בוחרי ה'ליכוד' צריכים לבקש בעת הזאת סליחה ממצביעיהן של שאר המפלגות.
בנימין נתניהו, שר האוצר הקפיטליסטי, האכזר בתולדות ישראל - לא הגיח אלינו מן החשיכה. הוא צמח על הקרקע הכלכלית, שהֵפרה בראשית שנות האלפיים במו ידיו, תחת ברכתו הסמויה של ראש-ה
ממשלה אריאל שרון וגאוותו אז על מלחמת קיום נואשת, אותה הגה ברוח 'כל דאלים גבר'.
על תקן של מנכ"ל חברת היי-טק, הוא הזיז הצידה את כל האוכלוסיות הבלתי חיוניות לתל"ג ונטל מהם בחטף את כבשת-הרש; קצבאות עלובות ושחוקות, שסייעו להם להתחיל את היום עם מנת התרופות, מצילות החיים.
נתניהו הוכתר בימים ההם כמציל הכלכלה הישראלית ורבים משועי הארץ, שלא התאהבו בו ממבט ראשון - איתרו בדמו הכחול את הגנים הפיננסיים האולטימטיביים, שתכליתם צבירת הון על גבי הון.
זו הייתה שעתם היפה של עשירי הארץ. רמת המיסוי ביחס להכנסות נדיבות של העשירונים העליונים התמתנה פלאים בהנחיית שר האוצר, עושה הנפלאות; כל זאת במקביל להידוק החגורה המואץ אצל מי שממילא שחיקי-עצמות היו.
הסיסמה האלמותית "הם שכחו מה זה להיות יהודים", שהפריח נתניהו, בהיותו ראש ממשלה, כנגד אנשי שמאל; התחלפה לפתע במשל 'הרזה הנושא את השמן', לקול תשואות אלי ההון המתרווחים בכורסאותיהם מול מסכים כחלחלים - בהירים, אופטימיים ומבטיחים - בבורסה הלאומית.
בעודו מייסר את העם בעקרבים, נתניהו זכה אז, בכל רגע נתון, לתקן את תדמיתו הלאומית הקלוקלת; זו ששאל מאביו בעצת השטן. עתה, ראו זה פלא, עוונותיו נמחלו לו בידי ראשי המשק. למראית עין, דרכו הייתה סלולה בחזרה לבית-השרד של ראש-הממשלה, כשתאווי בצע מרפדים אותה באלפי זהב וכסף.
שעה שנטל כלאחר-יד את פת-לחמם של חולים ונדכאים; זקנים, ניצולי שואה וילדים בסיכון; או, לחלופין, שבר את מטה לחמם של רבים אחרים - מצא לפתע סדרי עדיפויות תקציביים ראויים.
"ההינתקות" נהגתה אז בידי אבי ההתנחלויות, אריאל שרון, שזה עתה ביקש להיפטר מקופת שרצים אחרת, זו שעל גבו; ומצא, בעצת פורום חוותו, את ההזדמנות ההיסטורית הנאותה. גם נתניהו, המיטהר אותה עת מתדמיתו הקודמת, מיהר לקפוץ על העגלה הפוליטית, הנחלצת מן הבוץ.
בעוד מצב החירום הלאומי, שהכריז כשר אוצר, בעיצומו, וכך גם גל הפיטורין במשק גואה - מצא נתניהו הקפיטליסט, בעל האגרופים הקמוצים, את מיליארדי השקלים הגואלים - קודש לנפנוף המתנחלים ההזויים מגוש-קטיף.
אלא שהקלפים נטרפו מול עיניו. סבור היה נתניהו, כי גלגל ההצלה נתון בידיהם של אלי ההון ומצא עצמו, בנסיבות הרגעיות שנתהוו, טועה. בוחרי ה'ליכוד' זיהו את ה'תַחמנות' של בעל אלף הפרצופים ושלחו אותו ואת קומץ חבריו לספסלי הסיעה ההפכפכה אל האופוזיציה.
