הסופר יורם קניוק, ההוא חסר הדת באישור ביהמ"ש, התבטא ביחס להחלטתו של שר הפנים להכריז על זוכה פרס נובל גינטר גראס, שכתב שיר המאשים את ישראל ברצון להשמיד את העם האירני, באלו המילים: "
מי שמחרים סופרים אחר כך ישרוף ספרים". הרמיזה שהימין ו/או הדתיים בארץ מתנהגים כמו נאצים, או לפחות נמצאים בדרך הבטוחה לשם, היא מניפולציה שרק לשמאלנים מותר לעשות.
לשמאלנים המתבטאים בצורה המבישה הזו, אי-אפשר לדבר בהגיון. אז דבריי יופנו למי שראשו צלול ומוכן לשמוע את האמת ולא את הדמגוגיה.
שיעור בהיסטוריה
לפני השואה, שמאלנים מסוגו של קניוק, היו "האליטה" של גרמניה: בכירים במערכות הכלכלה, האקדמיה והשוק החופשי. היהודים ברובם, "חסרי דת" לכאורה, כמו מר קניוק, ראו עצמם כחלק מהאומה הגרמנית והיו אזרחים למופת בגרמניה.
אלא מאי, אחרי התבוסה במלחמת העולם הראשונה, העם הגרמני חש מושפל ומובס. היטלר, האוסטרי, קפץ על העגלה, והחל לנסות לשקם את האגו הלאומי של העם הגרמני באמצעות נאומים חוצבי להבות וסוחפי המונים על תורת הגזע והחזרת עטרה ליושנה, לגזע העליון, הלא הוא לשיטתו הגזע הארי ולהקמה מחודשת של הרייך השלישי.
בהמשך לאלפיים שנות גלות, בהם היהודים היו שעיר לעזאזל שנוח להשתלח בו, אלפיים שנה בהם היהודים היו למשיסה, אלפיים שנה בהם מליוני יהודים נטבחו, אם זה בגירוש ספרד, הפוגרומים ברוסיה, עלילות הדם ועוד כהנה וכהנה, בצידוק שהם אשמים בכל תחלואי העולם, גם היטלר המשיך במסורת ה"מפוארת" הזו, והפך את כל רגשי הנחיתות של העם הגרמני המובס, לשנאה יוקדת כלפי היהודים.
בלשונו הסוחפת, סחף היטלר עם שלם, עם "תרבותי", עם "יעיל" ו"חרוץ", להשבת הרייך השלישי, להעלאת קרנו של הגזע הארי,
ולפתרון הסופי לכל בעיות העולם,
השמדת היהודים.
ואז, לאט לאט זה החל: הדה-לגיטימציה והתרת הדם של היהודים. מהסתה מילולית זה עבר לחוקים, חוקי הגזע. היהודים, חסרי הדת ובעלי הדת כאחד, הפכו להיות בני אדם סוג ב' והוטלו עליהם מגבלות כמו האיסור לעסוק בכלכלה, באקדמיה, איסור כניסה לחנויות, בתי קפה ועוד.
ההסתה והחוקים המשיכו באופן טבעי לאותו ליל הבדולח הארור, בו ניפצו את שמשותיהם של חנויות של יהודים, שרפו בתי כנסיות,
שרפו ספרים, ונורתה הירייה הראשונה במימושו של
הפתרון הסופי.
ההמשך ידוע ואין צורך להכביר כאן במילים. העם הגרמני, היעיל כל כך, הקים תעשיה "מפוארת", משוכללת, מדויקת, "יעילה", בדמות מחנות השמדה, ובשיטתיות איומה, נרצחו שישה מיליון מבני עמנו, נחנקו במקלחות הגאזים, נשרפו במשרפות, מתו ברעב, נרצחו בדם קר, התאבדו על גדרות התיל ועוד מיני סוגים שונים ומשונים ונוראיים של מיתות משונות.
ההווה - השוואת היהודים לנאצים על-ידי השמאל היהודי
מדוע עשו זאת ליהודים? הם הכריזו מלחמה על העם הגרמני?
לא. הם נשבעו להשמיד את העם הגרמני?
לא. הם התאבדו ורצחו גרמנים?
לא. הם חינכו לשנאת הגרמנים?
לא. אז מדוע עשו זאת ליהודים?
לאלוהים פתרונים.
