פעם אחת היא מקרה, פעמיים זה צירוף מקרים, שלוש פעמים זו שיטה. בשבוע האחרון יצא לי לכתוב חמש ידיעות שהצביעו על מחדלים חמורים במשטרה: החל מזלזול בנהלים של בית המשפט, דרך שוטר שגנב כסף שהופקד בתחנה בה שירת, וכלה בעלילה של לוחמי יס"מ על שוטר אחר שגרמה לו עינוי דין של חמש שנים. זה כבר הרבה יותר משיטה; זה מראה שמשהו יסודי רקוב במשטרה.

השופטים נוטים לומר בפסקי הדין בפרשיות הללו, שמדובר במיעוט שאינו מייצג את הרוב שעושים את מלאכתם נאמנה. זה נכון, אבל גם אין זה מקרה שתחושת הביטחון האישי של תושבי ישראל יורדת בהתמדה מזה שנים. המשטרה אינה נראית ברחובות, הפשע (המאורגן והלא-מאורגן) חוגג ולאזרח שהוכה קשות אומרים שעליו לבוא לתחנה כדי להתלונן.

אפרים קישון סיפר כיצד נתקל בעדלאידע בשוטר נמוך קומה שנראה לו כמו ילד מחופש, ומצא את עצמו עצור בשל אי ציות להוראות שוטר. לפי איך שהמשטרה נראית, בכלל לא בטוח מה מסתתר מאחורי המדים.

מאז תחילת שנות ה-90 מתחפשת רוסיה לדמוקרטיה. יש בה פרלמנט, בחירות, עיתונות. אבל השבוע הוכח סופית שמאחורי המסכה הזאת מסתתרת דיקטטורה בסגנון סובייטי. זה לא הניצחון המוחץ של ולדימיר פוטין בבחירות לנשיאות (זה קורה אפילו בארה"ב), אלא הזיופים המסיביים וסתימת הפיות השיטתית של מתנגדיו. פוטין, שהיה קצין קג"ב, מציג את עצמו כמי שנלחם בשחיתות - בעוד למעשה הוא המושחת מספר אחת ברוסיה, עם הון שנאמד במיליארדי דולרים.

האמת הזאת מסבירה הרבה מאוד דברים גם בזירה הבינלאומית. אל תצפו ממנהיג מושחת שיפעל לפי טובת העולם או אפילו לפי טובת ארצו, בסוגיות כגון הגרעין האירני או הטבח בסוריה. כדאי שגם אנחנו נביא זאת בחשבון, הן בקשרינו הישירים עם רוסיה והן בנוגע ליחסה כלפי המדינות הסובבות אותנו.

אני בטוח שאחמד טיבי מסתובב, כפי שנאמר במגילת אסתר, אבל וחפוי ראש: ועדת האתיקה של הכנסת נזפה בו בצורה חמורה על דבריו בזכות השהידים. איך תירץ את הנזיפה באוזניו אשתו וילדיו? כיצד יראה כעת את פרצופו בפומבי? מה יאמר לציבור בוחריו? וכיצד יסביר זאת לחבריו ברשות הפלשתינית ובאש"ף?

ההחלטה הזאת היא אפילו לא בדיחה, שרק מעלה את ערכו של טיבי בעיני תומכיו ומציגה אותו כמי שמשלם מחיר אישי תמורת דעותיו-דעותיהם. כל עוד הכנסת מתייחסת בצורה כזו למעשי הסתה, טרור ובגידה של חלק מחבריה (ע"ע חנין זועבי), הם רק יתגברו. בואו נכניס את זה טוב-טוב לראש: מאחורי המסכה של הפרלמנטרים הדמוקרטיים הללו, דהיינו רוב חברי הסיעות הערביות, מסתתרים אויבים של ישראל המשתפים פעולה עם הקמים עליה להשמידה.

12 כרטיסים צהובים, שני כרטיסים אדומים, שחקן התוקף שופט, אוהדים המיידים מוטות ברזל, פצועים בבתי חולים, 24 עצורים. זהו המאזן של הדרבי התל אביבי שהתקיים השבוע באצטדיון בלומפילד. וזהו רק השיא (הזמני?) באירועים המלווים מדי שבוע את ליגת-העל (איזה שם מגוחך).

