהגיע סופו של מפגש הפטפטת, חזרנו, בלית ברירה, לחיק המציאות היומיומית. היה זה מרגע שהמלצרית האדיבה שלנו גבתה מכל אחד מאיתנו תשלום אישי של 90 שקל, כולל תשר של 15% על שירות קשוב וענייני.
|
| תאריך:
|
14/07/2011
|
|
|
עודכן:
|
14/07/2011
|
|
ראובן לייב
|
|
מחאת השמאל הרדיקלי נגד "חוק ה(אנטי)-חרם" מלמדת כי החוק פגע בציפור נפשם, דהיינו - החוק מהווה פגיעה אנושה ביכולתם להמשיך וליהנות מאתננים הזורמים לכיסם מצד אנטישמים בעולם באשר יאבדו את ערכם כנרצעיהם של אויבי ישראל הגדולים ביותר.
|
|
|
|
|
האם אתם מכירים שמאלן שנכנס לסופרמרקט והתחיל למיין את הקנייה שלו, לעשות אן-דן-דינו בין מוצרים, ולהחליט מה הוא לוקח ואת מה הוא משאיר מופקר על המדף? האם יש מישהו שמסתובב עם רשימה בכיס ועורך סלקציית מוצרים (מזכיר לכם משהו)?
|
|
|
|
|
מה עוד אפשר להגיד לנוכח הרוח הרעה ששוטפת את הארץ הזאת? שממלאת את האוויר באובך של אבק שחור, שמחשיכה את אור היום, שעושה חשק להיכנס הביתה ולהגיף את התריסים, עד יעבור זעם.
|
|
|
|
|
תארו לכם שיום אחד אתם מגיעים לבקר את אחיכם או אחותכם, את בנכם או בתכם או כל קרוב משפחה אחר שיש לכם. אתם באים לבקר אותו בעבודתו ואתם מגלים שהוא חי במצב בלתי נסבל, אתם מגלים שנמנעת ממנו האפשרות לשתות. פשוט אין לו מים. שנמנעת ממנו האפשרות לזוז בחופשיות. שנמנעת ממנו אפילו האפשרות להיות תחת מקום מוצל, שהוא כל היום בשמש החמה. מה הייתם חושבים לעצמכם במצב כזה? מה הייתם עושים במצב כזה? סביר להניח שהייתם בטוחים (ובצדק) שנעשה לו עוול נוראי, סביר להניח שהייתם נחלצים לעזרתו, שהייתם עושים הכל בשביל לתקן את המצב הנוראי.
|
|
|
|
|
בראיון שנתן לעיתון הארץ, הוציא אורי אבנרי את התחמושת הקומוניסטית הידועה במאבק נגד "אויבי העם והמעמד": השוואה בין מדינת ישראל ובין הנאצים. לפי אבנרי, לא זו בלבד שאנו מתקדמים למדינה ש"רבני המתנחלים" מושלים בה, אלא שאנו בדרך לכינון דיקטטורה בסגנון גרמניה הנאצית. "זו דיקטטורה פשוטה, נקמנית", אומר אבנרי. "אני עד גיל עשר גדלתי בגרמניה. ראיתי את היטלר מגיע לשלטון. לא הייתה שם שום מהפכה אדירה עם עלייתו לשלטון. שום דבר דרמטי לא קרה. זה היה צעד קטן. כשאבא שלי החליט לעזוב את גרמניה כמה חודשים אחרי שהמשטר הנאצי קם, כל הקרובים שלו אמרו לו 'אתה משוגע'. היום, שמותיהם של כל אלה רשומים ברשימה של קרבנות השואה בכיכר העיר ההיא. אנחנו בדרך המלך למשטר מהסוג הזה. כל חיי חששתי מלהגיד את המלים האלה. תמיד אמרתי, 'עזבו, שום דבר אי-אפשר להשוות לנאצים'. זו טעות. אני מתחרט שאמרתי את זה".
|
|
|
|
|