וכיום, כשישנו צורר חדש,
אחמדינג'אד, שמכחיש את שואת היהודים ואת פשעי הנאצים, אבל במקביל מבטא רצון להשמיד את היהודים בדיוק כמו הנאצים, ומשתמש באותה רטוריקה נאצית, באותה הסתה והאשמה, שהיהודים הם סרטן שיש לחסלו, שהיהודים אינם בני אדם כי אם מפלצות שיש להשמידן,
קם לו סופר, משורר, בן העם הגרמני, ומאשים את ישראל באיום על שלום העולם וברצון להשמיד עם.
גינטר גראס היה בעברו נאצי ששירת ב-SS. כמובן לאחר המלחמה, הפך איש הרוח את עורו ועבר
טרנספורמציה ל"איש של שלום וחרטה על העבר הנאצי".
אבל השיר שכתב כעת גראס, בו הוא מאשים את ישראל ברצון
להשמיד את העם האירני, וכסכנה לשלום העולם, חושף במידה רבה את הלכי מחשבתו הכמוסים, שהוסתרו כנראה היטב לאורך שנים ארוכות. יש בשיר זה להעיד כי השינוי שלכאורה עבר אינו אלא חיצוני, ושכעת, לעת זקנתו, נקעה נפשו , מה"
צביעות המערבית", כלשונו, והוא יכול לשוב ולהתבטא בחופשיות
באנטישמיות.
להלן כמה שורות מהשיר שימחישו טענה זאת:
"מה שחייב להאמר / גינתר גראס
מדוע אני
שותק ומסתיר זמן רב מדי את אשר יתורגל במשחקי מלחמה שבסופם כולנו, השורדים
נהיה לכל היותר הערת שוליים.
נתבעת זכות המכה הראשונה
אשר יכולה להשמיד את העם האירני
המשועבד על-ידי מרחיב פה ומובל לחג יובל מאורגן
כי קיים
חשד שבשטחם נבנית פצצה.
עם זאת, מדוע אני
נמנע מלהזכיר את שם המדינה האחרת
אשר בה במשך שנים, אם כי בסתר, הולכת וגדלה יכולת גרעינית
אבל ללא בקרה מאחר שלא מבוצע שום פיקוח? ההסתרה העולמית של עובדות אלה אשר גם שתיקתי להם משועבדת
רואה אני
כשקרים מרשיעים
וכוח - העונש מובטח מייד כאשר מתעלמים ממנו
פסק הדין "אנטישמיות" מוכר.
...
מדוע שתקתי עד כה?
כיוון שמוצאי הפגוע על-ידי כתם שאין למחקו
מנע ממדינת ישראל, לה אני קשור ורוצה להמשיך להיות קשור,
מלקבל עובדה זאת כאמת מוצהרת.
מדוע אני אומר רק עתה
רב שנים ובטיפת הדיו האחרונה שלי
שהכוח הגרעיני של ישראל מסכן את שלום העולם השברירי ממילא?
כי יש להגיד את אשר כבר מחר יכול להיות מאוחר מדי
וכיוון שכגרמנים כבדי אשמה דיים,
יכולים אנו להיות הספקים של
פשע שניתן לחזות מראש ושיתוף הפעולה שלנו איננו ניתן לכפרה על-ידי התירוצים הרגילים
ואכן אינני שותק יותר
כי עייף אני מצביעות המערב..." השיר כולו, (אם לזה קוראים היום שיר, מי ישורנו), נוטף את אותה הרטוריקה האנטישמית, הנאצית, בה הקורבן הופך לתוקפן, והתוקפן הופך לקורבן. בשיר זה, כמיטב המסורת האנטישמית, השקר הוא האמת, והמציאות מקבלת "פרשנות" מחודשת, המאפשרת לסופר זוכה פרס הנובל, להסית נגד העם היהודי, ולהאשימו כצמא לרצח העם האירני ולסכנה לשלום העולם כולו.
יהודונאצי - בור ועם הארץ
השר אלי ישי, בתגובה על השיר של גראס, הכריז עליו כעל "פרסונה נון גראטה", "אישיות בלתי רצויה" בישראל. המשמעות המעשית היא שאין לגינטר גראס הזכות להיכנס לשטח המדינה.
כעת, השר ישי, לאור החלטתו, מותקף במתקפה מלאת ארס ושנאה מצד
"חבריו למקצוע" של גראס, אלה המתקראים במחוזותינו משום מה "אנשי הרוח".
אבל הגדיל לעשות הכי הרבה אותו קניוק, שביקש וקיבל מבית המשפט אישור להיות חסר דת, כלומר, לא יהודי, ואמר בעקבות החלטת השר, ש
"מי שמחרים סופרים אחר כך ישרוף ספרים". ההשוואה ברורה. השר אלי ישי הוא לאומן מסוכן, שנמצא בדרך הבטוחה להפוך לנאצי, או אולי, ליהודונאצי, כפי שהגדיר זאת, "איש רוח" אחר, פרופ' ישעיהו ליבוביץ'.
