אחת הדמויות המרכזיות בטרילוגיה המרתקת של סטיג לרסון היא ליסבת סלנדר. ליסבת היא נערה צנומה ונמוכה, אולם חזותה רחוקה מלהעיד על אופייה. ליסבת אלימה מאוד ורואה באנשי החוק אויב. לעולם אין היא פונה למשטרה, את בעיותיה היא פותרת בעצמה. התקשורת מסתכלת על סלנדר כעל ארגון טרור.
ליסבת השליכה פצצת תבערה מאולתרת על אדם במכונית וכך הפכה אותו לשרוף ולנכה. שנים לאחר מכן השלימה את המלאכה וחיסלה אותו באמצעות גרזן. ליסבת היממה בשוקר חשמלי את האפוטרופוס שלה וקעקעה על גופו "אני אנס, סדיסט וחזיר". סלנדר אלימה ומסוכנת - בכך אין ספק, אולם התמונה, חלקית בלבד.
אותו נכה מסכן הוא סוחר נשים שהתעלל באכזריות בנשים ובאמה של סלנדר במשך שנים ורצח קורבנות רבים. אותו אפוטרופוס אנס את סלנדר באלימות. סלנדר אושפזה בכפייה ועברה התעללות של אנשי החוק. איש לא היה שם לעזור לאמה או לה, אבל השוטרים היו שם כדי לכלוא אותה. סלנדר אינה מאמינה במוסדות החוק, אבל כן מאמינה בצדק.
צחוקה המרושע של מכונת התעמולה השמאלנית הבעיה המרכזית בנרטיב, אינה העובדות המוצגות בו, הבעיה היא מה שלא מסופר. התקשורת מספרת לציבור בימים האחרונים סיפור. הסיפור זורם מכל במה אפשרית, בהיסטריה בלתי פרופורציונלית. הנרטיב של התקשורת בנוי על עובדות נכונות, אולם כמו כל נרטיב, עוצמת השקר נובעת מהעובדות שהוא מסתיר.
ישראל הפעילה כוח רב מאוד בעזה ופגעה באוכלוסיה אזרחית, בכך אין ספק. מה שדוח גולדסטון מסתיר הוא כי במשך שמונה שנים מפציץ חמאס את ישובי הדרום, קוטל בהם והופך את חייהם לגיהינום. גולדסטון אינו מתאר כיצד החמאס מסתתר בתוך האוכלוסיה האזרחית וכיצד זו עושה כל שביכולתה על-מנת לתמוך בו ולעזור לו לרצוח. "עת לדבר ועת לשתוק", מגחכת מכונת התעמולה השמאלנית. "טרוריסטים", מכנה אותם סוחר הקולות המריח בחירות מתקרבות. אולי התבערה שהוא יצר תעלה אותו מעל אחוז החסימה.
חשוב להבין כיצד הפרקליטות מחריבה היום בתי יהודים בשומרון. ארגון כלשהו, למשל "
שלום עכשיו", נובר בגנזך הירדני וטוען כי בעבר הרחוק, קרקע מסוימת ניתנה על-ידי
מלך ירדן לפלוני וצאצאיו (אשר אינם יודעים על כך) הם היורשים. הבתים בהם יושבים אנשים עשרים-שלושים שנה, ובהם השקיעו מיליוני שקלים, נמצאים לטענתו על קרקע פרטית. בג"ץ - וזאת רוב האנשים אינם יודעים - אינו שומע עדויות או בוחן ראיות. לשם כך יש בית משפט (המקום בו בדרך-כלל נדונים סכסוכי קרקעות). בג"ץ דורש תשובה מהפרקליטות וזו עונה (אוטומטית) שצריך להרוס את המבנים.
