ודאי הבחנתם כיצד עיתונאית מדווחת על התנהגות אלימה באחד מבתי המלון באילת נגד עובד המלון שמוצאו סודני, מבלי לבדוק האם התפרצויות הזעם והאלימות נגדו היו בשל מוצאו או משום שאנו חיים בחברה אלימה; ועל מתן גזר דין - 4.5 שנות מאסר - בבית משפט בתל אביב למסתנן סודני בשל פשע ברוטלי ומעשה אונס שביצע.
קרן נויבך הקדישה (5.6.12) בתוכנית הבוקר שלה 30 דקות דיון למקרה האלימות באילת, ושום תזכורת לגזר הדין של אנס סודני אחר. שני אירועים באותו יום שידור. ביום שני (4.6.12) - מקרה ההצתה בדירת מסתננים בירושלים לא ירד מסדר היום התקשורתי, למרות שטרם ידועות נסיבות המקרה והמניע. אבל מדובר בדירת מהגרים בלתי חוקיים ולכן הדיווח הוא בבחינת אייטם תקשורתי.
את חלק מהציבור כנראה עדיין מטרידה השאלה האם קרן נויבך עוברת מסך אם לאו, ואנחנו מוטרדים יותר מתקשורת מגויסת, אינטרסנטית, מזוהה ומובילה אג'נדה. רחוקה מלהיות תקשורת המדווחת באמינות, תקשורת חוקרת ואחראית, נטולת שיקולים זרים. תקשורת שמגלה עניין רב בעובדים זרים, במסתננים ובמהגרים בלתי חוקיים. מודאגת יותר מגירוש מסתננים ופחות מדווחת על אפשרות גירוש יהודים ממקום הולדתם, מבתיהם. מתעלמת מדיווח על גילויי אנטישמיות בעולם נגד יהודים. לא זכור לי מקרה על-רקע גילויי אנטישמיות בו דווח בתקשורת במשך יום, מתוכניות הבוקר ועד מהדורות מבט בערב, יומיים או שבוע כפי שאנו עדים לדיווחים בעניינם של המסתננים.
השוואה מגוחכת ליהודים באירופה די לנו מההשוואה בין יהדות אירופה שהושמדה ברובה, בשל יהודיות, לבין המסתננים והמהגרים הבלתי חוקיים המבקשים להיות חלק מתושבי מדינת ישראל ללא כל מניע אידיאולוגי או סולידרי, אלא רק ממניעים של רווחה ושיפור מצבם הכלכלי. יהדות אירופה הייתה חלק בלתי נפרד מאוכלוסיית אירופה. דורות רבים של יהודים אשר נולדו במדינות אירופה, בנו את ביתם והקימו את משפחותיהם.
היעלה בדעתכם שערביי ישראל לדורותיהם יתבקשו לעקור את ביתם למדינת יעד אחרת? אל תתבלבלו! אין מקום להשוואה. מוטב לנו לא לפעול מתוך הרגש המוטעה "זכור! את אשר עשה לך עמלק", אין כל קשר בין המקרים.
אומות מתחסדות והשרידות המתחייבת אומות העולם, המבקרות את התנהגותנו ביחסנו למסתננים, שיואילו להציע לכל המהגרים מקלט ומחסה בביתן ועל אדמתן. לא חלה עלינו שום זכות, ודאי לא מוסרית, לפתוח בפניהם את שערינו שגם כך צרים הם מהכיל את הקיים. לנו הישראלים מדינה אחת, קטנה וצרה מהכיל את נתיני מדינות יבשת אפריקה. מדינתנו מוקפת במדינות ערב בהן שורצים אויבים ושונאים המחפשים כל דרך להשמידנו. היכן אם כן המקום להשוואה?
דעו לכם! בימים של הישרדות, החוקים מקבלים משמעות אחרת. כדוגמת מאבקו של המבקש לשרוד מול יריבו. כשהברירה היא: האם לגווע למוות מרעב או להרוג על-מנת לאכול, ברור לכל שאפילו ערך עליון כמו קדושת החיים לא יבטל את הצורך הבסיסי להמשך קיום, ולכן תיוותר לו הברירה להרוג על-מנת לשרוד.
דמוקרטיה, אנושיות, חוקים מערביים - כל אלה שעתם יפה רק אם יתקיימו התנאים של שקט ביטחוני-כלכלי, עניי עירך קודמים לכל, הפחתת הנטל מגבו של האזרח במדינה, שנכריז בקרוב שאנו מדינת רווחה לרווחת כל אזרחיה ואחר-כך לנתיניה. ועד אז, על-אף היותי סקפטי, כדאי לצפות שהתקשורת תגלה אחריות קולקטיבית והדדית. תפקידה של התקשורת ומחובתה לשאוף לקונצנזוס ולא לגרום להתרסה ופילוג בנושאים עקרוניים וקיומיים של העם והמדינה; ואם התקשורת בחרה להמשיך בדרכה ובערעור עוצמתנו מול העולם, הצלחתם. כדאי לכם תמיד לזכור (!): ים שקט מעיד על עוצמתו לא פחות מאשר ים גלי וגועש.
