הטור של פריצי

תל אביב, מדינה השוכנת ליד מדינת ישראל, מבקשת להפעיל לנוחות תושביה תחבורה ציבורית גם בשבתות וסופי השבוע. בתגובה הודיע משרד התחבורה הישראלי ההמום לנתיניו שאולי הוא ינסה קודם להפעיל כזו בימי השבוע.

10 שנים לקח לבית המשפט העליון עד שהודה שחוק טל הוא לא שיוויוני ולא מידתי ולא חוקתי. אצלנו מהיום הראשון היה ברור שהוא לא שיוויוני. מהרגע הראשון הוא היה לא מוסרי. מהיום הראשון הוא היה לא מידתי, לא חוקי, מאוס, מכוער וסמל לכיעורה שיפלותה והסתאבותה המוסרית של מדינת ישראל שמסוגלת הייתה לחוקק אותו ולחדש אותו שנה שנה. וד"ש לבוז'י הרצוג, נוטף הצופים, מיוזמי וממובילי החוק הזה.

10 שנים לקח לבית המשפט העליון להגיע למסקנה הזו. הם קצת איטיים – אבל בסוף גם הם מגיעים. אבל מה זה ישנה. בגין אמר פעם שיש שופטים בירושלים, אבל ירושלים בחציה הולכת כבר בשחורים, כשלא רחוק משער הגיא, היכן שפעם הפלמ"ח העביר שיירות אספקה לעיר, בין קברו של שמשון הקדום לשדה הקרב של דוד וגוליית, מתפתח ישוב חרדי חדש על חורבותיה של בית שמש. עוד ישוב שבניו לא ילחמו על חי המדינה הזו.

יש חוקים שגם אם אתה פוסל אותם בסוף, אתה לא יכול להסתיר את החרפה שפעם הסכמת לקיומם, ומדינה שהסכימה שיאנסוה בגסות ובראש חוצות במשך 40 שנה, שלא תתפלא אם יחזרו לאונסה שוב בקרוב.

חכו לחוק טל הבא, וסמנו לכם כבר את כל נציגיכם הצבועים בכנסת, שמתחילים להסביר לכם למה זה טוב ולמה זה צריך להיות.

קרן ירושלים מתחילה בימים אלה לשפץ את טחנת הקמח של מונטיפיורי. הוזמנו חלקים חדשים באנגליה והטחנה תשוחזר לצורה המקורית בה הייתה בשנת 1857, עת הוקמה כחלק מיוזמת מונטיפיורי להפוך את ירושלים מעיר של הקצבות ללימוד תורה וחיי בטלה לעיר עם מתקן תעשייתי משוכלל (לזמנו) שמספק פרנסה ותעסוקה. בירושלים מבטיחים שאם השחזור יצליח אז זה באמת יגביר את הפרנסה בעיר כי חוץ משגיח כשרות, יתחילו לשלם גם לאיזה 2-3 כוללים עבור תפילת משיב הרוח.

יותר ויותר עורכי דין ותיקים מודים שנקעה נפשם מהמקצוע ושהם סולדים מהופעה בבית המשפט. זו תופעה חדשה. אין נתונים סטטיסטים, איש לא חקר את היקפה בכלים מקצועיים, אבל זה מסר שנשמע יותר ויותר. זה לא ענין פלדמן והביקורת שלו על בית המשפט, זה לא הימין הקיצוני עם המאבק התנכי שלו ב"כנופיית רחביה", ואלה גם לא הפגנות החרדים נגד בית המשפט החילוני הליברלי. זה סתם מסר כללי של יאוש, עייפות, אדישות, אי אמון וסלידה מהנעשה בבתי המשפט. והמרתק בתופעה שהיא נובעת מאנשי המקצוע המופיעים בקביעות באולמות המשפט.

הסימנים מסוכנים. כאשר אפילו הלוחמים המקצועיים, עורכי הדין בתשלום, אינם מאמינים יותר בהגינותה של המערכת ובאיכות של שופטיה, אנו עוברים לעידן של ציניות. אתם לא באמת רוצים להיות בידיו של מנתח לב עייף ומיואש שכבר לא איכפת לו מתוצאות ניתוחיו, כי הוא מניח שבלי קשר למה שהוא יעשה, חלק גדול מאד ממנותחיו ממילא ימותו בגלל זיהומים בחדר הניתוח וליקוי במנות הדם והציוד.

