|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
האחים שלמה ונאוה לבית ארצי נותנים יד וקול למאבק פוליטי פלגני, פינוקי, שאין בו לא חברתיות ולא סולידריות, שאין בו עם, אלא רק יומרה לדבר בשם העם. כמה חבל, כמה מאכזב, כמה ילדותי ● "חום יולי-אוגוסט" השפיע על חלק מאזרחי ישראל, במיוחד על האגף ה"צפוני" המשועמם
|
|
שלמה ארצי. מסרב להתבגר [פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
| לאזרחי ישראל ברובם יש כסף, יש מזומנים, יש אפשרות לקנות מותרות ולחיות כמעט כבני מלכים, בוודאי בהשוואה לרוב רובה של האנושות. אבל להסתפק במה שיש לך, לברך על מה שניתן לך, להתגאות בהישגי מדינתך שלך - שאתה, האזרח, בראש ובראשונה תרמת להם - זה לא | |
|
|
|
|
פתאום קם זמר, מרגיש שקהל רב לפניו, ופוצח בשיר. והזמר - יש לו שתי וילות, האחת ברמת-גן, השנייה בעין-הוד. הוא יכול היה לבטח להרשות לעצמו להופיע, כנראה בחינם, לפני קהל הרבבות ברחוב קפלן הדחוס בתל אביב, לזכות בפרסום חינם ב"פריים-טיים" של שלושת ערוצי הטלוויזיה. ממרום עושרו, הוא יכול היה "לחמם" את הקהל העצום בערב חם ולח במיוחד, במילים על "צדק חברתי" ו"ארץ חדשה", קהל שחלקו בא רק כדי לשמוע שלמה ארצי בחינם. יופי של פסטיבל, יופי של התקהלות. מה רע להמונים, מה רע לזמר האהוב? אחותו, לעומת זאת, הסופרת נאוה סמל, חתומה שוב ושוב על מודעה ב הארץ, שבה היא מתחייבת לעבור על החוק, וקוראת בפומבי להחרים את מוצרי ההתנחלויות. האין היא מצפה שבתגובה יחרימו את ספריה? הנה כי כן, האחים שלמה ונאוה לבית ארצי נותנים יד וקול למאבק פוליטי פלגני, פינוקי, שאין בו לא חברתיות ולא סולידריות, שאין בו עם, אלא רק יומרה לדבר בשם העם. כמה חבל, כמה מאכזב, כמה ילדותי. שלמה ארצי פשוט מסרב להתבגר, נותן יד וכישורים, כדי לעודד עוד ועוד המונים להשתתף בפסטיבל תחת הכותרת: מאבק חברתי-כלכלי, במדינה שהיא יהלום בכתר המדינות בעולם. מדינה, שלמרות האיום התמידי, שטרם פס, על עצם קיומה ועל חיי אזרחיה, השכילה לפתח כלכלה, שמעוררת השתאות באירופה ובשאר חלקי תבל. ארצי ניצח על קהל המונים מכרכר, שהוכיחו כי כל רצונם לחיות את היום, בבחינת "אכול ושתה", למצוץ את לשדה של המדינה ככל האפשר, לקבל ממנה כמה שיותר - תחת סיסמת ה"מגיע לי" - ולהציגה כאילו לסוריה או למצרים דמינו. אני אומר זאת, בין השאר, כי בסוף השבוע קראתי ידיעה קטנה במדורי הכלכלה - לצד המאמרים על האמרתם הבלתי-מוצדקת של מחירי הדיור והקרקעות, הקוטג' והדלק - לפיה ביולי 2011 רכשו אזרחי ישראל לא פחות מ-20 אלף כלי רכב חדשים! שנת 2011, שנת המחאה של מעמד הביניים, היא אפוא שנת השיא של כל הזמנים במכירות רכב חדש - בארצנו השדופה, הרעבה, שאזרחיה מן המעמד הבינוני גרים בה, כידוע לכל, בחושות מטות ליפול, תחת כיפת השמיים, ושהמוניה מזי-רעב ומוכי מחלות. 20 אלף מכוניות חדשות - כן, כן, זהו הנתון. מה הוא מלמד אותנו? כי גם הצריכה בתחומים אחרים אינה נופלת מרמה זו, כי לאזרחי ישראל ברובם יש כסף, יש מזומנים, יש אפשרות לקנות מותרות ולחיות כמעט כבני מלכים, בוודאי בהשוואה לרוב רובה של האנושות. אבל להסתפק במה שיש לך, לברך על מה שניתן לך, להתגאות בהישגי מדינתך שלך - שאתה, האזרח, בראש ובראשונה תרמת להם - זה לא. הנה עד כדי כך התדרדרה מוסרית החברה בישראל, שחה הרוח הלאומית. |
