נץ הניצחון מנציח תבוסה

ניציות וזואולוגיה

דורסנות היא איכות ניצית מובהקת. אין זה פלא אם כן, שהעוף הטורף על-פי רוב עופות ויונקים קטנים, מקושר תמיד באופן אסוציאטיבי עם השלב שבו עט הנץ על הציד שלו על-מנת להמיתו, יותר מאשר עם כל שלב אחר בחייו. להבדיל מזן של עוף אחר, בן משפחתו הזואולוגית של הנץ, למשל התרנגולת, אשר מקושרת, על-פי רוב, עם עקרונות אוניברסאליים של אימהות (דגירה), או עם מחזוריות החיים (הביצה והתרנגולת).

העולם האסוציאטיבי שלנו, מקשר עבורנו באופן אינטואיטיבי, בין איכויות דומות. אנו מקטלגים יחדיו רצפים של תמונות תודעה, על-מנת שייקל עלינו בהמשך הדרך לזהות גורם עם תוצר. זהו המנגנון הבסיסי של התבונה האנושית, כחלק ממנגנון הישרדותי אנושי, המחייב שינון של תהליכים. המנגנון הזה משמש אותנו על-מנת להרכיב רצפים מוכרים ולמנוע סכנה. דוגמה לרצף כזה תהיה: שקע חשמל - מתח גבוה - סכנת מוות.

הטייס האוטומאטי האנושי

השיטה הזו לקטלג רצפים של מרכיבים יחד מסייעת לנו מאוד בהתפתחותנו, ומאפשרת לנו להפעיל המון טייסים אוטומאטיים בו-זמנית (לעצור ברמזור אדום, לנסוע לעבודה בבוקר תוך דיבור בטלפון והאזנה לרדיו. נשים כמובן מוכשרות בהפעלת יותר טייסים אוטומאטיים בו זמנית, ואולי משם באה חיבתן היתירה לטייסים בכלל).

אבל, אליה וקוץ בה. הטייסים האוטומאטיים המוכרים לנו, שוב אינם עומדים למבחן המציאות, ואנו נוטים לסמוך עליהם בשל כך שהוכיחו את אמינותם כבר אינספור פעמים בעבר. אבל רק טייס אוטומאטי יכול לגרום לתאונה. הכרה מלאה וצלולה של אדם לא יכולה לגרום לתאונה אלא אם כן האדם נמצא על טייס אוטומאטי כלשהו. כמה פעמים כמעט ענית לטלפון המצלצל והמכשיר שבידך הוא בכלל מגהץ לוהט?

את הנץ אנו מקשרים עם טרף וניצוד, אך גם הנץ הוא בעל משפחה ומגדל גוזלים בקן. ובהתאמה, גם התרנגולת המשפחתית והדוגרת, ממיתה תולעים כאשר היא צדה למחייתה ארוחה בשרית במקום ערימת זרעונים. המראה אם כן עשוי להטעות. זו הפנימיות שקובעת, ואותה הטייס האוטומאטי לא מזהה בקלות.

על ניציות כאיכות ולא כזן זואולוגי

ניציות בהקשר האנושי מייחסת לאדם בעיקר איכות של צייד, המתייחסת לרגע שבו האדם צד למחייתו. זו איכות הממוקדת רובה ככולה בצורך האנושי לכאורה של ציד חיים אחרים למטרת מימוש הצורך של הצייד עצמו, ואין בה דבר מן האנושיות של עיקרון ההדדיות של צרכי הניצוד. הניצוד בשלב המכריע של הצייד אינו יותר מאשר מטרה וצורך.

אין פלא, אם כן, שניציות היא איכות שמקורה בתאווה (רעב, רכוש, צרכים קיומיים או חומרניים), ותמיד ממוקדי אני עצמי. הצורך של הצייד תמיד יישען על צידוק מלא מצידו, ושרשרת הערך המוסרית תהיה זמינה להצדקת המעשה. בין חיות ההרג הוא לשם קיום, ובין בני האדם ההרג יוצדק בדרכים שונות ומשונות, בהתאם לזהות הצייד והניצוד.

