הימים הנוראים

במשך השבועיים הקרובים עומד הציבור החרדי להיכנס ל"כוננות ספיגה" פרועה מצד מסיתים אנטי דתיים החבושים במסכה "ליברלית" , להתיר דמם של יהודים רק בשל היותם שומרי תורה ומצוות ולהטיל עליהם את כל האשמות שבעולם - כולל השואה המרה. ההתקפות הללו מבוצעות בעיקר בתקשורת העוינת שלה יש רק שם אחד: תישקורת. לימים הללו אני קורא ה"ימים הנוראים" של הציבור החרדי.

מי שבאמת חפץ היה - בשנת 1948, להקים מדינה "פלורליסטית" היה מתאם את התאריכים ה"לאומיים" באופן קוצנזואלי. מי שהיה רוצה שכל המדינה תרגיש שייכת לטכסיה ה"לאומיים" היה משלב בחוק את כל המכנה המשותף והסממנים המשותפים ומוציא החוצה את המפריד. מי שהיה רוצה באמת "מדינה ליברלית" היה מורה לכתוב ספרי היסטוריה אמיתיים על מאורעות "לאומיים" משותפים.

אבל אותה מדינה שהוקמה בשנת 1948 לא התכוונה באמת להקים "כור היתוך" אלא "להתך" ישנים בדמות חדשים. אותה מדינה שהוקמה ב-1948 לא התכוונה לכבד מסורות ואמונות בטכסיה אלא למחקם בלבד. אותה מדינה שהוקמה בשנת 1948 לא התכוונה לתאם תאריכים עם נתיניה אלא לכפותם עליהם נגד רצונם, וכך גם לגבי תוכן ה"טכסים הלאומיים". ומאחר שאותה מדינה לא התכוונה מעולם להתחשב באמונת תושביה העתידים אלא למוחקה הרי שגם את ההיסטוריה האמיתית העלימה ושיכתבה מדינה זו מאזרחיה. וכשמעירים על כך - או מתנגדים לכפיה הזו, קם הגולם הציוני ומשחק את ה"קוזק הנגזל".

"יום השואה" חל בימים האחרונים של חודש ניסן. חודש ניסן הוא "חודש הניסים" היהודי ואסור לקיים בו טכסי אבל , כולל אי עלייה לקברי נפטרים גם אם חל יום השנה לפטירה. משנת 1939 ועד שנת 1945 התחוללה השואה המרה אבל הציונים החילוניים לא מצאו יום אחר- שיאחד את העם היהודי נגד החיה הנאצית, חוץ מ"מרד גטו וורשא" , שאינו אלא התאבדות המונית ובטח לא מעשה גבורה. את היהדות הדתית הציונים בטח לא שאלו.

מכל הדתות היהדות משופעת יותר בטכסי שכול עם משמעות רוחנית ואמיתית אבל יחפני עין חרוד ופוקרי ראש פינה החליטו לייבא את ה"צפירה" ועמידת הדום" הריקניות מהנוכרים - שעבור יהודי אמיתי זה בבחינת "בחוקותם לא תלכו", ולכפותם על רבים וטובים.

יום השואה - הופך ליום הסתה נגד אלוקי ישראל

ומעל לכל הופך אותו "יום השואה" ליום הסתה נגד אלוקי ישראל שקיים בשואה המרה את הפסוק -מפרשת "וילך", "וביום ההוא הסתר אסתיר פני ואמרת אין אלוקים בקרבי ומצאוך תלאות רבות, והיית לאכול". אפשר לנהל ויכוחים על הסיבה לשואה אבל אסור לסתום פיות במסווה של "ליברליות" ואח"כ להסית נגד האמונה היקרה מכל וכל זאת כדי לאטום אוזניים ולהמשיך בכפירה בשם הטוב.

