ידיעה קטנה, ynet יהדות, לא משהו גדול. חידוש קוראים לזה. הבשורה החדשה והמרעישה בעולם התנ"ך, עולם בו לא הרבה השתנה כבר כמעט אלפיים שנה, מאז נחתם. אחרי שבשנה שעברה יצרו את 'תנ"ך רם', שתרגם את התנ"ך לשפה העברית המדוברת בימינו אנו, ממשיכים הנסיונות להחריב את ספר הספרים.
משה שחר, הורה לתלמיד בבית הספר הגה את הרעיון המבריק - לחתוך את התנ"ך, לתמצת, להשאיר רק את הקטעים ה"מעניינים". כן, גם לי הקטעים האלו מסובכים להבנה, גם בשבילי אחרי ספר שמות, ואולי כבר לקראת סופו - "מעכשיו הפרשות המשעממות", כפי שאמר לי פעם חבר שלי.
האם זה לא חשוב שעם ישראל יוכל לקרוא את התנ"ך? האם לא כדאי להפוך אותו לנגיש יותר? כמה קדושה היא המילה הכתובה? זו הנקודה. לא הקודש הוא החשוב. אלא הקצרנות הבלתי נתפסת שאנו דורשים. זו עברית קשה מדי, אז לא נקרא אותה. זה נמשך כבר שנים, אולי מאז קום המדינה, תהליך חינוכי הדרגתי שפושט אותנו מערכינו החזקים, הייחודיים, היהודיים.
תרבות הקלות והמהירות אם חוזי המדינה וראשי הוגיה הכירו את התנ"ך, את התלמוד, את היהדות כפי שהייתה אלפי שנים ובחרו לעזוב אותה - ניחא. אלא שמה חלק מהדברים שהנחו אותם - הנה ולא לאוגנדה; לשפה העברית ולא לאחרות; לשם ישראל, לארץ ישראל, הוא גם התורה. הבעיה החלה אחר-כך, כשחשבו שאם הם יכולים לוותר על הידיעה גם בני הדורות העתידיים יכולים להסתדר בלעדיו.
הם לא. אנחנו לא. להם הייתה האפשרות לוותר עליו, לנו - אין את האפשרות לקרוא בו. כי החיים לימדו אותנו שאם זה לא קצר ולא קליט, אם אני לא מצליח להבין את זה בן-רגע - אז זה לא שווה את המאמץ. הטעות היא שלא רק שלא מלמדים מספיק את אבן השתייה של העם היהודי, גם לא מבהירים את החשיבות שלו. מה הטעם ללמד תורה ומצוות?
מה יקרה לילד שלומד על שבת, על כשרות, ועל כל מיני אירועים היסטוריים ומיתיים כאחד - אולי פתאום הוא יחליט שיש עניין לקיים איזושהי מצווה, לא עלינו? מאיפה הפחד נובע?
פגיעה בעם היהודי אז עכשיו מנסים לגרום לספר להיות ברור יותר, בשפה שלנו. זו השפה שלנו - זו שורשה. ואם את השורש נאבד, מה מטרתנו להיות כאן? הכל קשור, הכל נובע - האחד מתוך השני. אם אין שורש לשפה, אם אין לה חשיבות, למה שהיא תשתמר?
ובנוגע לסיפורים המעניינים או לא, לקטעים ה"משעממים" בתורה ובתנ"ך - החשיבות שלהם היא לא כמו מוסר ההשכל שניתן ללמוד ממאורעות האדם הראשון וצאצאיו לאורך הדורות. בין אם אלו הקורבנות, או דינים שהתבררו כתיאורטיים בלבד כמו 'פרה אדומה', הם עיקרון תמידי שריר וקיים ביהדות. יש מצוות שהן מצוות טבעיות - שטבע האדם יכול להוליך אותו אליהן, ברמת המוסר הפשוט, ויש מצוות שהן חוקה - מעל להבנת האדם. אנו נמצאים בעולם בו האדם במרכז - אין מישהו מעליו, אין לו גבול, אין שום דבר מעליו.
הפגיעה בספר התנ"ך היא לא עלבון רק לדת או לאלוקים, היא פגיעה ביסוד העם היהודי. לאורך ההיסטוריה ולאורך השנים עמדנו בפרץ מול קשיים שונים ומשונים על-מנת לשמר את הזהות שלנו - עבדות, גלות, כיבוש הארץ, שנאת אחים, התבוללות, אובדן הארץ. קיצור התנ"ך הוא הקשה מכולם, כי הוא נוגד את כל העבר המפואר והנורא שלנו, כי משמעותו - לוותר.
השילוב האפרו-אמריקני-מוסלמי והאנטישמי מעמיק את אחיזתו והשתלטותו
