פרסומת למכונית משפחתית מספרת שניתן לקנות אותה וגם לקבל עודף ממאה אלף ₪. אכן הפתעה וחידוש...
הכל יודעים שקניית מכונית הינה מערכת הכבלים הראשונה של כל ישראלי - אם אינו עובד מדינה בכיר. העובדים על המדינה לסוגיהם זכו בימים האחרונים לעדנה רבה כשוועדת הרכב הממשלתית החליטה לשפר את תנאיהם ולתת להם משופרא דשופרא בתחום הרכב המיובא.
למה לא? - העם משלם.
אפשרות נוספת להתחמק מקניית מכונית היא מציאת מעביד. לרוב, מתחום התעשייה המתוחכמת (היי טק) - שיגשים את חלום המינוע על חשבון הוצאותיו למס הכנסה.
פשוטי העם (שמתדלקים מכיסם, מתחזקים במו ארנקם, ורואים את עצמם נמקים כדי להחזיק את מכוניתם) צריכים גם לבטחה מדי פעם ואז נוחתת עליהם מכת ג'נין.
תעריפי הביטוח מפצים כדבעי את חברות הביטוח על שממלכת הגנבים, שהקמנו לצדנו, ונקראת רשמית "הרשות הפלשתינית" מעודדת את תושביה - "לכו והתפרנסו מרכושם של היאהוד וממכוניותיהם. הם כל כך טיפשים, שזה אפילו לא מסוכן".
דווקא עכשיו, שכביכול הגדר מונעת מעבר חופשי בין מדינת ישראל לבין יהודה, שומרון ועזה, מדווחים, כי בפעם הראשונה מזה שש שנים גדל מספר המכוניות הגנובות במדינת ישראל. יפעת גדות דיווחה ב"חדשות מחלקה ראשונה", כי חל גידול של שנים-עשר אחוזים בגניבת כלי-רכב בישראל. מתחילת השנה ועד סוף חודש יולי 2004 נגנבו בישראל 16,670 מכוניות - וזה היפוך מגמה לגבי שש השנים האחרונות.
הידיעה מציינת, כי בשנת 1997 נרשם שיא - נגנבו 49,291 כלי רכב. מאז ועד שנת 2003 חלה ירידה הדרגתית במספר כלי הרכב, שנגנבו בישראל. בשנת 2002 נבלמה מגמת הירידה החדה בכמות כלי הרכב, שנגנבו בישראל - באותה שנה נגנבו בישראל 26,563. בשנת 2003 נגנבו רק 25,705 כלי רכב.
בחישוב זהיר, שרק אני אחראי לתרגיל המתמטי ההזוי הזה - מדובר בכמות של כמעט 2,400 מכוניות בחודש; משמע כשמונים מכוניות נגנבות בארץ מדי יום (כולל בחודש פברואר). כלומר, יותר משלוש מכוניות נגנבות פה מדי שעה.
מסקנות
אפשר, שהגנבים ושולחיהם יודעים להתגבר על הגדר. וזה רמז לבאות בכל הקשור לחבלה ולשאר מעשי החסד של חבורת הרוצחים והגנבים, שייבאנו מתוניס ברוב כסילותנו.
שנית - גניבת רכב הנה עסק משתלם. משטרת ישראל, דיווחה יפעת גדות, מגלה רק קצת יותר משליש מהמכוניות הגנובות. וכמו המחשב הנישא שנגנב מהפסיכולוגית של אגף המודיעין במשטרה, גם חלק מהמכוניות נפדות בעסקות אפלות בין הגנבים לבין הבעלים.
כידוע, חלק גדול מהרכב הרשמי של הרשות הפלשתינאית הנו רכב, שנגנב בישראל. בביקורי בעזה לפני תחילת המהומות נסענו מלווים ברכב של "המשטרה הפלשתינית".
מקומי בכיר למדי, שליווה אותי, הסביר לי בחיוך את ההבדל בין מכונית גנובה (בישראל) לבין מכונית, שקנתה הרשות -"למכוניות, שהגיעו מישראל יש מדבקות זוהרות. אצלנו לא צריכים אותן". שנים התריעו על הנזק הכלכלי, שגורמת הרשות הפלשתינית על-ידי טיפוח הגנבים בקו התפר ומעבר לו. הגנבים יכולים להמיר - תמורת מס מיוחד - את לוחית הזיהוי ללוחית מקומית, או להמשיך לנהוג ברכב הגנוב, הנושא לוחיות רישוי צהובות. ליצנים ברצועת עזה טוענים, כי האות מ' - המציינת, כי לוחית הרישוי זמנית (מואקת) - מסמלת דווקא, כי המכונית גנובה (מסרוקה).
