צביעות מרובת פנים

לא מעט צביעות יש בוויכוח על שינוי הרכב הוועדה לבחירת שופטים, וכל הצדדים שותפים לה. מצד אחד, ברור שאם הממשלה לא הייתה סבורה שראש לשכת עורכי הדין הנוכחי יתמוך בה, היא לא הייתה ממהרת לתמוך בהצעה שלפיה ראש הלשכה תמיד יהיה חבר בוועדה. מצד שני, האופוזיציה מתנגדת בדיוק מאותה סיבה. מצד אחד, אין סיבה שנשיא ביהמ"ש העליון ושר המשפטים יכהנו "אקס אופיציו" (מכוח תפקידם) וראש הלשכה - לא. מצד שני, זכותה של הלשכה לבחור את מי שהיא רוצה.

גם מי שמתנגד כביכול לפוליטיזציה של הוועדה, עושה זאת מתוך פוזיציה פוליטית מובהקת. הרי אם ברזילי היה איש שמאל, הייתם שומעים בדיוק את אותן דעות - אבל במהופך. זה קצת מזכיר את ההיגיון המופלא של סר האמפרי מ"כן, אדוני השר": אם המועמד הוא שלי - אזי הוא מייצג את דעת הקהל; ואם הוא נגדי - הוא מינוי פוליטי פסול. חוץ מזה, כדאי שכולם יפסיקו להעמיד פנים. בכל מקום בו יושבים פוליטיקאים יש שיקולים פוליטיים - וטוב שכך. אחרי הכל, הפוליטיקאים הם נבחרי הציבור, וגם אם לא נאהב אותם - כך בנויה השיטה הדמוקרטית. כל חלופה אחרת גרועה בהרבה.

חשוב לנהל דיון ציבורי

בחודשים הקרובים, עד לבחירת הנשיא הבא של העליון ולאחר מכן בחירת שלושה או ארבעה שופטים, נשמע ויכוחים אין-ספור. יגידו שצריך (או לא צריך) שופט מזרחי. יגידו שאין (או יש) מספיק מדי כוח לציבור הדתי. יגידו שיש (או אין) יותר מדי נשים. יגידו שצריך (או לא צריך) שופטים מתוך המערכת. יגידו שלא צריך (או כן צריך) שופטים מחוץ למערכת. יגידו שצריך יותר (או פחות) שופטים מהפרקליטות. יגידו שצריך פחות (או יותר) שופטים מהפרקטיקה הפרטית. יגידו שצריך (או לא צריך) לבחור לנשיא את השופט הוותיק ביותר. תבחרו דעה כלשהי - ותהיו בטוחים שתשמעו אותה.

כל הדעות הללו לגיטימיות וברוכות. חשוב שיתנהל דיון ציבורי, וחשוב שחברי הוועדה יהיו ערים לדעות הציבור וגם יושפעו מהן. מותר גם לשער, כי בסופו של דבר השופטים שייבחרו לעליון יהיו פרי של הסכמה ("דיל") כלשהו בין השר יעקב נאמן לבין שופטי העליון: מועמד או שניים שלי, מועמד או שניים שלו. אם יהיה צורך לבחור ארבעה שופטים - אם יורם דנציגר לא יחזור לעליון - יהיה קל יותר להשיג אותה, משום שהיא תתבסס על חצי-חצי.

דבר אחד אסור שיקרה: שמרוב התחשבות בדעות ומרוב עשיית דילים, לא ייבחרו שופטים הראויים לכהן בעליון. לא אמרתי "הראויים ביותר", משום שאין כל אפשרות לבצע בחירה כזאת כאשר לא מדובר בהליך אמפירי. חוץ מזה, בטוח שיש יותר משלושה-ארבעה מועמדים הראויים באותה מידה להצטרף לעליון, ולכן חייבים הנבחרים לבוא מביניהם. ממש לא מטריד אותי אם תירקם עסקה שבה כולם יהיו מרוצים: גם הפוליטיקאים - שהם נבחרי הציבור - וגם אנשי המקצוע.

תפקיד השופטים אינו לנהל

ממש לא מפחיד אותי שבהכרעה בין המועמדים המתאימים, יינתן משקל גם לדעותיהם בנושאים בהם יתבקשו לפסוק - בין אם מדובר בפוליטיקה, בחברה או בדת ומדינה. חשוב מאוד לזכור, שאת המדינה מנהלים נבחריה ולא ממוניה. והשופטים העליונים, עם כל הכבוד האמיתי הראוי להם, ממונים ולא נבחרים. מאידך, הפוליטיקאים החברים בוועדה נבחרים על בסיס מצע מסוים ומחויבים למי ששלח אותם לממשלה ולכנסת ומשם לוועדה לבחירת שופטים. לכן, זכותם ואף חובתם להביא בחשבון את דעות הציבור - ושוב: בבואם לבחור בין מועמדים שכולם ראויים לשבת בעליון. מה שפסול הוא, אם מועמדים פחות טובים יועדפו רק משיקולים של דעותיהם ומשיקולים פוליטיים.

ועוד הערה: צודק נאמן ברצונו לדחות את בחירת השופטים הבאים לעליון עד אחרי פרישתה של הנשיאה דורית ביניש. מקובל לומר, כי יש להתחשב בדעתו של נשיא העליון משום שהוא שצריך לעבוד עם השופטים שייבחרו. אבל מאחר שביניש פורשת בעוד שלושה חודשים, אותו היגיון צריך לעבוד בדיוק בכיוון ההפוך. תיכבד ותניח למי שיבוא במקומה להשתתף בעיצוב פני בית המשפט שבראשו יעמוד.