החלטת השר ישי, להכריז על הסופר גראס כאישיות בלתי רצויה במדינה, באה בתגובה לכך שגראס כתב שיר אנטישמי מהמעלה הראשונה, שיר שרצוף שקרים, ולא "ביקורת לגיטימית על המדינה". שירו של גראס אינו אלא הסתה, שכל מטרתה לסרס את זכותה של מדינת היהודים להגן על עצמה. החלטה לגימית וראויה.
אבל לקניוק יש
"פרשנות" או אם תרצו,
"נרטיב", שונה על המציאות. נרטיב בו גראס צודק כנראה.
לפי הנרטיב של השמאל, אליו משתייך בגאון קניוק, הקמת המדינה היא חטא אימפריאליסטי ופשע כנגד האנושות ולכן דבריו של גראס הם לגיטימיים. לפי
הנרטיב של קניוק, היהודים הם באמת הגורם התוקפן והמסוכן במזרח התיכון, ואולי גם סכנה לשלום העולם. אליבא דקניוק, התגוננות יהודית, שהיא לגיטימית בכל קנה מידה, לכאורה (?!), אינה לגיטימית כלל. ולכן כל מעשה של הגנה עצמית, אם על-ידי הכרזה על האנטישמי גראס, כאישיות בלתי רצויה, ואם על-ידי מלחמת הגנה נגד האירנים והערבים התוקפים אותנו השכם והערב, במישרין ובעקיפין, הוא בעצם מעשה
יהודונאצי.
בכלל, לפי הנרטיב של קניוק, ושל השמאל האל-לאומי בישראל, הלאומיות היהודית זהה ללאומיות הארית, ללאומיות הנאצית. לשיטתם יש משוואה מוחלטת בינלאומיות זו ללאומיות זו. שתיהן גזעניות ולכן לשתיהן אין זכות קיום.
וכך, בשם הנרטיב הנאור, שהוא אינו אלא אנטישמיות לשמה, היהודים, העם היחיד בהיסטוריה שהיה קורבן לתעשיית השמדה בידי עם אחר, ועדיין נמצא תחת איום קיומי רעיוני ופיזי על-ידי מגוון רחב של זרמים בעולם ובתוכנו, היהודים הופכים שוב לנשוא הסתה, שבסופה, כידוע, יש מי שעלול לפרשה כהוראה לביצוע רצח של יהודים באשר הם יהודים.
תשאלו את קניוק, הוא יסביר לכם על
ההסתה שהובילה לרצח רבין.
אמת לשעתה
לסיכום, האמירה של קניוק, מציגה תפיסת מציאות מעוותת המתעלמת מההקשרים ומהמכלול הרחב. יש לומר זאת באופן ברור וללא התנצלות, החלטת אלי ישי באה בתגובה
להתקפה של גראס. החלטת אלי ישי לא באה כי גראס שייך לעם שאנו מאמינים שצריך להשמיד, ולכן בעתיד נרצה גם לשרוף את ספריו. החלטת אלי ישי באה משום שגראס, שהוא בן לעם "הנאצי לשעבר", ונאצי לשעבר בעצמו, מסנגר על ה"ניאו-נאצים" האירנים בהווה ומאשים אותנו בשקריות, בשאיפה להשמדת עם אחר ומציג אותנו כסכנה לשלום העולם ולו רק בגלל רצוננו להגן על עצמנו. רק שכל שמאלני, נאור, יכול לעוות את המציאות בצורה כל כך טראגית - הקורבן מקבל על עצמו את השקר, שהוא התוקפן.
תגובתו של השר אלי ישי היא זו הבריאה והנכונה. כשהנאצים שלטו לא יכלנו להגן על עצמנו. היום סוף סוף יש בידנו כלים להגנה עצמית, אם זו פיזית ואם זו בשלילת זכות הכניסה של אנטישמים למדינה.
ההשתלחות בשר אלי ישי כאילו הוא איזה בור ועם הארץ, לאומן וגזען, היא מבישה. ולסיום אעיר, שגם אם השר אלי ישי זכה לקרוא רק את כתביו של רבו, ולמד רק גמרא בחייו, אבל זכה שלא לקרוא את תוף הפח של גינטר גראס, הרי שהוא לא הפסיד דבר.
הוא נשאר נאמן לאנשים ולספרים שגראס ועמו שרפו.
הערות על נצח יהודה ומינוי ראש אמ"ן, ולקח מאיר עיניים ממשה רבינו