ניציות אנושית יכולה שתהיה וולגרית, תוקפנית ופוגענית (הכרזת מלחמה, רצח במסגרת שוד, רצח "מוסרי" כעונש חברתי במסגרת גזר-דין מוות, וכיוצא באלה). אולם, ניציות אנושית יכול שתהא גם מעודנת ובעלת חזות תמימה (גזל כבשת הרש על-פי הדין ובניגוד לצדק, רצח באמצעות התחזות לזאב בעור של כבש, כתיבת סיסמאות על קירות מסגד במסווה של מעשה שובבות נערי).

כל המנעד של סגנונות ורמות קיים בניציות האנושית, ולכל אדם סגנון ניצי משלו. המשותף לכל הניצים, הוא הטייס האוטומאטי, המניע אותם אל עבר הצורך הבלתי מודע, המתורגם במוחו של הטייס האוטומאטי כפעולה חיובית.

על ניציות מדינית

ניציות מדינית היא איכות של טייס אוטומאטי, המקשר בין אפשרות האובדן הקיומי המדיני לבין זיהוי גורמים העלולים לסכן את קיומה של הקוממיות הזו. לדת היהודית יש ביטוי שנהוג לעשות בו שימוש נרחב (ומורחב מאוד על-אף שאינו שימוש לוגי רחב), אשר על פיו הפרשנות המקובלת של "הקם להורגך, השכם להרגו", מצדיקה רצח כאמצעי מניעה של רצח אפשרי עתידי.

מדוע איש מן העושים שימוש בביטוי הזה לא מקשר את "הנבואה ניתנה לשוטים", כרצף לוגי אפשרי, המעמיד את התחזית של רצח עתידי (כזה שניתן למנוע בעזרת רצח מוקדם על-פי "הקם להורגך, השכם להרגו"), ואין איש מהם תוהה האם לא היה ברצח המוקדם משום נבואה המגשימה את עצמה אצל הצד הנרצח המבקש כעת נקמת דם, במסגרת פסוק יהודי אחר ("דמי אחי זועקים אליך מן האדמה")?

ניציות מדינית היא טייס אוטומאטי בשירות מכונת הרצח של מוגי לב המעדיפים רצח על פני מניעתו. קל לנו לזהות את אמיתות המשפט המתריס הזה, כאשר מדובר ברוצחי ההמונים מטריפולי או מדמשק, אך לא נקבל אותו בשום אופן בענייננו שלנו, ובוודאי שלא במישור היחסים שלנו עם המורדים אצלנו (פלשתינים).

ניציות ניזונה מעצמה. היא נבנית מזריעת ריב ומדון בין אנשים, ומהנצחת מעגל הדמים, ממחזוריות המלחמה. היא נבנית מהתלהמות, מהתססה, משנאה לאחר, לשונה, לזר, למוזר. ניציות היא ראיית עולם המקדשת את צרכיו של הצייד, ואינה מחשיבה כלל את צרכיו של הניצוד. ניציות היא דרוויניזם שעל פיו החזק שורד, בין אם צודק הוא ובין אם לאו, פשוט משום שהוא חזק יותר, והוא יכול.
אם ניקח את המשפט האחרון, ונשים אותו בהקשר כלכלי, מה יקרה?

על ניציות כלכלית

אם ההגדרה של ניציות מדינית מקוממת אותך, הבה וננסה לקרוא אותה שוב, רק שהפעם נקרא אותה עם מחשבה כלכלית בראש. "גלינג, גלינג, כאן הכלכלנית הראשית בטיסת נץ איירליינז לבוקר טוב ישראל! נא להעביר את הטייס האוטומאטי בראש למחשבה על המצב הכלכלי והעושק הגזלני-חמדני של טייקונים. זהו רגע האמת של התעוררות מניציות".

