לפני כמה שנים הייתה סדרה שבה חבורה של גיבורי על, לוחמים למען סביבה ירוקה ואקולוגית, נלחמו בקבוצת סופר פושעים. כמובן שגם לסופר פושעים היו כוחות על. באחד הפרקים, הסופר פושעים רצו לפוצץ אסדת נפט בים. לוחמי העל הגיבורים נלחמו באומץ לב, ותוך פיצוץ האסדה ויצירת כתם נפט ענקי בים, ניצחו את הסופר פושעים, ואני תמהתי - מה הופך את גיבורי העל לטובים? או את הסופר פושעים לרעים? ומי ידאג לכתם הנפט הענק שהתפשט בים?
מלחמת האוצר בהסתדרות ובוועדי העובדים מזכירה במידה רבה את הסדרה ההיא. זוג דינוזאורים הרבים על עקרונות, כאשר העקרונות לטובתם, ואנו (הציבור) נדרסים ברגל גסה על-ידי שני הצדדים. מהכניסה הראשונה - ועד העובדים, כוכב העבר הלא מעורער שבא להגן על הכתר.
בראשית ימי האיגודים המקצועיים, באו אלו במטרה להגן על העובד הפשוט מהמעסיקים, שלא אחת ניצלו את העובדים והעסיקו אותם בתנאים לא תנאים, לא הקפידו על בטיחות בעבודה, שוויון הזדמנויות ועוד נושאים שהיום כבר נלקחים כמובנים מאליהם.
עם השנים, ועדי העובדים המשיכו מצד אחד להגן על זכויות העובדים, ומצד שני סיפקו לעובדים שמיכת ביטחון מרדימה שהורידה את רמת המוטיבציה והתחרותיות בין העובדים. העובדים לא נדרשו להוכיח כי הם יעילים, איכותיים, חדשנים או מסתגלים כדי להבטיח כי לא יפוטרו ממקום העבודה המוגן על-ידי הועד.
ומולו - ההפרטה - הכוכבת החדשה והנוצצת של מדיניות הממשלה.
הפרטה היא תהליך בו הכוח יוצא מידיהם של ועדי העובדים ועובר לידי חברת מיקור החוץ. איך מיישמים את זה בלי להיכנס למלחמת עולם עם ועד העובדים? פשוט, במקום לריב עם ועדי העובדים, קובעים מדיניות שלפיה כל דבר חדש יתבצע במיקור חוץ. הקרונות החדשים ב
רכבת ישראל דורשים תחזוקה? אין בעיה, החברה ממנה הקרונות נקנו תתחזק אותם, לא עובדי רכבת ישראל. צריך להעסיק עובדים חדשים בארגון? מצוין, במקום לשכור עובדים מן המניין בארגון, נשכור עובדים המועסקים כעובדי קבלן.
בטווח הארוך, השירותים הישנים ילכו וייעלמו מהעולם ואיתם גם ועדי העובדים ובמקומם תכנס חברת מיקור החוץ הנוצצת ולכאורה החסכונית והיעילה. למה לכאורה? כי במקור הרעיון היה להוציא רק את אותם שירותים שאינם נוגעים בליבת העסק, כאלו אשר נדרשת עבורם התמחות מיוחדת אשר חברה חיצונית תדע לתת בצורה טובה יותר, יעילה יותר וחסכונית יותר מהארגון עצמו אשר לו זהו עיקר עיסוקו.
תהליכי ההפרטה במציאות הישראלית
קחו לדוגמה את עובדי הקבלן באוניברסיטאות, או מה שמכונה - הסגל הזוטר. לא מדובר כאן על חברה חיצונית המתמחה בניהול ציי תעבורה, מדובר באנשים שלמעשה עוסקים בליבת ה"עסק" האוניברסיטאי - מחקר והוראה. הרעיון כי אפשר לקחת אנשים לא מאוגדים שאינם מסוגלים כל אחד לעצמו לדאוג לזכויותיהם ולקבל תנאי העסקה הוגנים, קורץ מאד למעסיקים ולממשלה - כי הרי כך אפשר להוריד עלויות. אבל מה קיבלנו אנחנו - צרכני המחקר וההוראה, בתמורה? הרי הסגל הזוטר אינו מאוגד כיום בחברה שדואגת להעלות את רמתו המקצועית מחד, ומאידך קשה להאמין שתנאי חוסר הביטחון והיחס המשפיל תורמים להעלאת המוטיבציה שלו. במילים אחרות - העסק הרוויח בטווח הקצר כמה פרוטות על גבם של הסגל הזוטר, ולטווח ארוך הם הפסידו את ליבת העסק שבזכותו הם פועלים. אם צריך לשער כיצד יראה המצב באוניברסיטאות בעוד שנים, אפשר להסתכל על שביתת הרופאים המתמחים. עם ירידה בתנאי העסקתם חלה ירידה מקבילה גם במוטיבציה שלהם ונכונותם להתפשר.
אם ניקח עוד מקרה בוחן, למשל, העניין, האירועים והחדשות סביב
רכבת-ישראל, נוכל לומר כי ועד העובדים של הרכבת שובת כל שני וחמישי. כל פעם התירוץ הוא שונה, אבל הסיבה היא אחת - הרצון להפריט את שירותי תחזוקת הקרונות החדשים ולהעבירם לחברת בומברדייה הקנדית. הפרטה כזו תפשוט את ועד העובדים מכוחו כיוון שתחזוק הקרונות הישנים תלך ותעלם מן העולם יחד עם הקרונות עצמם. העברת תחזוקת הקרונות לחברה זרה אומרת מבחינת הציבור פחות מקומות תעסוקה. החלשת הועד אומרת תנאי העסקה רעים יותר למי שכבר יצליח להשתחל למשרה ברכבת. אבל אולי האיכות תעלה? מסתבר שאפילו זה לא. מסתבר שאיכות (ומחירים זולים) באים יד ביד עם תחרות, וכאשר המכרז תפור על חברה יחידה, אפשר לשכוח מאיכות או הורדת עלויות. אז מה נשאר לנו? קרב בין שני דינוזאורים, והציבור שרק מנסה לצאת בשלום ולא להירמס על-ידי אף אחת מהמפלצות.
חברות ההיי-טק כבר יודעות לצטט כי המשאב החשוב ביותר שבידיהם הוא המשאב האנושי. גיבורי העל והסופר פושעים העסוקים במאבקים, בשמירה על הכוח, ההון והשלטון, גורמים בסופו של דבר לפגיעה בציבור - אותו משאב אנושי שמחזיק למעשה את המדינה.
עתה הרושם הוא שכאשר מטיחים בהם זאת הם משיבים לא בהכחשה אלא ב"אז מה"?
