ניתן להצביע על מידה של דמיון בין שתי הפרשיות הממשיכות להעסיק את סדר היום הציבורי אצלנו. המחלוקת התהומית שנחשפה בין המלצת פרקליטות המדינה לבין החלטת היועץ המשפטי לממשלה בעניין ה"אי היווני", מכילה סממני תאימות לפרשיית המחלוקת מן העבר, בצמרת אגף המודיעין, אותה חשף עיתון "הארץ".
בשני המקרים נטען כי אחד הצדדים, במקרה הראשון - הפרקליטות, ובמקרה האח, האלוף גלעד, "סימן" את המטרה וטרח ללקט תימוכין לביסוסה.
אנלוגיה זו אינה אלא פרי של צירוף מקרים, הגם שבהיבט התורתי - עבודת המטה המיועדת להוביל לגיבוש הערכה ומסקנות - רב המשותף על הנבדל.
הדינמיקה התקשורתית הגועשת בסוגיית המחלוקת המודיעינית, לא התמקדה בפן המקצועי גרידא, אלא הציפה ערב רב של גורמים משפיעים נלווים, דוגמת השקפות פוליטיות, מאבקי יוקרה ואפילו מצב בריאותי.
כך איפוא, נמצאנו קוראים בשקיקה הגיגים עסיסיים מפרי עטם של עיתונאים ופרשנים, לצד התייחסויות רוויות סנטימנטים מצד בכירים לשעבר מקרב קהילת המודיעין.
הפיקנטריה המלווה כל נבירה ועיסוק בעולם הביון, רשמה גם הפעם שיאי רייטינג, הגם שרבים הסיכויים כי תוחלתו של הישג עיתונאי זה מסתמנת כבת-חלוף, ורישומיה יתמוססו בהמולת הסערה החדשה.
העדרה של תשתית ראייתית לכאורה, גם בשל שימוש נמהר במושג הקטגורי "סילוף" בהקשר למיוחס לאלוף גלעד, היתה ללא ספק, בעוכרי התחקיר העיתונאי של כתב "הארץ". משום מה הצניע העיתון את הבהרותיו של האלוף מלכא, שהיה בהן כדי לעקר את עוקצה של החשיפה.
אשר על כן, צפויה, ככל הנראה, אכזבה לגורמים שנחפזו להיאחז ב"שורות התחתונות" של התחקיר העיתונאי כעילה לתבוע כינונה של ועדת חקירה מיוחדת לנושא. מסתמן כי זוהתה במקרה דנן, הזדמנות לנעוץ פגיון נוסף בגבו של אמ"ן, בפרט בעקבות פרסום דוח ועדת יובל שטייניץ בעניין איכות הערכות המודיעין טרם המלחמה בעירק.
ראוי בהקשר זה להידרש לאמירה שנונה של ראש אגף המודיעין בעבר - אלוף (מיל.) שלמה גזית, המתמצתת את תחושת התסכול של מעריך מודיעיני בישראל. טוען גזית כי "בעייתו של איש המודיעין - הדומה כל כך בעבודתו לזו של חוקר אקדמי או של עיתונאי שהתמחותו היא אזור מסויים - היא בעיה של שיווק; כלומר, כיצד מוודאים שהערכת המודיעין תתקבל, כלומר תגיע ליעדה ובמועד, ותתקבל מן הבחינה הקוגניטיבית, תובן ותלובן".
האמור לעיל משקף תמונת מצב נאמנה, שכוחה יפה בעיקר להיבט הערכת מודיעין מדינית-אסטרטגית; שכן הקברניט מושפע גם מתמונת עולמו וכן מתשומות נוספות, אשר בחלקן אינן נחלתו של איש המודיעין. כך למשל, הופתעו בעבר בכירי המודיעין לנוכח התפתחויות מדיניות משמעויות במזה"ת, שנרקמו ע"י הדרג המדיני הישראלי, מאחורי גבה של קהילת המודיעין.
נקודות החוזקה הבולטות של אגף המודיעין הן, מטבע הדברים, כיסוי שוטף והערכת המימד הצבאי והאיום הטכנולוגי של האויב, זאת בהעדר מקור חלופי זמין העומד לרשות הקברניט, ועל כך, דומה כי אין חולקין.