|
במדינות ערב, השקועות אומנם בענייניהן הפנימיים, במרחצי-דמים - בוחנים עם זאת בשבע עיניים את המתרחש בישראל, את ההפגנות המלאכותיות, שאין מבינים, לא שם ולא בארצות המערב הנאורות, את פשרן. בוחנים במיוחד את תגובת ראש ה ממשלה. על פיה יכלכלו את מהלכיהן בהמשך הדרך תוך איום מחודש על ישראל ואפשרות של חידוש המתקפה עליה בעיתוי שייראה להן כנוח ביותר. אם לתביעות מן הסוג של "עגלות הילדים" ייכנע נתניהו, אומרים בחו"ל, בוודאי גם לא יעמוד בלחץ המדיני, שיש להגבירו, תוך הסתייעות ברוח הגבית הניתנת לנסיגה, הנושבת מתוככי ההמון ברוטשילד, בקפלן ובכיכר פריז. שם, בבירות ערב, בוודאי נהנו לשמוע את התלהמותו של אחד, משה איבגי, שאמר בשידור חי, שביבי עלול להסיט את תשומת הלב מדרישות המפגינים על-ידי ייזום מהלך צבאי. אז כן, בכל מקרה ראש ממשלתנו חשוד א-פריורי, על-ידי האיבגים שבתוכנו, בחרחור מלחמה חדשה, באי-כניעה לדרישות הערביות הקיצוניות עד כדי נסיגה מוחלטת לקווי החנק של 1967. ברצועת עזה לא מחכים לאיבגי. כבר מזמן אין שוקטים שם על השמרים. טילים נורים משם יום-יום לעבר שטחנו, אבל התקשורת שלנו כמעט אינה מדווחת. זה לא "ניוז" (חדשות). ה"ניוז" מזה שלושה שבועות הוא אוהלי-רוטשילד. בעצם, אין "ניוז" בכלל. אין דיווח על עשרות נרצחים מדי יום ביומו בערי סוריה. אין דיווח על הרעב הממית מאות ילדים מדי יום בסודן. במקום "ניוז" - יש מודעות. יש העברת מסרים. קיראו את העמודים הראשונים של העיתונים, בעיקר את אלה של ידיעות אחרונות, שעורכיו השחיתו כליל את מקצוע העיתונות. אלה לא עמודי חדשות. אלה עמודי מודעות, המלהיבות את עם ישראל להתמרד בממשלתו, לבוא בהמוניו אל הכיכר כדי להפגין את "מחאתו". כבת-הד למודעות-ידיעות הללו יש להוסיף את מקהלת הפובליציסטים והסופרים המגויסים, המתחרים זה בזה בכתיבה מוקצנת ושנונה-כביכול, המשתלחים ללא-חשבון בממשלה לגיטימית, שכבר חוללה שינויים חשובים בכלכלה. מעבר לרצונם בנפילתה, רוצים הללו להחזיר את גלגלי המשק אל ימי הסוציאליזם העליזים, אל ימי השוויון-בעוני. זהו השמאל-החדש-ישן בישראל 2011. הבה נודה: נפלנו על הראש. לא כולנו, ח"ו. רק ציבור גדול למדי, תמים, שברובו נמנה עם השמאל, שחיציו מכוונים בעצם נגד ממשלה ימנית (עם ידיים שמאליות, יש להודות), שבה בחר ובה רוצה רוב העם. ציבור-מפגין שמובילים אותו מנהיגים-נערים מכפר-שמריהו ומצפון תל אביב, שעדיין לא אמרו לנו מה בדיוק רצונם, למה הם חותרים, לשם מה הם מוציאים המונים לשדרה, ועד כמה ירחיקו לכת בנסיונם להעדיף את תאוות-הפרט על פני טובת-המדינה, ולמצוץ את לשד עצמותיה ככל שהממשלה תיכנע להם.
