כאשר אדם נופל קורבן לעבירה, הוא יתלונן עליה משלוש סיבות אפשריות - כולן או מקצתן: חובה אזרחית, רגש נקמה וכיסוי נזקיו. מובן שלא בכל העבירות קיימת האפשרות השלישית, אך ודאי שהיא קיימת בעבירות רכוש.
נכון שאין זו חובתה של המדינה לסייע לקורבן לצמצם את נזקיו; בשביל זה קיימת מערכת השיפוט האזרחית, בה פסק דין פלילי חלוט מהווה ראיה שלא ניתן לפקפק בה. כלומר: אם המדינה עושה את שלה ומגיעה להרשעה סופית של העבריין, זכייה בתיק האזרחי נגדו היא מלאכה קלה ביותר. אבל - וזהו אבל גדול - הקורבן ייאלץ לחכות מספר שנים עד שיהיה פסק דין כזה, וגם אחר כך לא בטוח שיהיה לעבריין מהיכן לשלם או שהוא יימנע מכל מיני תרגילי התחמקות.
לכן, טוב עושה המדינה כאשר היא דורשת מעבריינים לפצות את קורבנותיהם כבר במסגרת ההליך הפלילי, ובמיוחד במסגרת עסקות טיעון. מבחינת האינטרס הציבורי, יש הצדקה אפילו להקלה מסוימת בעונש תמורת מתן פיצוי, משום שגם הפיצוי הוא אחת ממטרות ההליך. במבט רחב יותר, חשוב לאותת לנפגעים עתידיים שכדאי להם להתלונן, משום שבכך יגבירו את סיכוייהם שהמדינה תתבע לא רק את עלבונם אלא גם את נזקם.
ומן הכלל אל הפרט, כפי שנוהגים לומר שופטים. עסקת הטיעון הראשונה במשפטו של עו"ד אהוד גנות עמדה יפה באיזון הזה. גנות התחייב להחזיר לקורבנותיו למעלה מ-8 מיליון שקל, והמדינה הסתפקה בעונש מאסר קל של 26 חודשי מאסר. אבל גנות לא עמד בצד הכספי של ההסדר, החזיר רק 3 מיליון שקל, המדינה לא הייתה מוכנה להמתין שישיג את שאר הכסף וההסדר בוטל. בהסדר החדש, העונש חמור בהרבה - ארבע שנות מאסר - אבל סעיף הפיצוי נעלם והמדינה שולחת במפורש את הקורבנות לנהל הליך אזרחי.
כאן חוטאת המדינה - הן למתלוננים והן לכלל אזרחיה. אם היה סיכוי אמיתי שגנות ישיג את הכסף כפי שטען, היה מקום לתת לו את הזמן מתוך התחשבות בקורבנותיו. אם המדינה חושבת שאין לו כסף - היה עליה לוותר על הקנס שהוטל עליו (400,000 שקל) ולדרוש שסכום זה יועבר לקורבנות, כפיצוי חלקי. כעת המדינה שולחת את מי ששמו מבטחם בגנות - עורך דין בעל רישיון מהמדינה - להליך אזרחי שבסופו כנראה לא יראו אף אגורה.
יכול להיות שלא הייתה למדינה ברירה אלא ללכת על עסקת טיעון של יותר מאסר ופחות פיצוי, בשל מצבו העובדתי של גנות. אבל הקורבנות כלל לא נשאלו לדעתם, כי החוק מחייב ליידע רק קורבנות של עבירות גוף על עסקות טיעון, ובכל מקרה אין להם אפילו הזכות להתייצב בבית המשפט. עסקות טיעון כאלו פוגעות באמון של האזרחים במערכת המשפט על כל ענפיה, ומקטינות את הסיכוי שקורבנות עתידיים יתלוננו. גם לאבד כסף, גם לעבור חקירה במשטרה, גם להעיד בבית המשפט, גם לחכות שנים וגם לא לקבל אפילו חלק מהכסף - זה יותר מדי. בעסקת הטיעון הזו, המדינה ירתה לעצמה ברגל.
מה למדנו מההיסטוריה ומדברי חכמינו שבכל הדורות, מה פסק קרדאווי ומה צייצה חכמת פיזיקה על הת...