ולבסוף - במקום להנחיל את האמת הכתובה לדורות הבאים, באים קברניטי הציונות ומעלימים את מקומה של הציונות בשואה המרה , את היגון בדחיית ההצלה מאירופה ואת מקומם של פושעים ציונים כרודולף קסטנר ונתן שוולב ימ"ש בהתעלמות מטבח היהודים "על-פי פקודות" שקיבלו מראשי הציונות. אז לכל הרוחות מיהו הטיפש שעוד יאמין שיהודי דתי צריך לעבור על דתו ולעמוד ב"צפירה" סתמית רק כדי "לכבד את רגשות" אלה שמעולם לא כיבדו את ערכיו ורגשותיו?!

מקרה חי על אותם "ליברלים" מזויפים אביא מרחובות של שנות ה-90. בעיריית רחובות כיהנה אז גב' בשם מלי בר כסגנית ראש העיר. בישיבת העירייה התחננה גב' זו לנהל את טקס "יום הזיכרון לחללי צה"ל". המשימה הוטלה עלייה בתנאי שלצד ה"צפירה" ו"עמידת הדום" יאמר גם "אל מלא רחמים" ויקראו פרקי תהילים (כמעט מחצית המשפחות השכולות היו דתיות). בפרצוף חמוץ הסכימה - כביכול, הגב' ממר"צ לעניין ואז איש עדיין לא עלה בדעתו לאיזה נבזות היא תגיע. הטכם אומנם התקיים עם אותה "צפירה" מחרישת אוזניים ו"עמידת דום" עצבנית.

משקרב סיום הטכם צעדו הרב שמחה קוק- רבה הראשי של רחובות, עם מספר חברי "בני עקיבא" כדי לקיים את החלק הדתי של הטכס. הגב' בר לא הותירה להם צ'אנס - היא הפסיקה את הטכס בטענה כי "אין מספיק זמן לתוספות, החלק המרכזי כבר בוצע". לא עזרו ההפצרות והבכיות של המשפחות השכולות , לב האבן של גב' בר לא נמס ומעמד החללים חולל ע"י זו ש"אליליה האידיאולוגיים" הביאו לשפיכת אותו דם נקי. רק מטומטם ומזוכיט יכבד את רגשותיהם של בר וברברים שכמותה!

אבל מה שמצחיק - כאשר הסמרטוטרים מהתקשורת מתחילים ב"ציד המכשפות" אחר אלה שלא עומדים ב"צפירה", היא העובדה שהם עצמם נעים ב"צפירה הקדושה" הזו ו"מחללים" את "עמידת הדום" ההרואית" רק כדי לתפוס איזה ילד חרדי אמלל שיצא מהמכולת עם לחם וחלב ולא שמע מימיו את ה"צפירה". כיהודי דתי אני יודע שרק במצב של פיקוח נפש מותר לי לחלל שבת או חג . אז כנראה שבדת החולנית - חילונית תפיסתו של חרדי ההולך לתומו ב"זמן הצפירה" הוא "פיקוח נפש"...

יום העצמאות - צביעות ציונית מעושה

ובאשר לתאריך השני - זה של "יום העצמאות" , הרי שגם כאן לא חסרה נימה של "הפוך על הפוך" וצביעות ציונית מעושה. ה' באייר יוצא בזמן "ספירת העומר" ובימי האבלות על 24000 תלמידיו של רבי עקיבא שנהרגו זה אחר זה. מר בן-גוריון - האיש האנטי דתי שחפץ שהתפילין יונחו במוזיאון (רחמנא לצלן...), לא מצא לנכון אפילו להתייעץ עם הדתיים והחרדים שלו על עיתוי ההכרזה. אז מה חושבים אותם נבערים שכמותו - שאנחנו נחלל את ימי האבלות של התלמידים הקדושים רק בשביל זה ש"זכינו" להקמתה של מדינה החושבת יום, יום כיצד לעקור את היהדות?!

אז רבותי, כמו שמרדכי היהודי לא כרע לפני המן הרשע וכמו שאחשוורוש לא הצליח להכריח את עם ישראל לשמוח ביום שהוא חשב שעבר זמן הגאולה כך גם הציונים לא יצליחו לשכנע אותנו לשמוח ביום שהוקמה המדינה ששמה לעצמה לעקור את הטוב והישן שביהדות ולמלאו בביב שופכין של ערכי יוון הקדמונים.