רק לפני שבוע ימים כתב כאן איש מאד יקר, אריה אבנרי, את הדברים הבאים, כאילו ניבא את סופו הפוליטי הרע ומר של פריצקי:
"... יש הסבורים שחטאו הגדול ביותר של לפיד הוא סגידתו לאילי הון, שבאה לידי ביטוי בכמה הזדמנויות. אחד האחרונים בהם הוא המיליארדר יוסי מימן, בעל פרויקט הולכת הגז בשותפות עם מצרים וחברת החשמל הישראלית.
יש כנראה גם רגליים לסברה שלפיד יהיה מוכן ל"הקריב" את שר התשתיות יוסף פריצקי, איש "שינוי", ולהסכים להעברתו למשרד ממשלתי אחר אם זה יתמיד בהתנגדותו הנחרצת למינויו מחדש של אלי לנדאו, הנמנה על מקרוביו של שרון ומרוקחי ההתקשרות עם מימן, לקדנציה נוספת בתפקיד יו"ר דירקטוריון חברת החשמל.
לפיד עשוי לשתף פעולה עם שרון כדי לסלול את הדרך למיניו של שר אחר, צייתן יותר, שישתף פעולה עם ראש הממשלה, ויגיד אחריו אמן בנושאי חברת החשמל על כל המשתמע מכך. אבל דומה, נקודות התורפה העיקריות של לפיד הן דווקא בתפקידו כשר המשפטים, שבו ניתנה לו הזדמנות פז לחזק את אמון הציבור במערכת המשפטית שהפכה תקוותו האחרונה, נוכח הבקיעים והחורים בגופים המופקדים על אכיפת החוק במדינה. אך לפיד כשל. העובדות המדברות בעד עצמן..."
אני מאד מקווה שאריה אבנרי לא יכעס עלי על ציטוט מדבריו, אותם קראתי ביום 2.7.04 כאן במדור זה ב Nfc. אריה אבנרי ודאי לא ידע כמה סופו הפוליטי של פריצקי קרוב, אך החושים הבריאים שלו, והכרת מפת האינטרסים בפוליטיקה הישראלית, הביאה אותו להיות לנו לנביא.
אז עכשיו אנחנו יודעים שפריצקי בהתנהגותו הבוטה והשחצנית (האופיינית גם לאחרים בהנהגת שינוי בייחוד המבוגרים שביניהם, וודאי שאיננה אופיינית לכל ההנהגה), גרם להרבה אנשים שלא לאהוב אותו, ואנו יודעים גם על סברות להקריבו בתוך המפלגה על מזבח אינטרסים של צמרת השלטון בחברת החשמל.
אז או שבאמת היה כאן אירוע אקראי, אשר ההסתברות שלו קירבה להסתברות היווצרות העולם, או שאינטרסים, מתוך המפלגה או מחוצה - הביאו לחיסולו הפוליטי הממוקד.
ואת האמת, או שנדע, או שלא נדע.
