בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
מרמים את כולם כל הזמן (ב')
|
ההיסטריה התקשורתית סביב "השתלטות הממשלה על הוועדה לבחירת שופטים" מתעלמת מעובדות פשוטות וברורות: מי ששולט באמת בוועדה הם השופטים, ובמיוחד נשיא בית המשפט העליון, ולא משנה כמה פוליטיקאים יהיו בה
|
שופטי העליון. להם עיקר הכוח [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
מרמים את כולם כל הזמן (א')
|
איתמר לוין
|
ההיסטריה התקשורתית סביב "הפגיעה בעמותות" מבוססת על רשלנות וחובבנות במקרה הטוב, ועל הטיה פוליטית בוטה ומכוונת במקרה הגרוע. קריאה של שתי הצעות החוק מלמדת, שהן רחוקות מאוד מהדימוי הכמעט-שטני שמעניקה להן התקשורת
|
לרשימה המלאה
|
|
|
|
|
אחרי ש ראינו (יום ב', 14.11.11) כיצד התקשורת מטעה את הציבור בנוגע ל"הגבלת מימון זר לעמותות", נעבור לנושא שני החביב עליה במיוחד בימים אלו: "השתלטות הממשלה על הוועדה לבחירת שופטים". כאן מכוונים חיצי הביקורת בעיקר לשתי הצעות חוק: האחת שלפיה ראש לשכת עורכי הדין יהיה חבר קבוע בוועדה (משום שהנוכחי, דורון ברזילי, מקורב לשר יעקב נאמן), והשנייה שלפיה מינוי שופטי העליון יותנה באישור ועדת החוקה לאחר שימוע פומבי. נקדים ונאמר, שאכן שתי ההצעות בעייתיות. אין זה ראוי לחוקק חוק, ודאי לא בהליך מזורז, הנראה כתפור על מידותיו של אדם אחד. אין זה ראוי שלוועדת החוקה תהיה זכות וטו על מינוי שופטי העליון; איזון ראוי יהיה קיום שימוע פומבי לכל מועמד, אך בלא הצבעה ובלא שחברי הוועדה ישפיעו על הבחירה. מצד שני, מאחר שבתי המשפט - ובייחוד העליון - עוסקים בסוגיות פוליטיות מובהקות, ומאחר שבסופו של יום השופטים מתמנים ולא נבחרים בידי הציבור, מן הראוי שיהיה שם ייצוג הולם לדעות שונות (וכפי שהשופטים עצמם אוהבים לומר, בהסבירם מדוע זכותם לפסוק בנושאים ערכיים: "השופט יושב בתוך עמו").
|
|
|
|
|
נניח אפילו שכל ארבעת הפוליטיקאים וראש הלשכה יצביעו יחדיו - עדיין יהיו חסרים להם שני קולות כדי למנות את השופט הזוטר ביותר. הם יהיו חייבים להשיג את תמיכתו של לפחות שופט אחד | |
|
|
|
ומדוע אמרנו "ככל הידוע"? משום שאין בישראל אח ורע לחשאיות בה פועלת הוועדה לבחירת שופטים. כל ועדת מכרזים מחויבת בשקיפות, בפרסום תנאים מפורטים ומלאים לכל מכרז, ובמתן גישה לכל מסמכיה לכל אחד מן המשתתפים. לא כן הוועדה לבחירת שופטים. היה צורך במאבק ממושך כדי להביא אותה לפרסם מראש את שמות המועמדים לשפיטה - אבל בזה נגמרת השקיפות. אין לנו שמץ של מושג מי הצביע כיצד, שלא לדבר על כך שהפרוטוקולים שלה חשאיים כאילו מדובר בסודות מדינה. נחזור להרכב הוועדה. גם אם ראש לשכת עורכי הדין יתיישר לפי השר, משמעות הדבר תהיה לכל היותר גוש חוסם. נניח אפילו שכל ארבעת הפוליטיקאים וראש הלשכה יצביעו יחדיו - עדיין יהיו חסרים להם שני קולות כדי למנות את השופט הזוטר ביותר. הם יהיו חייבים להשיג את תמיכתו של לפחות שופט אחד - וכבר אמרנו, שאין כזאת חיה; הכל או לא כלום. לכן, אפילו אם יהיו חמישה פוליטיקאים בוועדה - השופטים עדיין ישלטו בה. את העובדות הללו התקשורת אינה מציגה. מאחר שבדרך כלל הכותבים בעניין זה הם כתבים משפטיים, קשה להאמין שהם אינם מכירים את צורת עבודתה של הוועדה. אם אינם מכירים - כדאי מאוד שיעברו לתחום כיסוי אחר; ואם הם מכירים ומתעלמים - כדאי מאוד שיעברו למקצוע אחר.
