מיום ראשון ה-26 עד יום שני ה-27 פבואר, 2012, יו"ר הרשות הפלשתנית-(רש"פ) מחמוד עבאס-אבו מאזן והמשלחת שלו השתתפו ב-"כנס הבינלאומי להגנה על ירושלים" "שהתקיים בדוחא, בירת מדינת קטר.
הכנס התקיים בחסותו של השייח חמד בן חליפה אל תאני, האמיר של קטר, ובהשתתפות האלוף ד"ר נביל אל ערבי, מזכיר הליגה הערבית, שרי החוץ הערביים, ראשי ארגונים וגופים בינלאומיים ואזוריים, הארגונים והפדרציות התומכים בזכויות אדם, אנשי דת, אנשי רוח, אנשי משפט, פוליטיקה והיסטוריה. כל המשתתפים התכנסו כדי להביע סולידריות עם הערבים-פלשתינים בעיר ירושלים וטענתם לזכויותיהם הלגיטימיות לעיר.
הכנס התקיים תחת הסיסמה "תמיכה עמידה בירושלים".
השקרים של עבאס
ביום ראשון בערב, נשא אבו מאזן-עבאז, ראש אש"ף ופת"ח, נאום שבו ניסה להכחיש את השורשים העתיקים של היהודיים בירושלים. לעבאס היה החוצפה והתחבולה לספר למנהיגי מדינות ערב ששלטונות הכיבוש הישראלי משתמשים באמצעים מכוערים ומסוכנים ביותר ליישם תוכניות למחוק ולהסיר את האופי הערבי-מוסלמי והנוצרי של מזרח ירושלים.
בשנת 1967, זמן קצר לאחר מלחמת ששת הימים, משה דיין, באותו זמן שר הביטחון של מדינת ישראל, הורה להסיר את דגל ישראל מהר הבית, ומסר את השליטה הניהולית, למעשה נתן את מפתחות הר הבית לווקף, המועצה המוסלמית העליונה והאמותה האיסלאמית.
מאז שמפתחות הר הבית הופקדו בידי הוואקף, פקידי רשות הווקף עושים כל שביכולתם להסיר כל ראיה, וישנו הר של ראיות, שבית המקדש היהודי הראשון והשני עמדו איפה שמסגד אל-אקצה עומד כיום, ובכך מנסים להסיר כל עדות שהר הבית שייך ליהודים מאז ומעולם. באפריל 637 לספירה, הח'ליף עומר נסע לירושלים כדי לקבל, אישית, את כניעת העיר לכובשים המוסלמים. בשנת 705 לספירה, הכובשים המוסלמים בנו את מסגד אל-אקצה, כהצהרה של כיבוש.
אבו מאזן המשיך להכריז שלבקר את "ירושלים הכבושה" היא המטרה של כל מוסלמי, ערבי ונוצרי, ו-"שכח" להזכיר כי רק מאז שהרשויות הישראליות מנהלים את ירושלים כולה, מאמינים מכל הדתות חופשיים לסגוד בעיר בשקט ובביטחה. הוא גם "השמיט" כי בשנת 1948, הערבים גירשו את כל היהודים מירושלים, וכך עשו את העיר יודנריין, נקיה מיהודים והם חיללו את כל האתרים היהודיים, בתי הכנסת ובתי הקברות בעיר. מ-1948 עד 1967, היהודים לא הורשו להיכנס לעיר, שהייתה תחת שליטת ממשלת ירדן, ולא הורשו לסגוד באתרים הקדושים שלהם שם.
ירושלים תחת ריבונות ישראלית - גאווה
העולם צריך להכיר ולהיות גאה בכך ירושלים, תחת ריבונות ישראלית, הייתה ותמשיך להיות פתוחה למאמינים מכל הדתות. ישראל מאפשרת חופש פולחן לכל, אשר היה חסר כאשר ירדן שלטה בירושלים, וישראל תמשיך לכבד בזהירות ולשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות.
