המאבק והפתרונות שייכים לפריפריה

שיקול נוסף למחאת רוטשילד הוא השיקול המהותי שהניע את יוזמי המאבק. בביקור של יומיים שארך כמה שעות, ומשוטטות בין האוהלים ברוטשילד, פגשתי סוגים שונים של אנשים. כאלו שבאמת ובתמים רוצים לשנות, לפעול ולהיטיב עם החברה והמדינה, אנרכיסטים פורעי חוק שמחפשים כל סיבה לפרוק עול, להשתולל ולנקוט באלימות (הם אותם חוסמי הכבישים של המאבק שבימים כתיקונם פוגעים בחיילי צה"ל ובשוטרי מג"ב בנעלין, בבילעין, בשייח' ג'ראח ובמקומות נוספים). פגשתי חבר'ה שבאים ליהנות בחינם מהופעות האמנים במאהל, להכיר בני זוג ובכלל לקחת חלק באווירת הקרנבל והשאנטי הצעירה. פתרון למצוקת הדיור? מישהו? משהו? יוק! פגשתי סטודנטים רבים, חלקם תל אביבים במקורם וחלקם שהגיעו לתל אביב מבחוץ. רבים מבין אלו טענו באוזניי כי הם הצטרפו למחאה מכיוון שהם רוצים לשכור דירות בתל אביב במחירים נמוכים, הם מבקשים להגביל את בעלי הבתים, להוריד מחירים ובכך רוצים להחזיר ולהשאיר את הצעירים במרכז, בתל אביב.

היו מי שטענו באוזניי כי על המדינה לעודד את בעלי הבתים בתל אביב להשכירם במחירים ריאליים, לתת היתרים שונים, להעניק להם הטבות שונות (ועל חשבון מי יבואו ההטבות לבעלי הבתים? מאיזה כסף?) ואם הם מגזימים, יש להטיל עליהם מיסים מיוחדים. הכל כדי שלצעירים בתל אביב יהיה נוח...

אותם חבר'ה צעירים, סטודנטים שמעוניינים ושאין חולק על כך שמותר להם לגור ולהעביר את שנות הצעירות, הרווקות ושנות הלימודים בתל אביב, חייבים להפנים כי מצוקת הדיור ומטרת המחאה היא לא לדאוג לצעירים בתל אביב. תל אביב הייתה מבוקשת, ותישאר מבוקשת. ומה שמבוקש עולה כסף. אחותי עזבה לפני שבועיים את תל אביב וחזרה לגליל. שני מקומות עבודה לא הספיקו לה על-מנת לממן את שכר הדירה והלימודים. שאלתי אותה מדוע לא הצטרפה למאבק ותשובתה הייתה שמראש, עוד לפני בואה לגור בתל אביב, לקחה בחשבון כי מי שרוצה לגור בתל אביב עליו לשלם והרבה, וכאחת שגדלה בפריפריה, המאבק הרוטשילדי נתפש בעיניה כבכיינות וכצביעות. רבים מחבריה שהגיעו מהגליל לתל אביב ומוכנים לשלם הרבה כדי לגור בה, מגחכים על מאהל רוטשילד מתוך ראייה כי מצוקת הדיור האמיתית היא בפריפריה, והמחאה והפתרונות צריכים להיות מכוונים אך ורק לשם.

זהו עצם העניין. זה ההבדל המהותי, בין צעירי רוטשילד לבין המצוקה האמיתית והאותנטית שמורגשת ביתר שאת בפריפריה.

למדינה יש סדרי עדיפויות חשובים יותר מדרישות צעירי מרכז תל אביב לשכר דירה נמוך מעל הפאב השכונתי. עדיפות חברתית של חיזוק הפריפריה בכלל ושל השכבות החלשות החיות בה בפרט, עדיפות לאומית של חיזוק הנגב והגליל ופיתוחם, עדיפות לפתרון בעיית המסתננים הנופלת על כתפי תושבי שכונות דרום תל אביב ועדיפות ביטחונית של פיזור האוכלוסיה.

הטבות, היתרים, הקלה במיסים - כל אלו אמצעים שיש לתת לטובת התושבים בפריפריה (החלשים והחזקים גם יחד) שלא זוכים למגוון האפשרויות התרבותיות, החינוכיות, הבידוריות, הספורטיביות והאחרות שיש לתל אביב ולמרכז להציע (בית הקולנוע הקרוב ביותר לקריית שמונה, חצור הגלילית, קצרין וכרמיאל נמצא בנהריה, או בחיפה. על תושבי טבריה, בית שאן, נצרת עילית ומגדל העמק להגיע לקולנוע בעפולה). מתן הטבות שמטרתן משיכת צעירים לגור בתל אביב, כפי שמציעים חלק מאותם צעירים שאיתם דיברתי, הוא דבר בלתי חברתי בעליל שיפגע פגיעה נוספת בפריפריה הגיאוגרפית ובשכונות דרום תל אביב.

טוב עשתה ממשלת אולמרט בזמנו כשהחליטה על צמצום הבנייה במרכז, אולם על-מנת לעבות את הבנייה בפריפריה ולמשוך את האוכלוסיה אליה, חייבת הייתה ממשלת אולמרט, לפני החלטה זו, לפתח את התחבורה לפריפריה. בעיקר את הרכבת. וליצור תחבורה ציבורית יעילה של רכבות ואוטובוסים שיפתחו לתושבי הפריפריה את האפשרויות להתקרב לאזורי תרבות ובילוי וישפרו את ההיצע התעסוקתי. אז יוכלו זוגות צעירים ואחרים לעבור מן המרכז לפריפריה ואולי על-ידי כך ישתחרר מעט הפקק, הביקוש בתל אביב ירד במידת-מה וצעירי מרכז תל אביב יוכלו לזכות בירידת שכר-הדירות בה.

לפיכך, מאבק אמיתי חייב לשים את הפריפריה במרכז, את פיתוח השכונות בדרום תל אביב, את פיתוח הנגב, הגליל וגושי ההתיישבות, מתן מענה תחבורתי נוח ללוד, לרמלה ולערים נוספות. על המאהלים בפריפריה להשמיע את קולם, את הקול האותנטי של תושבי הפריפריה. עליהם להתנתק מהאגואיזם המניע את שוכני האוהלים ברוטשילד, ולהתנער ממנהיגיו כליל. על הפריפריה להנהיג את מחאת הדיור תוך נכונות למשא-ומתן אמיתי עם הממשלה, מתוך ניסיון אישי של חיים בפריפריה.

טוב תעשה ממשלת נתניהו אם תהיה הראשונה שתפתח תחבורה אמיתית ויעילה לפריפריה, תגדיל את האפשרות לשוויון הזדמנויות לתושבי הפריפריה, תשווק קרקעות לחיילי המילואים ועל-ידי צעדים ציוניים, לאומיים-חברתיים, תשחרר את הפקק בענף הנדל"ן כולו.