הגיגים (ע"ב)

א. החיפזון מן השטן

נחפז אשר גרוניס, נשיא בית המשפט העליון, ואיים על הכנסת לבל תעז לחוקק את חוק-יסוד: החקיקה, מבלי שהאינטרסים של השופטים, שחמסו את השלטון בארץ מידי הריבון - העם - ומידי נציגיו, יבואו לידי ביטוי.

אכן, החיפזון מן השטן, וחקיקה כזו יכולה להיות בכייה לדורות, אם לא תבטל את האוזורפציה - תפיסת השלטון בכוח - בידי קומץ שלטון חוקניסטים, שנבחרו בקומבינה של הוועדה למינוי שופטים (שמבכרת לשמור על חשאיות דיוניה, כדי שלא נדע על הקומבינות) ולא על-ידי העם.

ב. משהו התהפך כאן

"סא"ל שלום אייזנר, סמח"ט הבקעה, הוא חייל בעל ערכים, שהפנים את הערך העליון שלשמו הוקם צה"ל. כל שרשרת הפיקוד - מראש הממשלה ועד מפקד הפיקוד - הם מפקדים וירטואליים, מתנצלים, שחקנים בבימה התקשורתית והוירטואלית. הם בוגרי עולם המושגים מבית-מדרשו של שמעון נוה, עולם שבו אסור לנצח, עולם שמתאים לתנאי הגלות ולא עולם של תקומת ישראל.

"ברוך השם, העם ברובו הוא סא"ל אייזנר ולא שרשרת הפיקוד שמעליו" - חותם פרופ' אלישע האס מאוניברסיטת בר-אילן את מאמרו על פרשת הסמח"ט החובט.

את אלישע הכרתי במרחבי הגולן ו"המובלעת", כסמ"פ בחטיבת המילואים הממוכנת 9 "עודד" במלחמת יום הכיפורים. אחרי המלחמה מונה לקמב"ץ ב(מיל.) של חטיבתנו. קשה להגיד עליו, שאינו מכיר את ההוויה של פיקוד קרבי.

ג. ובאותו העניין

כשערכתי את מערכות, היה משרדי בבניין שמעבר למחנה המטכ"ל תחנת רענון לכמה מידידיי. אומנם החניה הייתה קשה, אך האירוח פיצה, כנראה, על כך.

ע' - קצין קרבי מהולל - הגיע לא-אחת לבקרני. היה לו המון זמן פנוי מאז שהודח מתפקידו על לא-עוול בכפו - רק כדי לרצות את התקשורת. שוחחנו הרבה על עתידו, ולא יכולתי להפריך את ראייתו הקשה, כי למרות תרומתו האדירה לביטחון ישראל, הוא שעיר לעזאזל, שנועד לקדם את הרמטכ"ל דאז לכנסת.

סיפרתי לו על מ', שגם עשה לא-מעט למען הביטחון, והקריירה שלו הסתיימה, כי המולך בלשכת הרמטכ"ל היה זקוק לשעיר.
כשהסיפור שלי יתפרסם, היגג ע', קצינים צעירים לא ירצו לשרת בקבע.

כמובן, ע' טעה. פראיירים רק מתחלפים.

עכשיו מצטרף לשורה החביבה סא"ל אייזנר, שאולי טעה בתגובתו, אך לא נכשל ערכית; וודאי לא מבצעית. ואיני מאמין לרגע, שאלוף הפיקוד, הרמטכ"ל וכל ה"בודקים" וה"מתחקרים" ירדו לעומק העניין. אלא קבעו מראש את גזר-דינו.

ואם אינכם מאמינים - הירגעו, וקבלו המלצה לקריאה: ספר מדהים באכזריותו של שלומי ציפורי, צדק מסוערב - המתאר את ההוויה בצבאנו, שמאפשרת תפירת התיק לסא"ל, כדי לקדם קריירה ופרסום של קצינים בכירים בצבאנו המפואר.

ד. הגשר

לפני כעשור הצעתי להחליף את המנורה בסמל המדינה, ולקבוע במקומה את גשר המכביה.

כנראה, מצאו לגשר שימוש טוב בהר הרצל.

ה. בריאות והחלמה, חברה יקרה

יקירת המדור שברה את רגלה בטיול.

תגובותיה במצבה וההומור שלה מפליאים.

בהזדמנות זו נתפלל לשלומה - בריאות והחלמה מהירה, חברה יקרה, בעזהי"ת.

ו. דג-הסכין יילחם במוקשים ימיים

חיל הים האמריקני מקווה, כי דג-הסכין (Knifefish) - כלי-שיט בלתי-מאויש (כשב"ם) - יילחם עבורו במוקשים ימיים, ויגן על כוחותיו.

אורך דג-הסכין יותר משישה מטרים, והוא שוקל כטונה וחצי.
כלי-השיט דמוי-הטורפדו מסוגל לסייר עצמאית בים שש-עשרה שעות ברציפות. דג-הסכין סורק את קרקעית הים ואת המים מעליהם, ומגלה חפצים שונים באמצעות סונאר בתדירות נמוכה. הוא משווה את ממצאיו למאגר מידע, הנמצא במערכת הבקרה שלו, ויכול לזהות מוקשים ימיים מסוגים שונים. את המידע על הסריקות הוא מעביר לספינת-האם שלו - ספינה ללוחמת חופים (LCS).

אם הפיתוח יושלם בהצלחה - יהיה דג-הסכין מבצעי בשנת 2017.

ז. פוסלים ספרים

משרד החינוך הודיע על פסילת ספר אזרחות בשל טעויות חמורות והטיה. כאב, שקרא את ספרי הלימוד, שקנה לילדיו, וגם כמורה - אני חושב, שהרבה מספרי הלימוד שלנו אינם ראויים בשל שני הליקויים הללו.

כשהייתי ילד, למדנו מספרי לימוד, שכתבו מפקחים במשרד החינוך. זו הייתה דרך אלגנטית להתפרנס. ונראה את המנהל/מורה, שיעז לא ללמד מהספר של המפקח ...

כיום יש במשרד החינוך ועדות שמאשרות ספרים. הן מזכירות לי את הגדרתו המדעית של הגמל.

והכי מעניינת היא התגובה הפבלובית של הזויי השמאל הישראלי, שיצאו מיד להגן בחירוף-נפש על המפקח (מפמ"ר) האומלל, שבחרה מדינת ישראל ללימודי אזרחות. כנראה, יש דברים בגו, וההזויים רוצים להנחיל - באמצעות המפמ"ר לאזרחות את ערכיהם לצבור תלמידינו. למשל, שאין "עלייה", אלא רק "הגירה". עובדה, טוענים גאונינו, בשום שפה אחרת אין מונח כזה.

לא מזדמן פסקה בית המשפט פיצויים על עורכי-דין בשירות המדינה, שהגישו תביעת-שווא. למה לא לתבוע מהמפמ"ר לאזרחות לשפות את המדינה על הספר הלקוי, שאישר ברשלנותו?!