אבו מאזן המשיך והאשים את ישראל שהקימה סביב ירושלים "חומת האפרטהייד וחגורה של התנחלויות כדי לבודד את העיר מהגדה המערבית שמסביבה. אך הוא "שכח" להזכיר, כי הג'יהאד והאינתיפאדה הערבית הממושכים אילצו את ישראל לבנות
גדר הפרדה שתגן על אזרחיה הישראלים-יהודים החפים מפשע מפני המתקפה המתמשכת וכוונות הרצח של הערבים. לגבי האפרטהייד, לאבו מאזן אין מושג מה המשמעות האמיתית של המונח אפרטהייד.
בדרום אפריקה, שם הומצאה מערכת האפרטהייד, המערכת הפרידה את האנשים כהי העור-השחורים מהלבנים שהתייחסו להאנשים כהי העור-השחורים כאזרחים סוג ב'.
כל האנשים האנשים כהי העור-השחורים רצו היה לבטל את משטר האפרטהייד ולהשיג שיוויון באזרחותם, אשר בסופו של דבר קרה בשנת 1974. האנשים כהי העור-השחורים בדרום אפריקה לא קשרו לגופם חומרי נפץ ופוצצו את עצמם במקום שבו התכנסו אזרחים לבנים. לא היה להם הרצון לרצוח עם - את כל האנשים הלבנים. בישראל, ערבים, המחזיקים באזרחות ישראלית, הם אזרחים שווים לאזרחים היהודים. אנחנו מקווים שהערבים החיים תחת השליטה של הכנופיה של אבו מאזן והרשות הפלשתינית נהנים מאותן זכויות אדם שמהן נהנים הערבים המחזיקים באזרחות ישראלית. אז איפה האפרטהייד מר שקרן אבו מאזן-עבאס?
בנאומו טען אבו מאזן שישראל עשתה זאת "כמעט בלתי אפשרי להשיג" היתרים לערביי הגדה המערבית ועזה להיכנס לירושלים, ושכח לומר שבכל יום, אלפי ערבים מהרשות הפלשצינית ניכנסים לירושלים באם למטרות דתיות, אישיות או מסחר.
במסגרת המלחמה שלהם לסיים את קיומה של מדינת ישראל היהודית, הערבים-מוסלמים, האויב הגדול ביותר של המדינה היהודית, פשוט משמיטים עובדות של היסטוריה יהודית ומכחישים את הקשר של היהודים לארץ ישראל כולה. הערבים מכחישים את העובדה כי מאז שדוד המלך הכריז על ירושלים כבירת ממלכתו, במשך אלפי שנים, לאחר מכן, ירושלים הייתה בירת הנצח של העם היהודי ולא של אף עם אחר.
בנאומו, המארח של כנס ירושלים, האמיר של קטר, השייח חמד בן חליפה אל תאני קרא לאו"ם לחקור את "ההתייהדות" של ירושלים. הערבים משתמשים לעתים קרובות במונח "התייהדות ירושלים" שמשמש כדי להשפיל את אופייה היהודי של העיר וכאחד המונחים האנטישמיים שבהם הערבים משתמשים פעמים רבות כנגד ישראל.
"כך לא עושים שלום"
בתגובה לרטוריקה הרעילה של אבו מאזן, ראש ממשלת ישראל,
בנימין נתניהו, האשים את אבו מאזן-עבאס, שהוא יודע היטב כי אין כל בסיס לדבריו הבזויים, כולל טענותיו חסרות השחר וחסרות האחריות לגבי מסגד אל-אקצה. נתניהו אמר כי אזרחי מדינת ישראל מצפים ממי שכביכול דוגל בשלום ודו קיום, לא להפיץ שקרים והסתה כאלה. "כך לא עושים שלום", זעק נתניהו, ואמר לאבו מאזן-עבאס שהגיע הזמן שמנהיגות הרשות הפאלסטינית תפסיק להכחיש את העבר של מדינת ישראל ולעוות את המציאות. ראוי לציין כאן שאבו מאזן שייך למחנה של מכחישי השואה.
