אני כותב את המאמר ערב תשעה באב. במסורת ישראל מקובל לקרוא בתשעה באב את מגילת איכה הנפתחת בפסוק - "אֵיכָה יָשְׁבָה בָּדַד הָעִיר רַבָּתִי...". אני אפתח את קינת תשעה באב - "אֵיכָה הָיְתָה יִשְׁרָאֵל שֶׁלִּי לִמְדִינַת נַדְלָ"ן". איכה קרה שראשי מפלגות , שנתנו יד לעיצובה וביסוסה של "מדינת נדל"ן, לפתע לוקחים טרמפ על גלי המחאה.
ההתנפלות של ראשי קדימה והעבודה על נתניהו יש בה מידה גדולה של צביעות. קדימה בתקופת שרון-אולמרט-לבני, כנתניהו היום, וממשלות ישראל לדורותיהם
לא אימצו גישה, שלמדינה יש אחריות להבטיח את הזכות של כל אזרח לדיור נאות ובר השגה. קדימה בימי שרון-אולמרט-לבני, כנתניהו היום, וכל ממשלות ישראל לדורותיהם בעבר, התנערו מאחריות המדינה לספק דיור בר השגה לאזרח. הותירו את האזרח להתמודד עם השוק חופשי. בכך כל ממשלות ישראל פעלו מתוך תפיסה של מדינה נדל"ניסטית
לא ראו בדיור זכות בסיסית אלא נדל"ן אותו ירכוש רק מי שיכול לעמוד בעלויותיו. קדימה וגם ראשי מפלגת העבודה שכחו, כשהגה השלטון היה בידיהם , לא פעלו למימוש זכות מוגנת לדיור נאות ובר השגה. על אותו שרטון, שהעלה ביבי את החברה הישראלית, העלו גם כל שרי האוצר של קדימה והעבודה את החברה הישראלית, שהחליטה לצאת לרחוב.
הליכוד, קדימה והעבודה שותפים לעוול החברתי שהפך אותנו
למדינה המתנערת מאחריות לגבי משקי בית, שאינם יכולים לרכוש דירה ללא סיוע. ראשי קדימה והעבודה תופסים טרמפ על גלי המחאה, כאשר הם שותפים לחטא של היעדר חוקי מגן לשוכרי דירות. הם שותפים לקיצוצים בבשר החי לזכאים לסיוע במשפחות מועטות יכולת לשכירת דירה.
שרי האוצר של העבודה-קדימה-הליכוד כולל ש"ס, המתיימרת להיות מפלגה חברתית, שותפים לפשע שהמדינה ממשיכה למכור את הדיור הציבורי לדיירים, ובכסף שקיבלה לא בנתה אפילו דירה אחת חדשה אחת במסגרת הדיור הציבורי. לפשע החברתי הזה שותפה גם מפלגת ישראל ביתנו, שרבים רבים מתומכיה באים משכבה הזכאית לקבלת דיור ציבורי.
קשה להסביר כיצד כל ממשלות ישראל שותפות להפרה בוטה של אמנות בינלאומיות עליה חתומה מדינת ישראל .על-פי סעיף 25(1) להכרזת האוניברסלית בדבר זכויות האדם (1949) וסעיף 11(1) באמנה הבינלאומית בדבר זכויות כלכליות (1966) לפיהן מדינת ישראל מתחייבת לממש את הזכות של כל אדם לתנאי מחיה נאותים,לרבות דיור נאות.
באמנות האלו מודגש שדיור, כמו בריאות וחינוך ,אינו מוצר - שנרכש אם יש כסף או אם אין כסף לאדם - אלא זכות בסיסית של כל אדם, עשיר כעני.
על המדינה להבטיח כי לכל אדם תהיה נגישות לדיור ציבורי.
אני מודע לכך, שניתן לטעון כנגדי, שישראל אינה המדינה היחידה , שאינה מממשת אמנה זו ככתבה ולשונה , למרות שהיא חתומה עליה. תפארתה של ישראל לא תהיה בהיותה במועדון המדינות, בהן אמנה זו היא בבחינת נייר טואלט.
אני גם מודע לכך, שיש בכנסת ישראל קואליציה רחבה מידי, הרואה בבית המשפט העליון ופסיקותיו אויבי החברה. זו קואליציה המצפצפת על פסיקת בית המשפט העליון הקושר את חוק היסוד,
כבוד האדם וחרותו, עם קביעה, שהעדר קורת גג הוא פגיעה בכבודו של אדם .
לסיום, לצערי, המחאה הקיימת מתמקדת בשכבות הביניים, ואין התייחסות הולמת לאלו, שעבורם מעמד הביניים הוא בבחינת אלפיון עליון.
גל המחאה הנוכחי, לצערי, פסח על משפחות מועטות אמצעים, שבאפריל 2003 בוטלו להם כל המענקים לרכישת דירה. גל המחאה הנוכחי פסח על משפחות מועטות יכולת , שנזרקו לרחוב, כמו במקרה המזוויע, שהתרחש בכפר שלם. (לסיפור המצער של כפר שלם אתייחס במאמר הבא)
