מצונן חלקית

זרם חברתי

סערה בכוס מים - דומני זו ההגדרה המתאימה להחלטה המשפטית למימון שוויוני של מנהיגים לא אורתודוכסיים. תקדים היסטורי, כפי שהגדירו זאת כלי התקשורת? ממש לא. נהפוך הוא: העובדה שהמנהיגים הרפורמים לא יועסקו עוד במועצות הדתיות ביישובים האזוריים, ויקבלו את משכורתם כעמותה חברתית ממשרד התרבות, מוכיחה כי הם רחוקים מהכרה דתית בהם של הממסד הרבני בארץ.

ואכן, לא סוד הוא שהרפורמים, הכופרים בשלושה עשר עיקרי אמונה ובתורה מסיני במסווה של פתיחות ליברלית, אינם זרם דתי אלא זרם חברתי לכל דבר. הם חותרים תחת יסודות היהדות וקיום המצוות, וגם טקסי התפילות שלהם דומים יותר לטקסים נוצריים.

מה הפלא שהם הגורם מספר אחת להתבוללות יהודים בתפוצות, ורבים מצאצאיהם הם כבר נוצרים גמורים. אחיזת עיניים של הציבור כבר אמרנו?

שיאני הקריאה

במסגרת המיזם 'ישראל קוראת' פורסמו נתוני דוח של משרד התרבות, המצביעים על שיעור הקוראים. שיאני הקריאה הם, איך לא, התושבים הדתיים. 81% מתושבי גוש עציון, ו-75% מתושבי קריית ארבע. ומה הפלא? הדתיים אֲמונים על עם הספר, וגדֵלים על ברכי התנ"ך, המִשנה והתלמוד. ועל כן הם רגילים לקרוא, והספר לא זר להם.

כתוצאה מכך כגולשים הם אינם נמנים עם מכוּרי האינטרנט, הפייסבוק ותוכניות הריאליטי, ומפנים את רוב זמנם לקריאה. כל הכבוד!

העישון בשפל

דומה שהשר גדעון עזרא ז"ל, שנפטר מסרטן ריאות בגלל עישון כבד, יכול לנוח בקברו בשלום לנוכח הידיעה המרנינה ששיעור העישון בישראל, כפי שפורסם, ירד לשפל חסר תקדים.

אין ספק שהקמפיינים המאסיביים למניעת עישון, של משרד הבריאות ושל האגודה למלחמה בסרטן, והתקנות נגד עישון במרחב הציבורי, כמו גם ייקור מס הסיגריות, הפוגע בכיס, עשו את שלהם לצמצום העישון במידה ניכרת.

יש לקוות כי זוהי סנונית המבשרת על מגמה מתמשכת בהורדת שיעור העישון, שיצטמצם מאוד, למען בריאות הציבור ורווחתו. ובא לציון גואל.

הפגנת האלף?

אז מה היה לנו? הפגנת המיליון המיתולוגית של המחאה החברתית אשתקד הצטמקה ל'הפגנת האלף', כשבבירת המחאה, תל אביב, השתתפו בהפגנה, שנערכה במוצאי שבת, רק 3500 אנשים. בשתי הערים הגדולות האחרות המצב היה גרוע יותר: זו הפכה ל'הפגנת המאה', כשבירושלים השתתפו700 מפגינים, ואילו בחיפה האדומה - 300 בלבד.

ומה הפלא? עכשיו זה ברור: מדובר במחאה פוליטית מובהקת. אם בהתחלה מארגני המחאה ניסו להסתיר מגמה זאת, הרי הפעם העובדה שרוב הצועדים היו פעילי שמאל, מתנועות מרצ, חד"ש ו'שלום עכשיו', שקראו להחלפת השלטון ולהפסקת הכיבוש, וראשי המחאה פניהם לפוליטיקה - הוכיחה בגלוי את המטרה הפוליטית. ומה לעשות, לעם כבר נמאס מפוליטיקה, והוא הדיר רגליו מההפגנה.

הגיעה השעה להחליף את המיתוג: זו לא עוד מחאה חברתית, אלא מחאה פוליטית. ובא לציון גואל.

די לחלמאות

בעקבות 'יום הצלת חיים', שהתקיים זה עתה, הציע ארגון שגרירי רוטשילד להשתמש בפעילות המבורכת של הפרויקט, דוגמת תרומת דם וחתימה על כרטיסי אדי, כנשק במלחמה נגד האלימות בחברה. זאת בהנחה כי מי שמתנדב להציל חיים, נוהג כראוי ולא מסוגל להיות אלים.

נשמע טוב. אולם עם כל הכבוד, דומני כי גם ההיפך הוא הנכון. מי שאלים, על הכביש ובכלל, אינו מכיר בערך הצלת חיים, ולכן גם לא ימהר להתנדב למען מטרה נעלה זו בתרומת דם ובמגוון פעולות נוספות. אנו אפוא במילכוד.

ושוב אנו חוזרים למילת הקסם במלחמה נגד גל האלימות: חינוך (וסליחה על הקלישאה), ולעצות הקלאסיות של מניעת צפייה בסרטי אלימות באינטרנט ובטלוויזיה. דומה שתגבור כוח משטרתי, אכיפת החוק, החמרת ענישה ועוד, כל אלו אמצעים נכונים לצמצום האלימות. אולם האין זה דומה לאותו בית חולים, שבנו חכמי חלם ליד הגשר הרעוע, כדי לטפל בפצועים שמעדו עליו, במקום לתקן את הגשר? יש צורך בהסברה ובטיפול שורש חינוכי במוסדות החינוך ובמתנ"סים כדי להתמודד עם הפשיעה. די לחֶלמאוּת!

הפסד לסופרים

לא סוד הוא שסופרים לא מתפרנסים מספרים, ולכן רובם עוסקים במשלח יד נוסף דוגמת הוראה. המטרה שלהם היא להרחיב את מעגל הקוראים, ושהקריאה תהיה 'עממית'. הדרך לעשות זאת היא בין היתר דרך הכיס - על-ידי הוזלת מחיר הספרים, כדי שיהיו בהישג יד של רבים. לעידוד הקריאה של הציבור הרחב יש חשיבות רבה במיוחד בעידן האינטרנט. אי לכך דומה כי מעֵבר לשיקולים המסחריים של רשתות השיווק, מִבצעי הספרים הם אפוא צעד נכון, שמשרת לא פחות את האינטרס של הסופרים.

אם אכן ימכרו את הספרים במחיר גבוה יותר, פחות אנשים יקנו אותם, ואז גם זה יהיה הפסד כספי לסופרים, שגם יפסידו קוראים. במה תועיל אם כן החקיקה נגד המִבצעים? בסופו של דבר, על-פי המשל הידוע, הם גם יאכלו את הדג הקצוץ וגם ספריהם יגורשו מן העיר.

פסוקו - מצונן חלקית

זה עתה התבשרנו בחדשות שמנכ"ל בנק לאומי לשעבר, גליה מאור, ויתרה על המענק בסך 3 מיליון שקל, שהוצע לה תמורת הארכת תקופת הצינון. מעתה היא תיאלץ להסתפק ב-11 מיליון שקל בלבד, שקיבלה כדמי פרישה. תודו, גם זה משהו.

צרות של עשירים כבר אמרנו?