שלישית - העול הכלכלי של גניבת הרכב מוטל על אזרחי ישראל ועל הפירמות בה. האמרת הביטוח, אמצעי המיגון הנוספים - נחוצים כמיותרים - ועוד עלויות, כולן על הישראלים. הגנבים מבלים בקושי בפנסיונים של שירות בתי-הסוהר.
רביעית - בכל רכב, שנמכר בישראל יש מרכיב גדול ביותר של מס, שגובה משרד האוצר. רכב משפחתי ממוצע, הנמכר בישראל במחיר של מאה אלף ₪ ויותר, נמכר בארצות-הברית במחיר שמחת לעשרת אלפים דולר. כל השאר - כנראה, ערך מוסף, שיוצרים המסים. ציניקנים יאמרו, שלמשרד האוצר יש אינטרס ברור, שמכוניות ייגנבו במאותיהן ובאלפיהן בישראל. זה גם מפרנס את הרשות הפלשתינית. שני ציפורים במכה אחת.
חמישית - משטרת ישראל נכשלת בעוד תחום מתחומי אחריותה. גניבה של יותר שלוש מכוניות מדי שעה מוכיחה היטב, שאין היא נמצאת בשטח, ואינה שומרת על רכושנו ועלינו. אני יודע, שלא גיליתי את אמריקה וגם לא את המטה הארצי בשיח' ג'ראח.
תכנית לפעולה הזויה
בחישוב פשטני, המניח, כי מכונית עולה לצרכן הפרטי כמאה אלף ₪ - הנזק המצטבר מגניבת מכוניות בישראל בשבעת החודשים הראשונים של 2004 הוא יותר מ17 מיליוני ₪. כיוון שאנחנו, האזרחים, נושאים לבדנו בעלות נוראה זו, אני מציע כאן תכנית הזויה להלום בגנבים ובשולחיהם.
ראשית - נער הייתי, וביקרתי בטקסס. שם גניבת רכב (כמו גניבת סוס וכמו גניבת בקר) מוגדרת כפשע.
פעם זה היה חוק של טקסס בלבד, שזכה לאישור בית-המשפט העליון של ארצות-הברית, וכיום זה חוק פדרלי ("חוק הפשע") - כלומר, חל על כל ארצות-הברית. החוק הזה קובע, שמי שמורשע בשלושה מעשי פשע, דינו מאסר עולם. לשופט אין כל יכולת להתערב בקביעת פסק הדין.
שלוש מכוניות גנובות - יבול של שעה - מאסר עולם. איזה רעיון לג'ינגל חמוד.
חקיקה ברוח זו תסוכל, כנראה, על-ידי שופטי ישראל שאינם מוכנים, שהמחוקק יכתיב להם ענישה. עיינו ערך עבירות מין.
מעבר לכך, אני רואה בעיני רוחי משפטן, או אפילו אגודה ציבורית, שיגישו תביעה ייצוגית על הנזק הכלכלי המצטבר שגרמו גניבות הרכב לאזרחי ישראל בעשור האחרון, מאז כינון רשות הגניבות והטרור.
תביעה כזו תחייב את משטרת ישראל, את משרד האוצר, את משרד התחבורה ועוד רשויות לחשוף בבית-המשפט את שיקוליהם בכל הקשור באכיפת החוק במדינה וביחסי משטרת ישראל עם הרשות הפלשתינאית.
כדי לעשות את התביעה לכדאית - יש להוסיף אליה, כנתבעים, את הרשות הפלשתינית ואת ראש גנביה, חתן פרס נובל יאסר ערפאת. משך השנים נאסף די מידע, המוכיח, כי אסטרטגית, מעודדים ערפאת והרשות את הפלשתינים לגנוב מכל הבא ליד בישראל. מדיניות זו הנה חלק מיעד אסטרטגי לערער את יסודותיה של מדינת ישראל ולשבש את אורח החיים התקין במדינה.
