פעם, בזמנים אחרים, נהגתי ללכת בשבתות למשחקי הפועל באר שבע בכדורגל ולאחריהם אל בית הכנסת, לערבית של מוצ"ש והבדלה. זכורני פעם שבה מישהו הטיח בי "אתה כמו הרפורמים בארה"ב". אבי ע"ה לא אהב את ההערה ולכן השיב לו מניה וביה: "זה שהבן שלי עושה עבירה לא אומר שאסור לו לעשות מצווה...".
לימים יצא לי לשמוע את חברי דני חוזר על המשפט של אבי ע"ה בווריאציה מעט שונה, אבל בהקשר הנכון: "זה שאני פרנואיד לא אומר שלא רודפים אותי", אמר דני.
לאחרונה רבו הטענות נגד המפגינים הצעירים נגד הדיור בפרט ויוקר המחיה בכלל, על כך שרובם ככולם משתייכים למפלגות/תנועות וגופים הקשורים בשמאל. שמאל לאומי,
שלום עכשיו, מרצ,
הקרן החדשה לישראל ועוד. את האמת, יש בטענה הזו יותר מקורטוב של אמת, מה שגורם לי
אינסטינקטיבית לאמץ את מילותיה של רחל המשוררת
"אך אני לא אובה בשורת גאולה אם מפי מצורע היא תבוא". כי אכן בין אלו המפגינים, בעיקר בין מנהיגיהם, יש כמה שהביטוי מצורע הולם אותם: הם שוללים את זכות קיומה של מדינת ישראל, קוראים לאזרחים לא לשרת בצה"ל, בסדיר ובמילואים, קוראים לביטולה של המדינה כמדינה יהודית ושל היהודים, ועוד מרעין בישין.
אולם מאידך-גיסא יש להם גם מכנה משותף נוסף: כולם חשים על בשרם את המצוקה, את יוקר המחיה, את הקושי לגדל ילד ועוד ילד. את ההתלבטות בין לרכוש מטרנה או סימילאק. איזה בוסטר לקנות, ומאיפה - מ"
שילב" או מ"מוצצים". אז נכון, הם משתייכים לצד מסוים של המפה הפוליטית-מדינית, אבל גם לצד האחר של המפה החברתית: מעמד הביניים. המשכיל, העובד, מלח הארץ, נותן ונתן למען המדינה. וכל זה מוביל אותי לשאלות כגון: אז מה? אז מה אם הם לא מצביעי ליכוד קלאסיים? האם עובדה זו הופכת את הטיעונים והטענות שלהם ללא לגיטימיים? האם זה שלחלק מהם יש דירה ומנהיגתם אף מתגוררת בכפר שמריהו פוסל אותם מלהפגין, להנהיג ולהוביל? ודאי שלא. אדרבה.
נכון אומנם שהמפגינים זועקים את כאבם בשל מצב קשה מאוד שאחראיות לו כל ממשלות ישראל מאז 1983, השנה שבה עלה
יצחק שמיר לשלטון, אבל קשה שלא לשים את האצבע על האשמים העיקריים למצב הנוכחי - הליכוד ומנהיגו
בנימין נתניהו, המכהן כבר חמש וחצי שנים כראש
ממשלה ועוד כשלוש שנים שר אוצר. מדובר במנהיג ובמפלגה בעלי השקפת עולם כלכלית קפיטליסטית חזירית, כפי שנוהג הנשיא פרס להגיד. מנהיגים נטולי מדיניות של חמלה וחסידים שוטים של הפרטת כל מה שהוא חברתי וסוציאלי ומצוי בידי המדינה. ולכן המכות שהם חוטפים היום מהעם, ביושר הם חוטפים אותן.
אינני יודע מה תוליד ההפגנה ההמונית הזו - שינוי קיצוני לטובה במדיניות החברתית-כלכלית של הממשלה הנוכחית, או נפילת הממשלה הנוכחית. לעניות דעתי, כל תוצאה תהיה טובה, אפילו מצוינת. אם המדיניות תשתנה לטובה, המעמד הנמוך ומעמד הביניים ירוויחו מכך; ואם המדיניות לא תשתנה והממשלה הזו תיפול, אזי כל העם ירוויח מכך. כי ממשלה כל-כך אטומה, כל-כך הססנית, כל-כך מזיקה - עוד לא הייתה לנו! ולכן נפילתה היא כורח המציאות!!!
ומשפט לסיום: במסגרת תעמולת הבחירות של הליכוד ב-2001 בראשות
אריאל שרון, נשמע שרון באחד מתשדירי הטלוויזיה כמי שאומר על מלחמת לבנון הראשונה כי הייתה זו "מן המוצדקות שבמלחמות ישראל". ואני מרשה לעצמי להוסיף כי מדובר בהפגנת מחאה מן המוצדקות שנערכו אי-פעם בישראל, למרות שלא כך סברתי בימיה הראשונים של ההפגנה.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
