נתניהו החזיר לי את האמון והביטחון

לכבוד ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו,

היום אתה ביבי עבורי! ראש ממשלה יקר. ראש ממשלת ישראל!

האמת היא, שאינני יודעת מאיפה להתחיל אחרי הבשורה המרגשת בעניין שחרורו של החייל החטוף גלעד שליט. המילים שאתה תקרא בהמשך הן מילות וידוי, תודה, סליחה, חיזוק, אמונה, הערצה והערכה ענקית לעצם היותך ראש הממשלה, כי רק בגלל מהלכים ומצבים כאלו אנחנו זקוקים לראש ממשלה.

בארץ מוקפת אויבים - סליחה על הקומפלימנט – מוקפת חיות טרף, שהרי הפנמנו ב-63 שנה כי אין מה להשוות בין אויב במובנו הקלאסי והמוכר, לאויב דגם משודרג החמאס והחיזבאללה מבית מדרשם של אירן והעולם האיסלאמי הרדיקלי. אף-על-פי-כן ובכל זאת, האמנת ונתת ימי חסד במהלך של חודשים - שמא ייצא משהו מהשיחות המתקיימות עם הפלשתינים בראשותו של אבו מאזן. האמנת, והפעם לא טעית!

מיום 25 ביוני 2008, בו נחטף גלעד, שמענו כי נעשים מאמצים להחזירו, עברו כמעט 2,000 ימים, חמש שנים וארבעה חודשים, וטרם הצליחה מדינת ישראל להשיבו. ב-11 באפריל 2010, יום הולדתי, יצאתי כהרגלי להליכה בארבע לפנות בוקר, בזמן שאתה ודאי התהפכת ממטרד הביטחון, ממצוקת הדיור והכלכלה, ורק קולות הרוח המדברית נשמעו באווירה. אז התחילה להתגבש בראשי החלטה להגר מהארץ. חצי העין שעוד הייתה סגורה מהשינה נפתחת עכשיו לגמרי, התמלאתי בגעגוע אל האוויר הקסום של הגולן, אל הריח המיוחד של ירושלים שאף בושם לא דומה לו, אל הכרמל היפה שלי, אל מכבי ואל הפועל באר שבע! חשבתי על הרגע שאפרד מהמדינה, שלא אשמע על פיגועים, על מתפוצצים, על יוקר המחיה ועל ילדים רעבים. אפילו על מטפלות שמתעללות בילדים קטנים. ועל זה שמדינה עם צבא כל-כך חזק ומודיעין משופשף לא מסוגלת להחזיר הביתה כל-כך הרבה זמן חייל אחד! החלטתי: אני אוספת כסף ואת פקלאותיי ועוזבת.

מצאתי את עצמי, פטריוטית שכמוני שגדלה על "ציונות זו לא בוש(ה)", על "עם ישראל חי וחי לנצח", מבקשת מילדיי שלא יילכו לקרבי. רציתי שישתמטו, שיעזבו את המדינה, העיקר שלא אהיה במצב של נועם ואביבה שליט. כי האמנתי לעצמי, שאחרי גלעד שליט "קרבי זה לא הכי אחי". מצאתי את עצמי מסבירה להם מבוקר עד ערב שאנחנו לא הילדים של חורף 73', שמדינת ישראל מבטיחה הבטחות שהיא לא יכולה לעמוד בהן. "כשתגדלו, כבר לא תהיו צריכים ללכת לצבא". אנחנו כבר 35 שנה אחרי, הילדים של חורף 73' שאסור להם להיות תמימים, ושיפסיקו לחלום על הסכמי שלום עם בלונים שעפים לשמיים.

שהם, בני בכורי, שיתגייס עוד ארבע שנים, כבר כנראה לא יחזיק יונה עם עלה של זית, אלא רובה (אבל כרגע יש קיצוץ בתקציב אז יש מצב שגם את זה הוא לא יקבל). מבלי שהבחנתי, נעלמה ממני התמימות, הפסקתי להאמין לך במקרה הזה ראש הממשלה. הפסקתי להאמין להצהרה שלך על שלום, על עתיד טוב יותר, והפנמתי כי אנחנו העתיד, לא אתם. אנחנו נצטרך לנקות את כל הלכלוך שאתם עושים עכשיו, את הפוליטיקה המלוכלכת שלכם, המבוגרים. אנחנו נהיה אלה שנצטרך לצאת מהמצב הכלכלי ומהמיתון ולמצוא דרך להפסיק את הפיגועים. ואני כבר יודעת, שגם אלף פעמים שניכנס לעזה לא יעזרו. אבל הבנים שלי, שהם ודור, יהיו אלה שייכנסו לשם עוד כמה שנים והם אולי ימותו, ייחטפו או ייפגעו - בגלל הטעויות שאתם עושים!

הלכתי והבטתי למעלה לפני שהשחר הפציע במצב הקיים, אמרתי תודה ליושב במרומים שנשארנו שפויים, שהרי אנו מאבדים את עצמנו לדעת. זה המצב לצערנו. אין חזון ואין מנהיגות. לי כבר אין אשליות על שלום, או על עולם טוב יותר, או על צמיחה כלכלית. אני מציאותית. ממשלת ישראל הולכת להרפתקה של "שלום" והפסקת אש, כדי שהחמאס יתחמש עוד וגלעד כנראה יישאר רק במסגרת התמונה.

אדוני ראש הממשלה, אמרתי לעצמי שבבחירות הבאות אני לא בוחרת בך! ובטח לא במי שיתמודד מולך. הפסקתי להפגין (אלופת ההפגנות בתנועת מולדת, כהנא חי, נאמני הר הבית). במחאת הדיור הסברתי לכולם שמלבד תמונות לא יישאר דבר! וגלעד שליט ודאי יישאר היסטוריה עקובה של דמעות, הבטחות, אוהלים ומחאות, כי גלעד נמצא כבר 1,985 ימים בכלא. לא הבנתי איך אתה, שנלחמת ויודע את ערך הצלת חבר, כי כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם ומלואו, אדיש. איך אתה, שמכיר את המדינה מיום הקמתה, לא הבנת כבר אז ששום דבר לא ישתנה במזרח התיכון גם אם תשחרר 2,000 אסירים.

ראש ממשלה יקר, אני גאה בך! הוכחת כוח, עוצמה ויציבות! החזרת לי את הביטחון. לא נכנעת להם. זכור שמתנגדי העסקה מביטים מזווית אחרת. החזרת לי את תחושת האחדות של עם ישראל חי, וחי לנצח. היום, אדוני ראש הממשלה, קיבלת את התואר בזכות ולא בחסד! כי אתה ראוי לזה! מצאת את המקום של החוסן הלאומי. ולימדת את כולנו מה הם המרחק והמחיר בין סיכון לערכים. והיום עם ישראל הבין כי רק בשביל מצבים כאלו אנחנו, עם ישראל, צריכים ראש ממשלה חזק!

ראש הממשלה בנימין נתניהו, תודה על האמון והביטחון שהחזרת בי! תודה על זה שאני יכולה לשכנע את בניי ללכת לקרבי ולהגן על המדינה כי יש מישהו שישמור עליהם. תודה לך עם ישראל. ואחרון חביב - תודה לאל על כך שאני יהודייה גאה, על הזכות שנתת לי להיוולד ישראלית, לחיות ולהיקבר במדינה.