והנה שוב ההגדרה של ניציות מדינית, והפעם נקרא אותה בהקשר כלכלי: ניציות היא ראיית עולם המקדשת את צרכיו של הצייד, ואינה מחשיבה כלל את צרכיו של הניצוד. ניציות היא דרוויניזם שעל פיו החזק שורד, בין אם צודק הוא ובין אם לאו, פשוט משום שהוא חזק יותר, והוא יכול.

הפעם זה כנראה עבר חלק יותר בגרון, משום שבהקשר הכלכלי קל לראות מהי ניציות. ההבדל הוא רק בזהות הטייס האוטומאטי. במישור המדיני הטייס הוא הזהות הלאומית, ובמישור הכלכלי הטייס הוא הזהות הפרטית. זהו כל ההבדל כולו.

ניציות מדינית חייבת ניציות כלכלית, אחיות ניציות הן
כאשר תעשיית הנשק האמריקנית הניעה את הפוליטיקה האמריקנית לקראת מלחמות, יצאו בני דור שנות ה-60 לוודסטוק. כאשר הרעב למחיר מוזל של נפט הניע את ארה"ב לפלוש לעירק ולדחוק אותה חזרה מכווית, המלחמה לא עצרה בכווית, אלא חדרה עמוק לתוך עירק מתוך תקווה שבארות הנפט העירקיות יזכרו לאמריקנים ולעולם המערבי חסד נעורים על שחרורן מעול הרודן.

כאשר אובמה השאיר את מלאכת סילוק הרודן מטריפולי, זה משום שהייתה ביניהם זהות אינטרסים לגבי בארות הנפט של לוב (מן העתודות הגדולות ביותר ביבשת אפריקה). אם נעקוב אחר האינטרס הכלכלי, הוא תמיד יימצא בלב ליבו של הסכסוך שהוביל למלחמה. Follow the money, גורסת האימרה הידועה, ומי שעדיין לא צפה בסרט "עולם הזמן" שירוץ מהר לקולנוע.

משפט המפתח של הסרט הוא: "בשביל שמעטים יוכלו לחיות לנצח, רבים צריכים לחיות בגטו ובעוני". והמעטים שבפסגת הקיום, אלה החולשים על האוצרות, זקוקים להגנה על אוצרותיהם, ולשם כך נלחמים ההמונים על המעט שנשאר, משועבדים למחול המטורף של "מהיד אל הפה". בלעדי עושק כלכלי, אין תקומה לעושק מדיני, משום שאין צורך בעושק מדיני.

אין פליאה, ואין מקום שתהיה כזו כאשר ההמונים זיהו את אורגיית הפריצות שבין הון ושלטון. מאידך, אצלי לכל הפחות, תמיד יש פליאה על כך שההמונים רוצים לנתק רק חוליה אחת משרשרת העושק, ורק את זו שנוגעת להם עצמם. תנו לנו חירות כלכלית, בלי חירות מדינית. אנחנו רוצים צדק חברתי, אבל לא צדק מדיני. אנחנו לא רוצים להיות טרף כלכלי, אבל לא אכפת לנו להיות טורפים מדיניים. אני רוצה בית ורמת חיים, אבל מעבר לקו הירוק הדמיוני של הטייס האוטומאטי שלי, לא אכפת לי שמטוסים של אחרים מתרסקים על אדמת עוני, רעב ומחלות. ואחר-כך אני מתפלא "מה הם רוצים מאיתנו?", "למה הם עושים טרור?"

ולבסוף, מי שחפץ להיות אדם חופשי ומאושר, עליו לקבל את זכותו של האחר להיות חופשי ומאושר. זה נכון כאשר מלינים על טייקון כלכלי, וזה נכון כאשר מלינים על כובש מדיני. חברים, לכבות את הטייס האוטומאטי, נחיתה על קרקע המציאות עושים באופן ידני. נא להדק חגורות. מהפיכות תודעתיות לפניך