אם כי ראש הממשלה נתניהו השיב לאבו מאזן עם מילים חוצבות להבות, הוא טעה. הנאום של אבו מאזן הולך אך ורק ובקנה מידה אחד עם תהליך ה-"שלום" של אוסלו. בהקשר לישראל ולערבים, העולם אימץ את הגדרת הערבים ש-"שלום", משמעותו, הריסת מדינת ישראל. תהליך זה חותם על מותה של מדינת ישראל על-ידי אלף חתכים. כל דבר שנוטה להפחית ישראל, לבתר את ישראל, דמוניזציה, דה-לגיטימציה ופגיעה במורל של ישראל, או תבוסת כללית של ישראל, הוא לכן החלק החיובי של "תהליך השלום" של אוסלו. כל דבר המחזק את ישראל מהווה "מכשול לשלום".
לכן העולם מתקומם כשבית יהודי נבנה על שטח שכל העולם הכיר, בשנת 1922, כמדינת היהודים, אך נכבש והוחזק, באופן בלתי חוקי, על-ידי ירדן, במשך 19 שנה. לעולם "צדיק" זה אין בכלל עניין בכך שיהודים נרצחו ונרצחים בידי מחבלים. לעולם רודף שלום זה, דם יהודי הוא הפקר, ללא כל ערך. לכן גדר ההפרדה היא "מכשול לשלום", אך זוועות הטרור של הערבים כנגד יהודים הן לא. הרג יהודים עושה "שלום". מניעתו היא "מכשול לשלום".
להתמודד עם האמת של השלום באוסלו
ההנהגה הישראלית חייבת להפסיק להתבכיין על "כך אין סיכוי לעשות שלום" ולהתמודד עם המשמעות האורווליאנית שבה היא השקיעה רבות. היום "תהליך השלום" הוא המקביל המדויק לאימרה ארבייט מאכט פריי. האימרה ארבייט מאכט פריי, הוא המשפט הגרמני שהיה מוצב בכניסה של כמה מחנות הריכוז הנאציים, בזמן השואה של מלחמת העולם השנייה, בה ,6 מיליון יהודים נרצחו על-ידי מכונת ההשמדה הנאצית. זה כולל את המחנה הידוע לשמצה ביותר, אושוויץ, שם הסיסמה פורסמה על קשת המתכת שהוצבה בכניסה למחנה בפקודת הנאצים, ביוני 1940, והוכנה על-ידי אסירים עם מיומנויות צורפות.
האימרה 'ארבייט מאכט פריי' משמעותה, פשוטו כמשמעו, עבודה משחררת אותך, או, העבודה משחררת. עם זאת, הסיסמה הייתה חזות מטעה ליהודים שהנאצים אספו מכל רחבי אירופה ושלחו בקרונות בקר למחנות אלה, ורצו שהם יאמינו שהם נכנסים למחנה עבודה, לא למחנה מוות. בדיוק כמו שמחנה ה-"ארבייט מאכט פריי" היה לא יותר מאשר מפעל מוות לכל היהודים, "תהליך השלום" אוסלו הוא חזית, שהצהרתו האמיתית היא להרוג את כל היהודים ולהשמיד את מדינת ישראל.
התמודדו עם זה.
נתן שרנסקי, לשעבר סרבן יהודי ושבוי סובייטי, פוליטיקאי ישראלי, פעיל לזכויות האדם וסופר אמר פעם:
מתי המתקפה על מדינה הופכת להיות אנטישמית? כאשר שלושת ה-'ד' מופיעים:
דה-לגיטימציה של המדינה,
דאבל-מוסר כפול שחל כאשר מדובר במדינה,
דמוניזציה של המדינה.
זה ברור שב"כנס הבינלאומי להגנה על ירושלים" הרשות הפלשתינית-(רש"פ) ויו"ר הרשות מחמוד עבאס-אבו מאזן וחבריו יישמו ותרגלו את שלושת ה-'ד' כלפי מדינת ישראל.
התמודדו גם עם זה.
