לפני עשר שנים בדיוק, התכנסו בביירות 22 שרי החוץ של מדינות הליגה הערבית ואישרו מסמך חשוב שנעלם מעיני רוב הציבור הישראלי. המסמך, אשר לימים זכה לכינוי "יוזמת השלום הערבית" מציע לישראל הסדר אזורי כולל המבוסס על הכרה ושיתוף פעולה ביטחוני, כלכלי ודיפלומטי מלא מצד כלל מדינות ערב (פרט לאירן כמובן). המסמך זכה מיד גם לתמיכת ההנהגה הפלשתינית.
בתמורה לכך, נדרשת ישראל למחיר הידוע המבוסס על קווי 67. גושי ההתיישבות לא מוזכרים אומנם ביוזמה, אך בהתבסס על הסכמות העבר על חילופי שטחים מוגבלים, יש להניח שמדינות ערב לא יתנגדו לכך. גם בנוגע לבעיית הפליטים הפלסשתינים כוללת היוזמה עמדה מתקדמת ש"אפשר לעבוד איתה" על-ידי קביעה שהבעיה תיפתר באופן צודק ומוסכם. מכאן משתמעת ההכרה בזכותה של ישראל להטיל וטו על מספר הפליטים שתקבל לשטחה.
הזדמנות היסטורית לא ממומשת
מיותר לציין שמדובר בהזדמנות היסטורית. מאז מלחמת ששת-הימים הקפידו מדינות ערב לשמור על הקו הנוקשה שנוסח בוועידת חרטום: לא להכרה בישראל, לא למשא-ומתן ולא לשלום. בשנת 2002, חל כאמור שינוי מהפכני עם החלטת הליגה הערבית לאמץ את השלום כ"בחירה האסטרטגית של מדינות ערב" ולהציע ל"ממשלת ישראל ולכל הישראלים" לחיות ב"שלום, ובשכנות טובה ולספק לדורות הבאים ביטחון, יציבות ושגשוג". לא צריך לטעות - שינוי זה אינו משקף פרץ פתאומי של אהבת ציון בעולם הערבי. הוא נולד מתוך ההבנה ש " פתרון צבאי לסכסוך לא יביא לשלום או יספק ביטחון לצדדים " ומתוך ההכרה בסירובה של ישראל לויתורים טריטוריאליים כל זמן שקיים חשש לתביעות עתידיות מצד מדינות האזור.
האם ההצעה עדיין בתוקף? התשובה על כך היא כן. היוזמה אושרה פעם אחר פעם מחדש על-ידי הליגה הערבית וזאת חרף האינתיפאדה, מלחמת לבנון השנייה ומבצע
עופרת יצוקה. גם כיום, על-אף האביב הערבי, לא משכה אף מדינה את חתימתה מיוזמת השלום. בכל מקרה, אנו הישראלים לא נדע לעולם עד כמה העולם הערבי עומד מאחורי ההצעה שלו עד שנגיב עליה ונגלגל אליו את הכדור.
מרבית הישראלים מופתעים למשמע על פרטי היוזמה. ודאי גם רבים מקוראי מאמר זה לא נתקלו בה בעבר. אי-אפשר להאשים את הציבור הישראלי, שהרי ישראל מעולם לא קיימה דיון רציני אודותיה. יתרה מכך, אף ראש
ממשלה ישראלי מעולם לא התבטא בנושא. נשווה בדמיוננו כי ההנהגה הישראלית הייתה מתעלמת באופן שיטתי מתוכנית הגרעין האירני.אין ספק שוועדת חקירה ממלכתית הייתה ממצה את הדין עם האחראים .ומה דינן של ממשלות אשר מתעלמות במשך עשר שנים מהזדמנות חסרת תקדים לשינוי פני האזור?
"אם זה נראה כמו ברווז, הולך כמו ברווז ומגעגע כמו ברווז, זה ברווז. רק שבמקרה הזה מדובר בברווז גרעיני!", כך תאר נתניהו את החשש הישראלי הצודק בנוגע לאיום האסטרטגי העיקרי הניצב בפני מדינת ישראל. עם זאת, ברווז השלום הערבי ממתין לישראל כבר עשר שנים. הגיעה העת שהוא יזכה לתגובה הולמת.