יצאתי לחו"ל לכמה שבועות גם ליהנות וגם "לעשות עסקים", היינו עבודה. רק בגלל זה המגיבים השונים יוכלו "לתלות" אותי על כך שבורגני כמותי מותח ביקורת על השלטון ומאידך תומך נלהב במוחים. והאמת היא שלא איכפת לי. לפני היציאה נשבעתי להיגמל מצריכת החדשות הכבדה ולהימנע מכול מגע עם עיתונים או כל כלי תקשורת אחר. שבועתי הייתה לשווא.
בני משפחתי שהצטרפו אלי מאוחר יותר בחופשה היו כה נלהבים לעדכן אותי במה שקורה בארץ עד כדי ששוב הדיחו אותי לדבר עבירה, היינו ביטול השבועה. מה שתפס את עיני זו מנטרת המחץ של הפוחזים והפיסחים מטעם המנסים בשיטות נלוזות לקעקע את המחאה האמיתית: המוחים הם אנרכיסטים. היות שלפני היציאה לחו"ל, ביקרתי בכל המוקדים העיקריים של המחאה ברחבי הארץ, התרשמותי היא שהאנרכיסטים האמיתיים הם אנשי השלטון בשלושת העשורים האחרונים.
קראתי בשקיקה את התבטאותו של שר החוץ, מר ליברמן, לפיה בתל אביב לא ניתן למצוא מקום במסעדות כי הכול תפוס על-ידי המוחים. לא רק אנרכיסטים מדושנים אלא גם סועדים במסעדות, רחמנא לצלן . למר ליברמן וודאי מותר להיכנס למסעדות ולאכול בהן אך למפגינים לא. כנראה שלציניות אין גבול.
המוחים אינם עניי העיר אלא ההפך: הם האנשים העובדים, המשרתים בצה"ל והנושאים בנטל של החברה שנשבר להם מפוליטיקאים ציניים אשר הביאו אותם למצב שהם אינם מסוגלים לגמור את החודש ללא חובות. מותר להם לאכול במסעדות, מותר להם לנסוע לחו"ל או לקנות מכוניות, מותר להם ליהנות מפרי עמלם. הם לא פרזיטים החיים על גבם של אחרים. כול מבוקשם היא לפסיק את הטירוף הזה שאדם עובד, משרת ומשלם לחברה את כול חובותיו לא יצטרך לסחוב עוד שני אנשים שליברמן ודומיו מעמיסים עליו מתוך כוונות פוליטיות - מפלגתיות טהורות.
האנרכיסטים המדופלמים ביותר הם, כאמור , אנשי השלטון בשלושת העשורים האחרונים. האנרכיה השלטונית פשטה בכל מקום ובכל משרד ממשלתי. אין משילות אלא אימפוטנטיות שלטונית מפחידה. בית המחוקקים הפך להיות לזירת קרב אישית, למען מגזר זה או אחר, זירת אגרוף שבה החזק פוליטית משיג את מבוקשו ואילו החלש נמחץ. הפוליטיקה היא למען פוליטיקה מפלגתית ולא למען פוליטיקה במובן הקלאסי של המילה.
שר החוץ טוען שאין מקום במסעדות בתל אביב. גם בכנסת אין לא היה מקום למען כל שרי הממשלה בה כבודו מכהן . משלם המיסים היה צריך שוב לשלם עבור ה"דמוקרטיה" , היינו עבור נגרים שייצרו שולחנות נוספים למען השרים ה"נחוצים" כל - כך ; המוחים בכל רחבי הארץ הם אלה המשלמים עבור הלשכות במרווחות של שרים שלא עושים כלום, דוגמת מר ליברמן, עבור מלונות הפאר שבהם הפוליטיקאים מתאכסנים בארץ ובחו"ל, עבור מנגנונים מנופחים ועשייה אפסית.
האנרכיה היא בשלטון המסית נגד עמוד השדרה של החברה שנמאס לה לראות את פרי עמלם יורד לטמיון בגלל נטל ההוצאות הבלתי נגמרות שהוטל עליו כדי לקיים את הפוליטיקאים הציניים. למעמד הביניים נשבר מן האנרכיה השלטונית ומן המדיניות הכלכלית של אנשי השלטון בעשורים האחרונים. מעמד הביניים אינו יוצא נגד העשירים והטייקונים אלא למען חלוקה צודקת של הנטל הכלכלי. אין מניעה שאדם יהיה עשיר . אין מניעה שאדם יעשה לביתו וסביבתו וגם יחיה טוב מעבודתו הקשה. אין מניעה שאנשים יותר אמידים יתרמו לחברה יותר ובלבד שכולם יקבלו מערכת חינוך טובה , מערכת בריאות ראויה, מערכות חברתיות מתוקנות וכולי. לחלשים יש לעזור והרבה כל עוד הם אינם מסוגלים לחיות בכבוד מעבודתם ומרצם.
מאידך לא יתכן שמי שמדירים את רגליהם מעבודה כול חייהם , מי שאינם מוכנים לסייע לעצמם בכוחות עצמיים , מי שלמדו להושיט את היד לממשלה ולקבל את מתנות למען קולות , יזכו לחיות על גבם של אחרים . מה שנעשה בעשורים האחרונים על-ידי השלטון היא האנרכיה האמיתית כי פשוט היה כאן שוד קופת המדינה למען אינטרסים פוליטיים - מפלגתיים.
המוחים אינם אנרכיסטים אלא מלח הארץ . המלעיזים לא יצליחו במזימתם כי כולם יודעים מיהם ומטעמם של מי שנשלחו . האנרכיסטים האמיתיים אינם שוכנים ברוטשילד או מקומות אחרים ברחבי הארץ אלא בקריית הממשלה ומתחם הכנסת בירושלים.