|
הגוש החוסם של שופטי העליון
|
|
|
|
|
|
שלושת שופטי העליון תמיד מצביעים כאיש אחד. זהו מקור הכוח האמיתי והגדול ביותר של נשיא בית המשפט העליון: יכולתו למנוע כל מינוי של כל שופט בכל ערכאה, שכן חבריו יתקשו להתנגד לו | |
|
|
|
נעבור כעת לטיפול התקשורתי בנושא, אשר - כמו בנושא העמותות - נעשה בצורה חובבנית ורשלנית במקרה הטוב, ובצורה זדונית והיסטרית במקרה הגרוע. ושוב: נבחן את העובדות היבשות. בוועדה לבחירת שופטים תשעה חברים: נשיא בית המשפט העליון, שר המשפטים, שר נוסף, ח"כ מן הקואליציה, ח"כ מן האופוזיציה, עוד שני שופטים בבית המשפט העליון ושני נציגי לשכת עורכי הדין. כל מינוי מחייב רוב של לפחות שבעה מבין תשעת החברים. עכשיו, בואו נראה מי באמת שולט בתהליך. לכאורה: הפוליטיקאים, להם יש ארבעה קולות. אבל זו כמובן טעות אופטית. גם אם נניח ששני השרים יצביעו בצורה אחידה, אין זה מחייב את הח"כ מן הקואליציה - ובוודאי לא את הח"כ מן האופוזיציה. במקרה הקיצוני ביותר, יכולים אנשי הממשלה להשיג גוש חוסם של שלושה קולות, וזה כאמור אם הם מגיעים להסכמה ביניהם. בפועל, הגוש החוסם הקבוע שייך לשופטים. ככל הידוע (ותכף נראה מדוע ההסתייגות), שלושת שופטי העליון תמיד מצביעים כאיש אחד. זהו מקור הכוח האמיתי והגדול ביותר של נשיא בית המשפט העליון: יכולתו למנוע כל מינוי של כל שופט בכל ערכאה, שכן חבריו יתקשו להתנגד לו. צורת ההצבעה הזאת מעוררת שאלות קשות בדבר שיקול הדעת האישי של בכירי שופטינו, וכדאי שנעיר שאם היה מדובר בחברה בע"מ - אסור היה להם בשום אופן להגיע להסכמי הצבעה כאלו. בצורה ציורית ניתן לומר, שהמשמעת הקואליציונית ההדוקה ביותר בישראל מתקיימת אצל שלושת השופטים החברים בוועדה. יתרה מזו: מאחר שהשופטים בכלל ונשיאי העליון בפרט מכהנים שנים ארוכות, הם היחידים הנהנים מהשפעה מתמשכת על בחירת השופטים. שר המשפטים מכהן במקרה הטוב ארבע שנים, וכמוהו השר הנוסף ושני נציגי הכנסת; גם בלשכת עורכי הדין יש בחירות אחת לארבע שנים. דורית ביניש כבר סוגרת חמש שנים כנשיאת העליון, ואילו אהרן ברק שימש בתפקיד 11 שנים. אז מי קובע באמת - הפוליטיקאים המתחלפים חדשים לבקרים, או השופטים היושבים שם שנים ארוכות? חוץ מזה, בעוד כל יתר חברי הוועדה נבחרים בידי גופים דמוקרטיים, נציגי השופטים נבחרים בידי שופטי העליון עצמם, ללא כל הליך שקוף.