העם בישראל נתון במחלת השכחה. בוחרי ה'ליכוד' לוקים אפילו באלצהיימר. האיש הרע הפך כעבור חצי עשור איש טוב, גואל ומבשר. אסטרטגיית ההישרדות האישית של חברי סיעת קדימה אפילו במחיר הפקרת גבולות ישראל - החזירו את הכדור לידיו של נתניהו, ברירת המחדל הציונית.
נתניהו האחר מבחינה מדינית - לא נשמע צורם באוזניהם הרגישות של בוחרי ה'ליכוד'; אנשי מסורת ישראל, הנוטים מעט ימינה. היותו אמריקני בכל רמ"ח אבריו, לכל הפחות מבחינה כלכלית - לא העלו אצל הבוחרים הפוטנציאליים ולא הורידו. נתניהו עלה וזחיחותו בהתאם.
מיומו הראשון כראש ממשלה, בתקופת הכהונה הנוכחית, נטל לעצמו נתניהו סמכויות נרחבות כשר-אוצר על, כדי פגיעה ברגשותיו של חברו הטוב, שר האוצר בפועל. גם אז ההתכחשות פעלה היטב אצל הבוחרים הנרגשים, נוכח 'מהפך' מדומה, שביצעו לכאורה בהנהגת המדינה, ואיש מ"המחנה החברתי לאומי" לא זיהה את נתניהו האמיתי מבעד לכובעיו הרבים והמתעתעים. אלא שמה שהיה הוא שיהיה: הקפיטליסט האובססיבי, שנולד עם כפית כסף בפיו - לא הפך מעולם את עורו ואין סיבה והגיון, שיעשה כך.
קרנבל מחוסרי-הבית זקוק אצלנו לבדק-בית. ידו של השמאל האנטי ישראלי בוחשת בגלוי בקדירה החברתית הנתונה, וכך הכרזת האבהות הפומבית מבחינתם, כלפי עשוקי-הדיור, מחשידה. אף אם נתניהו עתיד לחלק את המדינה ובירתה, כפי שרמז וחזר ופירש - השנאה כלפי הרוויזיוניסט מבית בעינה עומדת. השמאל מוכן להטות את הכף הפוליטית גם באמצעות גביע אחד של קוטג'.
ההתנפלות כלפי ח"כ מירי רגב כ'פשיסטית' במתחם נטולי-קורת-הגג שוב לא הייתה חשאית. שומרי הסף של ההתנחלות בלב תל אביב הכינו לדוברת צה"ל לשעבר, מזרחית ואשת עיירת פיתוח, את המקלחת הקרה. שוב הסיר השמאל את כפפותיו והתעמת פנים אל פנים מול שנואי נפשו.
עם זאת, מצוקת החיים הכלכלית בארץ אינה צריכה הוכחה. חומרתה וחריפותה גלויות ושקופות. בעשור האחרון היא נישאת, כאמור, על גבו של בנימין נתניהו - השמן, המדושן והשבע, המשליך מעליו בבושת פנים את מזי הרעב.
חוקי הג'ונגל החברתיים שהגה והנהיג שר-אוצר אטום, הלוחם ברווחתם של בני עמו - מוסיפים להתגלגל בכל השווקים הפיננסיים בישראל. הנגיד סטנדלי פישר, איש בעל מזג נוח - ייבוא אישי של נתניהו - נושא באלגנטיות את לפיד העשירונים העליונים ורבים נלכדים לשווא בקסמו האישי.
המחאה הנוכחית - נחלת חתך מסוים באוכלוסיה הבורגנית - תתפוגג בימים הקרובים; במקביל לדלדול המזומנים בתזרים העכשווי של האיחוד-האירופי. שוועת העניים תוסיף לעלות השמימה ואזנו הכבדה משמוע של נסיך-הכתר נתניהו תְחֵרַש עוד יותר.
מול אותן זעקות שבר ללחם, העולות בחלונו - יכול ראש הממשלה, הקפיטליסט המתנשא, להציע להמון להוציא מהמקפיאים את העוגות. "סופרטנקר" הוא קורה לכך כלועג לרש.