יש פסיכולוגים הטוענים, כי ספורט מהווה אפיק חיובי לשחרור תוקפנות. אולי, אבל בטוח שלא בכדורגל הישראלי. מאחורי המסכה הספורטיבית שלו מסתתרות גזענות, בריונות ואלימות בלתי פוסקות. אני הייתי סוגר את הכדורגל הישראלי, כאן ועכשיו, למשך כל הזמן שיידרש על-מנת לנקות אותו מן השורש: לסלק בעלי עבר פלילי מהבעלות והניהול, לזרוק שופטים שביצעו עבירות מס, לחקור עד תום מעורבות של כדורגלנים בהימורים ובשוק האפור, לחייב את כל הקבוצות להתקין אמצעי אבטחה מחמירים במגרשים, לאסור על השימוש במגרשים מרובי-אלימות, להעביר חקיקה שתאפשר ענישה מינהלית מהירה של אוהדים מתפרעים ועוד. את כל זה חייבים לעשות לפני שייגבו קורבנות בנפש, כי זה כבר ממש מעבר לפינה.

חודש מארס הוא עונת הדוחות השנתיים של החברות הציבוריות, וכמו תמיד תופנה תשומת לב רבה לשכרם של בכירי החברות הללו. כמו בשנים עברו, תראו משכורות ועלויות שכר של מיליוני שקלים, כולל בחברות שתוצאותיהן ממש לא מצדיקות משכורות ענק כאלו. וכמו בשנים עברו, נשמע מצעד של הסברים: זה לא שכר אלא אופציות, מדובר בהסכם ארוך טווח, המנהל הפגין ביצועים יוצאי דופן, התשלומים אושרו כדין.

האמת היא, שמאחורי המסכות הללו מסתתרים שני מניעים פשוטים וברורים: תאוות בצע ותאוות כבוד. "מי שיש לו מנֶה - רוצה מאתיים", אבחנו חז"ל את הפסיכולוגיה האנושית לפני 2,000 שנה. זה שאותו מנהל, ילדיו, נכדיו וניניו כבר מסודרים - זה לא מספיק; הוא דואג גם לדורות שאחריהם. ועוד אימרה של חז"ל: "הקינאה והתאווה והכבוד מוציאים את האדם מן העולם". אולי תתפלאו, אבל רוב הבכירים מוכנים לספוג כמה ימים של ביקורת ציבורית ותקשורתית, ובלבד שיוכלו לומר לעצמם שהם מדורגים בצמרת וחלפו על פניהם של יריביהם.

איזו דאגה כנה שוררת ברחוב מוזס לשלומם של המתמודדים ב"האח הגדול". תראו כמה כותרות, עמודים, תמונות ומילים נשפכו השבוע בסוגייה הגורלית ביותר לעתידה של המדינה: האם המשתתפים בריאליטי הפופולרי חויבו ליטול כדורים פסיכיאטריים. לא בדקתי אמפירית, אבל נראה לי שזה תפס בידיעות אחרונות לא פחות מקום מאשר הסוגייה האירנית, ובוודאי הרבה יותר מקום מאשר הפערים החברתיים או עתידה של מערכת החינוך.

מובן, שמאחורי המסכה העיתונאית הזו מסתתר אינטרס מסחרי פשוט: "האח הגדול" היא תוכנית הדגל של קשת, בעוד קבוצת ידיעות אחרונות שותפה במתחרה רשת. באותה מידה מובן, שאת האמת הזאת לא יגידו לכם. בדיוק כמו שלא יגידו לכם, שמאחורי המסכה של הדאגה לשלום המדינה בשל מנהיגותו של בנימין נתניהו, מסתתר המאבק בין ידיעות לבין ישראל היום. כי אצל נוני מוזס, משאלת השיר "מדוע לא יחול פורים פעמיים בשבוע" דווקא מתגשמת.