בעלי הבתים אינם כלל צד לדיון ולא ניתנת להם הזדמנות להציג את עמדתם. עמדת העותרים אינה נדרשת להוכחה כלל משום שהמדינה כמשיבה מאשרת אותה. השלב הבא הוא כי ב-02:00 לפנות בוקר, מגיעים כוחות גדולים לבית המשפחה, נותנים לה 3 דקות לארוז ומעיפים באלימות את בני הבית ההמומים. דקה נוספת והבית חרב על הריהוט והציוד שבו.
המשטרה לא תומכת במתיישבים. להפך... לפי תושבים רבים ביש"ע, המשטרה, רובה ככולה, עוינת את ההתיישבות. חיפושים בלתי חוקיים, מעצרים אלימים, פברוק ראיות והיטפלות לתושבים - כל אלו הם, לטענתם, שגרת חיים ביישובים מסוימים בשומרון.
יהודים בחברון כבר נשמעו אומרים כי אינם מתלוננים במשטרה על התנכלויות מצד הערבים, משום שהם יודעים היטב כי אם יתלוננו, רק הם ייפגעו מכך. מהר מאוד גיבשו היהודים שם עמדה, ולפיה המשטרה המוצבת בחברון היא גוף עוין ויש להישמר מפניו.
הפרקליטות קבעה נהלי אכיפה שונים ומחמירים במיוחד לאזורי העימות. נהלים אלו מופעלים נגד יהודים בלבד. הפרקליטות צפצפה על היועמ"ש לשעבר,
אליקים רובינשטיין, שהורה לבטל את הנהלים הבלתי חוקיים הללו העומדים נגד כל יסודה של שיטת המשפט שלנו.
המטרה הנסתרת: זרעים מדנים בציבור "טענת הפליה לעולם נשמע לה, והיא בתשתית התשתיות. עיקרון ההפליה יסודו בצורך עמוק הטבוע בנו, בכל אחד מאיתנו... כי לא יפלו אותנו לרעה, כי נזכה לשוויון... הפליה מוליכה אל תחושה-של-קיפוח ותסכול, תחושת-קיפוח ותסכול מישירים אל קנאה, ובבוא קנאה תאבד תבונה..." (חשין, בג"ץ 1703/92).
מעשיהם של נוער הגבעות הם התגשמות מדויקת של הדברים. פגיעות הערבים בציוד יהודי נותרות בלא מענה או פרסום. היהודים נרדפים עד צוואר, חירותם וזכויותיהם נשללות שלא בהליך משפטי נאות. רדיפה, אכיפה סלקטיבית וואקום של סעד חוקי.
כאשר התקבלה אותה החלטה אסטרטגית בפרקליטות להרוס בכל מחיר, נולד תג המחיר.
אנשי תג מחיר הם קורבנות המסרבים להיות קורבנות. לראשונה מזה 2000 שנה, מתנגדים היהודים לרדיפות השלטוניות בכוח.
מובן שכל זה יכול היה להימנע, מובן ש
אין כל צורך במלחמה המיותרת הזו, אולם השמאל לעולם לא יחמיץ הזדמנות למלחמה. הזרוע המשפטית והזרוע התקשורתית משלבות ידיים כדי להרוס בתים, להשאיר יהודים בלא קורת גג ולזרוע מדנים בתוך האוכלוסיה. הציבור הכללי עומד נבוך ואינו יודע כיצד להתמודד עם הסיפור החסר, עם היד שפותחת וסוגרת את ברז המידע בהתאם לאינטרס הפוליטי.
אני איתכם, אנשי תג מחיר! מאבקכם צודק מאין כמוהו. הטרוריסטים היחידים כאן הם אנשי הפרקליטות וסוחרי הקולות. להם, לא חשוב המחיר.
הסירוב של נתניהו לפרסם מאמר בניו-יורק טיימס - צעד חשוב בריקון האוויר מהבלון הליברלי 
על-אף שמדובר במתחם בעל ערך היסטורי ואדריכלי רב, המתחם נמצא מזה שנים במצב של הזנחה מבישה