|
|
תאריך:
|
15/11/2011
|
|
|
עודכן:
|
15/11/2011
|
|
איתמר לוין
|
מרמים את כולם כל הזמן (ב')
|
|
|
כותרת התגובה
|
שם הכותב
|
שעה תאריך
|
|
1
|
|
ליכודניקים כנסו
|
15/11/11 19:38
|
|
|
|
עזריאל בוגדנוב
|
15/11/11 20:38
|
|
2
|
|
בני בנקר
|
15/11/11 22:20
|
|
3
|
|
לכותב הפרשן
|
16/11/11 01:38
|
|
4
|
|
לאיצמר לוין
|
16/11/11 23:11
|
|
|
|
ללוין
|
17/11/11 20:48
|
|
בתחילת החודש הנוכחי פורסם תזכיר החוק שיזמה הממשלה על-מנת ליישם את המלצות ועדת טרכטנברג בתחום המיסים. התזכיר מכונה תזכיר חוק לשינוי חברתי כלכלי (תיקוני חקיקה) (מיסים), ובכוונת הממשלה לקדם הפיכתו לחוק במהירות.
|
|
|
האזרח האמריקני התורם תרומה לבית חולים או לבית ספר בישראל מקבל משלטונות המס בארצו Tax Deduction , ניכוי מס, או במילים אחרות ממשלה זרה ממנת מוסד הומאניטארי בישראל. אם אותו אזרח תורם תרומתו לישיבה תיכונית בישראל, הוא מקבל ניכוי מס. במילים אחרות, הישיבה התיכונית מקבלת תרומה מממשלה זרה. הוא הדין אם התרומה הולכת למוסד יהודי-ערבי בחיפה או ביפו.
|
|
|
על חצור הגלילית, עיר מוכת אבטלה קשה, נחתה בימים אלו מכת פיטורים על פועלים ותיקים במפעל "פרי הגליל". מפעל רווחי, המפטר רק מתוך שיקולים כספיים. הנהלת המפעל אינה מסתירה את כוונתה להכניס פועלי קבלן במקום הפועלים המפוטרים.
|
|
|
"יגאל עמיר איננו עשב שוטה ולא גידול פרא", הרעים בקולו העמוק יוסי שריד מול באי העצרת בכיכר, "זאת הערוגה". בהמשך שמעו ממנו באי העצרת (שוב, ושוב, ושוב) את הסיפור על "ההפגנה ההיא עם ארון המתים ברעננה", ו"המסיתים מהמרפסת בכיכר ציון". "הם מעולם לא היכו על חטא", צווח שריד, "ולהתנצלותם אנחנו ממתינים".
|
|
|
תופעה די מדהימה בתקופתנו: במקום להתווכח על דעות מתווכחים על עובדות. ייתכן שבימי הביניים זו הייתה שיטה מוצלחת, אבל מן התקופה הנאורה ניתן לצפות לקצת יותר. מאמר זה מציע להקים פרויקט לאומי שיעשה סוף ליריד ההבלים. הפרויקט ייקרא: "הסכסוך הישראלי-ערבי - גירסת המדע", ובו ירוכזו העובדות העירומות כהוויתן.
|
|
|
|
|
|
יוסי אחימאיר
כשבקפלן מתחדשות ההפגנות הסוערות להפלת הממשלה, כחזרה לימי טרום השבעה באוקטובר, מתברר כי ההפגנות למען החטופים מתמזגות איתן, מזדהות עם אותה מטרה ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
|
|
|
דן מרגלית
ביבי ראש, ביבי אשם נתניהו היה חייב להתפטר דקה אחת לפני הרצי הלוי ורונן בר איני בא לטעון כי חליוה אינו צריך להתפטר, צריך גם צריך אחריהם? איתם? לא חשוב
|
|
|
אורי מילשטיין
פרוץ מלחמת העולם השנייה בהתקפת גרמניה על פולין; הפייסנות של צרפת ואנגליה כלפי גרמניה גרמה לתוצאה הפוכה; צבא צרפת היה חזק מצבא גרמניה אך התרבות הצבאית הצרפתית הייתה תבוסתנית; ניצחון...
|
|
הבלוגרים הנקראים ביותר ב- News1
|
|