כיום אתם הולכים לבתי המשפט עם עורכי דין שאומרים לכם מראש שמדובר בהגרלה, בהימור, במקריות. שיודעים שערכאות הערעור אינן מחפשות להכנס אח"כ באמת לעובי הקורה, ושהמערכת רוויה בשופטים בינוניים שעוד נטחנים תחת היסטריה ארגונית, עומס ביורוקרטי, שעון נוכחות וחוסר בהירות משפטית.

זה מצב מסוכן. חברה זקוקה לוודאות שיפוטית. אי-אפשר לקיים עסקים כשכל בית משפט יכול לפסוק אחרת באותה סוגיה ואי-אפשר לייצב חברה בה לא מוגדרות ההתנהגויות החוקיות. באין בהירות ואחידות במשפט הכל פרוץ, הכל ציני ויסוד החברה מתערער.

איש אינו מניח שמערכת המשפט תידע לחלץ את עצמה לבד מהביצה שבה היא נתונה. היא כבר לא מכילה בתוכה דמויות מובילות ואיכותיות שיכולות להנהיגה ולפרוץ קדימה. ככה זה כשמערכת שואבת מזה שנים את רוב אנשיה רק משורת הפקידות הממשלתית. אתה מקבל המון חיילים צייתנים, אבל מעט מאד מנהיגים ואישי רוח אמיתיים. וכשאין מישהו מבפנים שינהיג ויסדיר את הדברים, אז יבוא בסוף מישהו מבחוץ.

נשאר לנו רק להתפלל שמי ש"יעשה סדר" במערכת המשפט או "יתקן אותה" לא יהיו דווקא אלה שמתפללים. כי זה מה שקורה כיום. הימין הלא בדיוק דמוקרטי וליברלי, זה שזיהה כבר את חולשת המערכת, הוא שהתחיל לטפל בה. רק שמ"טיפול" כזה שישמרנו אלהים.

אז עד שלא יקום מישהו שיהיה מסוגל להכנס לנעליו של ברק, או להביא עימו טביעת כף רגל גדולה מזו של ברק, אנו בצרות. או לפחות בבינוניות עלובה. תשתדלו בינתיים לא להגיע לאולמות המשפט, אלא אם אתם באמת מוכנים להגרלות.

הדברים מצטרפים לדברי הפרידה מנשיאת ביהמ"ש העליון, מי שבדמותה ומעשיה מסמלת את מה שאירע למערכת המשפט, ולמעשה מבלי שהיא האחראית לכך. בסופו של דבר גם היא תוצר ביורוקרטי של אותו בית גידול שממנו מביאים בקביעות את שתילי השופטים.

"הודעה בדבר הגשת בקשות להקצאת מקרקעין לצרכי ציבור" של עיריית ירושלים שוב מפרטת תוכנית להקצאת קרקעות לבניית 11 בתי כנסת ועוד כמה מוסדות ציבור לגופים כמו אגודת תפארת דב דרך השם, מדרש אליהו, אוהל ראובן, חכמי שושן, חכמת יעקב, לב חנה, עטרת אבנר וכד'. למי שלא בקיא, רמז: זה לא שמות של פלוגות מהפלמ"ח.

אבל זה כנראה מה שהאוכלוסיה בירושלים צריכה. יותר בתי כנסת, יותר בתי מדרש, יותר תלמודי תורה. הכל לפי הביקוש והצורך והדמוגרפיה.

אלא שבאמצע הרשימה מופיעה לפתע הקצאת מגרש להקמת מבנה ציבור בגן הפעמון - מבנה קבע לתיאטרון הקרון. מסביב יהום הסער, הסיקריקרים עולים מכל עבר, בתי מדרש ובתי תפילה נערמים זה על זה – ואלה יושבים באמצע ועושים הצגות. ועוד רוצים מבנה קבע.
כל הכבוד. לא אבדה תקוותנו. גם אם זה יכשל, עצם הבקשה היא הצגה טובה. אולי ההצגה הכי טובה שעלתה בירושלים.