|
|
זוהי המדינה, שאתם "כוכבי המחאה" ואהובי התקשורת, דפני, סתיו, איציק - שהתמוגגתם מאושר לנוכח הצלחת ההפגנה המתמשכת שאתם מארגנים וששיאה היה במוצאי-שבת - יוצרים לה תדמית של מדינת-עוני. מציירים אותה בצבעים אפלים. אפילו בעיתונות הערבית נכתבו בימים האחרונים דברים הפוכים. לפחות שני מאמרי הלל וקינאה פורסמו בסעודיה על הצלחת ישראל במדע, במחקר, בכלכלה, בפיתוח, בקידמה - מול ההודאה בכשלון הערבים. שם מהללים, שם מתקנאים - וכאן מפגינים בדרישה לקבל עוד ועוד, בלי חשבון, בלי היגיון, תוך ניצול התקפלות ה ממשלה והדיבור בקול רפה של שריה על "צדקת המאבק - אבל...". חום יולי-אוגוסט, עליו אגב ארצי לא שר הפעם, השפיע על חלק מאזרחי ישראל, במיוחד על האגף ה"צפוני" המשועמם. שהרי מי אשם קודם לכל במחירים המופרזים - ואכן מופרזים, לא מוצדקים - המושתים עלינו על ימין ועל שמאל? - אנחנו עצמנו, האזרחים! אנחנו דופקים אלה את אלה, ולא רק על הכבישים. אנחנו מרמים אלה את אלה, גובים מחירים מופרזים אלה מאלה, וגורמים להתייקרות בלתי רציונלית במוצרים ובשירותים. אנחנו נתונים בסחרחורת-התייקרויות שאנחנו, הציבור, אשמים בה לא פחות מהממשלה. בעוני האמיתי, שאין להתעלם ממנו, בשכבות המצוקה-באמת, איננו מטפלים כנדרש. ואחרי כל זה, כולם חכמים, כולם מפגינים - בלי חשבון. חוגגים ובוכים. רק הממשלה צריכה לשבור את הראש מהיכן לספק את צונאמי-הדרישות הללו, חסרות האחריות, חסרות החשבון, שמאחוריהן הסתה גוברת, פוליטית לחלוטין, נגד ממשלת-ימין, נגד מאות-אלפי אחים, שהתנחלו בברכת כל ממשלות ישראל ביהודה, שומרון והגולן, ונגד הציבור החרדי. עתה עיני כל נשואות אל ראש הממשלה. אכן, אליה ואל העומד בראשה יש להפנות דרישה צודקת אחת - להצטמצם! יש לקצץ במספר השרים, אשר ארבעה-חמישה מהם אין לדעת כלל במה הם עוסקים ומדוע יש לממן אותם. לתשומת לבך, כבוד ראש הממשלה. זוהי ממשלה מנופחת, שאינה משמשת דוגמה לצמצום ולצניעות. אנא, קצץ בנטיעותיך! תראה דוגמה! ובאשר לשאר הדרישות העולות מהפגנות-ליל-הקיץ, ברור כי אם נתניהו ייעתר לדרישות, ימצא פתרונות, יאתר מקורות כספיים - יגידו מיד כי לא רק שאין בהן מענה הולם, אלא שהוא לחיץ, שהוא נכנע למחאה. בכל מקרה אין הוא יוצא טוב ממכבש המפגינים והכותבים.
|
|
| תאריך:
|
07/08/2011
|
|
|
עודכן:
|
07/08/2011
|
|
יוסי אחימאיר
|
|
|
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
|
|
1
|
|
ערן2008
|
7/08/11 14:49
|
|
|
|
|
|
איזק
|
8/08/11 12:41
|
|
|
|
2
|
|
yrevach
|
7/08/11 22:03
|
|
|
|
3
|
|
קורןנאוה טבריה
|
8/08/11 06:59
|
|
|
|
|
|
רשומון
|
8/08/11 12:43
|
|
|
|
|
|
שמעון בםן שטח
|
8/08/11 13:16
|
|
|
|
4
|
|
הניה
|
8/08/11 08:58
|
|
|
|
5
|
|
יצחקיטו
|
8/08/11 12:05
|
|
|
|
6
|
|
איל
|
8/08/11 12:31
|
|
|
|
7
|
|
בן חור
|
8/08/11 12:44
|
|
|
|
|
|
ממש לא חזירי
|
8/08/11 13:32
|
|
|
|
8
|
|
י.ארגמן
|
8/08/11 12:48
|
|
|
|
9
|
|
ירדנה
|
8/08/11 13:08
|
|
|
|
|
|
יעקב א
|
8/08/11 15:08
|
|
מאמר זה מציג עיקרים מומלצים לתורת ביטחון לאומי לישראל. הקורא המעוניין בהעמקה ופירוט מופנה לספרי מדינאות מדינית-ביטחונית למדינת ישראל: תזכיר למדינאים
|
|
|
|
|
אם היו מבקשים ממך להגדיר עצמך בעשר מילים מה היית רושמת?
|
|
|
|
|
כאשר האופוזיציה מבקרת את ה ממשלה, זה טוב. תפקידה של האופוזיציה לבקר. אך מה קורה כאשר האופוזיציה פרשה ממפלגת השלטון, והמדיניות הכלכלית חברתית של האופוזיציה הרבה יותר "ניאו ליברלית" ממדיניות מפלגת השלטון?
|
|
|
|
|
כפי שהדברים נראים עכשיו - אובמה יכול להתחיל לארוז. כי כזאת טרם הייתה: דירוג האשראי של ארצות הברית הורד. אומנם הדירוג הורד על-ידי מוסד אחד מתוך השלושה שעוסקים בעניין, אך קשה להגזים בהשלכות של ההורדה הדרמטית הזו. הורדת דירוג האשראי של ארצות הברית מצביעה קודם כל וראשית לכל על בעיה אחת עיקרית: העדר מנהיגות!.
|
|
|
|
|
היה לי את זה בבטן כל החודש מאז "התחילה המהפכה" – ושתקתי. באמת שרציתי שאולי הפעם זה יצליח לעם הדפוק הזה. אבל פה ושם החלו טפטופים של עיתונאים ואחרים – לספר לנו מה שרבים מרגישים ויודעים. השתיקו אותם. גם אני שתקתי, ואפילו סיפרתי לכולם כמה טוב שהעם הזה התעורר.
|
|
|
|
|
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
