לפני כשנתיים, במסגרת פעילותי למען אנשי צד"ל, התודעתי לסיפורו הקשה של עבדאללה תושב מעלות , חולה סרטן, שהיה אמור, עקב מצבו הכלכלי הקשה, לפנות את הדירה בה התגורר בשכירות ולצאת לרחוב עם משפחתו בת 7 נפשות.
עבדאללה, ששרת כ-30 שנה בצד"ל, מהן 3 שנים בשבי אמל וכקצין ביטחון בגזרת ג'זין האמין במדינת ישראל וחינך כך גם את ילדיו. באותה עת שרתה בתו הבכירה בגולני.
בעקבות כתבה עליו ב
מעריב, התגייס
צבי נטע - איש יקר - בעלים של חב' "מכשירי תנועה" לעזרתו של עבדאללה וכיסה את כל חובותיו לשכר הדירה ועוד וכך מנע ברגע האחרון את פינוי המשפחה מהדירה.
מאז המשיך עבדאללה לקבל טיפולים ובאיזה שהוא שלב הייתה הרגשה שאולי החלים מהמחלה. בלחץ של בעל הדירה, שדרש את פינויה, עברה המשפחה בליית ברירה לדירה אחרת - גם קטנה וגם במצב תחזוקה גרוע, כשבחורף דולפים מים מהתקרה.
הבת, שהשתחררה בינתיים מצה"ל התחילה לעבוד במפעל של ישקר אולם בגין בעיה רפואית במרפק נאלצה להפסיק את עבודתה ומאז היא מקבלת טיפולים ומובטלת בבית. שתי בנותיו הצעירות יותר התגייסו בינתיים לשרות - האחת לחיל האויר והשניה - למשטרה. הראשונה שברה לאחרונה את הרגל במדרגות הנעות של תחנת הרכבת בדרך לחופשה. השבר לא התאחה כראוי ונאלצה לעבור ניתוח מתקן. ההורים בחרדה, שלמרות שנפגעה במהלך שרותה הצבאי, שהצבא ישחרר אותה מבלי להכיר בנכותה, במידה ותהיה.
לאחרונה הוחמר מצבו של עבדאללה והתברר שהסרטן התפשט כבר ברב גופו. הוא מאושפז במח' אונקולוגית בביה"ח רמב"ם כשאשתו שוהה לצידו. הילדים בבית. המשפחה במצב כלכלי חמור, כשהוצאות הקשורות לנסיעותיהם במוניות לביה"ח והובטחו ע"י העירייה שיוחזרו להם מתעכבות חודשים בגלגלי הביורוקרטיה.
בימים אלה אושרה למשפחה דירת עמידר של סלון + 2 חדרים קטנים האמורה להיות משופצת. בלית ברירה הם הסכימו לקבל אותה, למרות, שאם עבדאללה יוחזר הביתה, יזדקק רק הוא לחדר מיוחד עבורו.
אני מביא את סיפורו של עבדאללה, כדוגמה, אומנם קיצונית, ליחס שנותנת מדינת ישראל לבני בריתה, שנאלצו לנטוש את ארצם ובתיהם ורכושם בשנת 2000 כחלק מ"יציאת" צה"ל מלבנון, בגין קשריהם עם ישראל. מדובר באותם רב אנשי צד"ל אשר לא זכו להימנות על הקצינים הבכירים ואנשי המודיעין לשעבר, המטופלים ע"י מנהלת השיקום של מערכת הביטחון.
אני בוש ונכלם על היחס לו זוכה עבדאללה ומשפחתו ממערכת הביטחון ומהמדינה בכלל, כשבעצם הוא לא זוכה לשום סיוע והוקרת תודה ובעצם הוא ומשפחתו "נזרקים לכלבים" ...
נקודת אור אחת בכל הסיפור היא אתי נדלר ממעלות - שכנתה של משפחת דעבוס, אשר מטפלת ומלווה במסירות אין קץ את המשפחה מאז הגיעם לישוב. אין בכך, כמובן, כדי להסיר את החרפה מיחסה של המדינה.
ויושב לו ראש הנחש במינהרה אי-שם ברפי...