בלהט הפולמוס התקשורתי, היתה עדנה למושג ה"קונצפציה", במשמעותו השלילית המוקצנת. יצויין כי המתודולוגיה המודיעינית אינה פוסלת את הקונספציה ככלי עבודה לגיטימי בתהליך המחקרי. מעניינת העובדה כי אפילו תא"ל (מיל.) יואל בן-פורת, מי שהתפרסם כקטגור המרכזי כלפי אמ"ן/מחקר ערב מלחמת יום הכיפורים ובעיקר לאחריה, גרס בין היתר, כי מחדל המודיעין באוקטובר 1973 היה גם תולדה של "קונצפציה דוגמתית", דהיינו: מצב של העדר גמישות הערכתית, אף בהינתן תהליכים דינאמיים המערערים את איתנות התיזה. במילים אחרות, "קונספציה" אינה מילה גסה, ובלבד שלא תהיה מקובעת.
הניסיון העיתונאי להציג את מושג ה"קונספציה" כ"סימון מראש של מטרה" מתוך כוונה למצוא לה סימוכין, בטעות יסודו. דרך פעולה בסגנון זה אופיינית דווקא לטכניקת ה"איפכא מסתברא", שבמסגרתה נבחנת "הערכה סלקטיבית" המנסה לאתר תימוכין מודיעיניים למסקנה היפותטית מוכתבת או ידועה מראש. כך גם השתרשה בתודעה הלכה שגויה המזהה את ה"איפכא מסתברא" עם מושג ה"דעה האחרת", ולא היא.
תהליך הערכת המודיעין בעניין מגמותיו של ערפאת, סביב פסגת "קיימפ דיוויד" וערב פרוץ האינתיפאדה, התנהל קרוב לוודאי, תוך שקיפות ועבודת מטה עפ"י המקובל. הניסיון לייחס למאן-דהוא באמ"ן מעין "עריצות" מחקרית, ועוצמה שיש בה כדי לעצב את מגמת פניה של ישראל במימד המדיני-אסטרטגי,אינה מציאותית. על כך גם העידו בכירים ישראליים שהיו מעורבים בתהליך המדיני, בשלהי כהונתו של אהוד ברק כ-ראש ממשלה.
לעולם יימצאו אנשי מחקר שיטענו לקיפוח וגימוד עמדה הערכתית שהציגו, אולם אין בכך כדי להעיד על העדר פלורליזם והנחלת קונספציה. יתר על כן, שמורה לכל איש מחקר, בפרט כאשר המדובר בקצין מחקר בכיר, האפשרות להציג "דעה אחרת", בפני צמרת החיל כמו גם לפנות אל מחלקת הבקרה באמ"ן. ברי כי המערכת רחוקה מלהיחשב ל"כליל השלמות", ורבים הפגמים בתפקודה, וביכולתה לספק את ה"סחורה", מתוקף ההכרה דה-פאקטו, באגף המודיעין כ"מעריך הלאומי".
מסתמן כי ה"סקופ" העיתונאי שהתיימר לפתוח "תיבת פנדורה" ולהנחיל רושם לפיו נפגעי האינתיפאדה משני הצדדים היו קורבנות חינם, הולך ומתמוסס. נראה כי קשה עד בלתי אפשרי להפריך את העובדה לפיה אירועי ספטמבר-אוקטובר 2000 ניזומו ע"י הצד הפלסטיני, לאחר כשלון ועידת "קיימפ-דייויד", כאשר ערפאת לא בא על סיפוקו גם נוכח הצגת עמדות מרחיקות לכת של ישראל. התפתחות זו נחזתה באופן מדוייק למדי ע"י אגף המודיעין, והדברים ידועים ומוכרים.
העובדה שערפאת נמנע בעקביות ושיטתיות מקריאה לאנשיו להימנע מפיגועי טרור, מדברת אף היא, בעד עצמה, ודווקא הסלחנות שמגלה העולם כלפי התנהלות זו מעוררת מחשבות מדאיגות.
____________________
הכותב הוא אל"מ במיל'.
