רבבות נזקקים אינם יכולים לממש את זכויותיהם לדיור ותחת זאת מקבלים פתק כי הם זכאים לדירה, כאשר זכויותיהם אלה יתארכו לעוד ועוד זמן בלתי מוגבל. אישורי הזכאות אינם מייצרים דירות, אלא יוצרים אשליות שמנפצות לרסיסים את חלום הדירה. קורה שמשפחה שאושרה לה דירה ממתינה 10 שנים ואף מעבר לזה. לעתים אדם ממתין שנים עד שלבסוף פגה זכאותו.
יש לא מעט מצבים קפקאיים. על-פי נתוני משרד השיכון ממתינות לדיור 2,340 משפחות. כ-39,000 משפחות עולים ממתינות בתור לקבלת דיור סוציאלי ממשרד הקליטה.
חמישה דוחות
מבקר המדינה ב-15 השנים האחרונות הוכיחו כי אין כסף לדיור ציבורי, מאחר שמשרדי הממשלה לא עמדו בקריטריונים שקבעו הם עצמם. לא ייתכן כי בעוד שאין פתרונות דיור הולמים לנזקקים, משלמת המדינה מחירים מופקעים של מאות מיליוני שקלים לשכירות (בין 800 ל-1,200 דולר לחודש עבור דירה בגודל של 12 מטר) ודירות רבות עומדות ריקות. אם היו מקיימים את המלצות מבקר המדינה - עוד אלפי אנשים היו גרים בדיור ציבורי.
ביולי 2000 פרסם המשרד לקליטת העלייה דוח פנימי בנושא הדיור (נכון להיום תקציבו השנתי של הסעיף "מקבצי דיור - השלמת שכר דירה לנזקקים", עומד על 413 מיליון שקל). בדוח נכתב בין היתר כי בבדיקה שערך המשרד התברר שקבלנים מוכנים להציע דירות בשכר דירה הנמוך ב-50% ממחירי השכירות באותה עת. עוד נאמר, כי "חוסר יעילות בהקצאת דירות מאפיין במקרים רבים את מערכת השיכון הציבורי, בין היתר בגלל הלחץ העצום של דיירים שאינם זכאים לדיור ציבורי לפי מאפיינים סוציו-אקונומיים".
אולם הדוחות נותרו על הנייר ולא הוסקו המסקנות הנדרשות. במאי 2006 פורסמה בעיתון
הארץ כתבה שכותרתה: "שיכון עולים - דירות קטנות מדי במחיר מופקע". עברה שנה ושוב התנוססו בהארץ כותרות כמו "ריקות אבל יקרות, משרד הקליטה שילם 7 מיליון שקל לשכירת דירות ריקות בשדרות", או "200 דירות לעולים עמדו ריקות שלוש שנים - ועכשיו נזכרו במשרד הקליטה לאכלסן".
ביוני 2008 היו 657 יחידות דיור פנויות, כאשר 449 מתוכם היו פנויות בין חצי שנה ל-18 שנים. עלותן המצטברת מיום שהתפנו ועד יוני 2008 מועד הביקורת מסתכמת בכ-46 מיליון שקלים. כך על-פי בדוח מבקר המדינה שהתפרסם במאי 2009, במשך שנים ארוכות אנו עדים לחוסר מקצועיות משווע של האחראים על תחום השיכון. כותב שורות אלו יזם אינספור תחקירים בנושא. כל אותן שנים גם נמשכה ההתעלמות הבוטה מהמלצות משרד מבקר המדינה. חוזי הדיור של מקבצי דיור חודשו ללא מכרז (המדינה משלמת שכירות הרבה יותר יקרה מהשכירות בשוק החופשי).
מאחורי נתונים סטטיסטיים אלה עומדות טרגדיות של אלפי משפחות. המדינה הייתה יכולה - אף ללא תוספת תקציב - לפתור בעיות דיור לעוד אלפי נזקקים. לדוגמה, שכירת מלון דיפלומט בירושלים למשך 21 שנה עבור 500 קשישים עולה לקופת המדינה יותר מחצי מיליארד שקל. בסכום זה היה ניתן לספק פתרונות דיור ליותר מ-2,500 קשישים.
המסקנה מכל מעשי החלם אשר נגלים לעינינו זה עשור שנים: מתבקשת הקמת רשות לאומית לדיור ציבורי. לא ייתכן כי בעוד שאין פתרונות דיור הולמים לנזקקים, ישולמו מחירים מופקעים לשכירות ודירות רבות יעמדו ריקות. חבל שוועדת טרכטנברג לא עיינה בדוחות מבקר המדינה וכן סירבה להיפגש עם נציגי העלייה הרוסית. לו עשתה כן, ניתן היה לשפר את הדיור הציבורי מבלי להגדיל את תקציב המדינה.
