"דר רחוב" – כך הוא מוגדר – מראשון לציון נרצח בראש השנה בראשון לציון. באינטרנט היה כתוב שהוא נרצח בקטטה. אני רואה אותו, עלוב גוף ונפש, שיניו אכולות, מבטו כבוי, כוחו תש. אין לו טיפה של כוח, הוא לא בנוי לקטטות. טרף קל לרוצחים. ספק אם הוא התנגד. לא היה לו סיכוי. עלוב בחייו, עלוב במותו. מיד יגיד עליו קדיש? מי יישב עליו שבעה אין לו שם, אנונימי בחייו, בן בלי שם במותו.
הרחוב היה ביתו, לא היה לו בית. לא היו לו חיים, לבד מחייו העלובים, שנרצחו בראש השנה, מועדן של התחלות חדשות, של תקוות, של תפוחים ודבש.
וכך כתב אלי סיניור (ynet) בבוקרו של ראש השנה (28.9.11): "קטטה שנסיבותיה עדיין לא ברורות הובילה לפנות בוקר בחג (יום ה') למותו של גבר ולפציעתו של גבר נוסף, באזור התעשיה הישן בראשון לציון. המשטרה חושדת שבליינים היכו למוות את האיש, בסביבות גיל 40. שני בני אדם נעצרו בחשד למעורבות במקרה - אחד מהם קטין. בסביבות 5 בבוקר הראשון של תשע"ב התקבל במוקד המשטרתי מידע על שני גברים מחוסרי הכרה בחניון הצמוד לבתי עסק באזור התעשיה. כוחות מד"א שהוזעקו למקום קבעו את מותו של אחד מהם, ופינו את האחר לבית החולים אסף הרופא בצריפין, כשמצבו מוגדר בינוני עד קשה". כרוניקה יבשה של מוות (ידוע מראש?).
אלוהים, מה הפתרון? לאסור שתייה? לאסור בילויים? להרוס מועדונים? לאסור סטאטוס של 'דרי רחוב'? איפה יגורו מי אין להם בית ואין להם כסף ואין להם עתיד ואין להם חיים? מי יגן עליהם מפני פורעים – בליינים שיכורים, שמסיימים בילוי רווי אלכוהול ואלימות לפנות בוקר, בדרכם, מתנודדים, לביתם? שאלות פתוחות כמו פצעים.
דר הרחוב מת. רצחו אותו. היכן ייקבר? מי יידע חייו? מי יזכור אותו? מי יתגעגע אליו? הגיעו לו חיים אחרים – טובים ויפים יותר, ארוכים יותר, ורודים יותר, עם דבש ותפוחים אר רק ערב ראש השנה (שבו אכל מרורים ושעות אחדות לאחריו כבר אל היה בין החיים) עוד נתון יבש לסטטיסטיקת המוות המבעיתה והמצמררת. ובעיני רוחי תולעת ארסית קודחת את התפוח ואוכלת אותו, עמוק בפנים, והדבש הכתום מאדים לפתע, מידלל, וניגר כדם, דמו השפוך של דר הרחוב שנרצח. יחי שמו (מה שמו) ויהי זיכרו ברוך (מי יזכור אותו?).
