"היושבת בתוכי"

הראייה הפילוסופית המעמיקה, היטב יודעת לחדור אל גופיפי 'הקיום האנושי' ביקום ולדלות משם את זהותו הבלתי מוסווית של 'האני' באלפי היבטיו. זהויות אלו הם מאבני הבוחן הגודשים את מחזור השירים שלפנינו.

כותבת המשוררת (ע' 11): ..."הַאִם דַּרְכִּי בַּסּוֹף תַּחְלֹף/בַּמְרְחָב הֶחָלוּל שֶׁל הָאַיִן/וְאוּלַי יִפָתַח לִי עוֹד שַׁעַר/לְגָן קָסוּם סָמוּי מֵהָעַיִן"...

השורות פותחות את הצהר אל עתיד טוב יותר. עתיד הטומן בחובו 'תקוה' (ע' 33): ..."בְּגַנִּי נָטַעְתִּי עֵץ שֶׁפִּרְיוֹ תִּקְוָה/אֶת שָׁרָשָׁיו הִרְוֵיתִי בְּיָם אַהֲבָה"...

משאת נפשה של חיה בנצל להיות בעולם שאינו מנוכר, עולם שהאכפתיות תשרור בכל ותביא את נגוהות הזריחה והאור (ע' 34): ..."אֵיךְ אוֹרֶה לָהּ לַשֶּׁמֶשׁ/לְהִתְכַּרְבֵּל בִּשְׂמִיכַת הֶעָנָן/וְלִנְצֹר הֵיטֵב אֶת קַרְנֵיהָ/לְבַל יִגָּרַע מֵחֻמָן"...

המחויבות 'ליושרה' אינה מניחה למשוררת, והיא נוטלת אותנו להראותנו את המקום הפלאי הבראשיתי משם דלתה את שירתה (ע' 20-21): ..."יֵשׁ לָרֶדֶת בִּזְהִירוּת/לְהַגִּיעַ לַתַּחְתִּית/לְעוֹלָם לֹא לְהַרפוֹת/שָׁם הַתַּכְלִית/שָׁם מְקוֹר חַיַי/הַמָּקוֹם בּוֹ נִבְרָאִים שִׁירַי"...

החלק המעורפל בשירי הארס-פואטיקה

בחלק זה של שירי הקובץ,עדיין שקועה חיה בנצל בבועה של אי וודאות לגבי היקלטותה כמשוררת העומדת בזכות עצמה בעולם השירה והיא שואלת לא אחת (ע' 26): ..."אִמְרוּ לִי מִי אֲנִי/כִּי אֲנִי לִי נֵעֱלָם/וּבְעֶצֶם אֶת עַצְמִי/עוֹד לֹא רָאִיתִי מֵעוֹלָם"... בשלב אחר של השיר, היא מגלה לנו שבבואתה האמיתית עוטה 'מסכה' באמצעותו היא מסווה את זהותה (טרם מצאה את המוכנות להיחשף).

שפת הכתיבה בהמשך הטקסט, סאטירי משהו: ..."אוֹ נוֹדַע לָכֶם הַסּוֹד/שֶׁבְּעֶצֶם רְאִיתם/אֶת שֶׁרָצִיתִי לְהַרְאוֹת"... כאן, נרגיש היטב באותה המחלוקת המתחוללת בפנימיותה, בו היא מוכנה לחשוף רק חלק מעולמה היצירתי. כך, שהתמונה עדיין איננה שלמה.

חששותיה להיחשף במליאות בכתיבתה, משאירות אותה 'כמשקיפה' מהצד. טרם למדה לטבול ולהתבסס חברתית בחוגי השירה. בנקודה זאת, נוצר החיץ בינה לבינם (ע' 31): ..."וְשׁוּב מַבִּיטָה מֵהַמִּרְפֶּסֶת/כְּתָמִיד מַשְׁקִיפָה מֵהַצַּד/תּוֹפֶסֶת לֹא נִתְפֶּסֶת/קְרוֹבָה/וּרְחוֹקָה כְּאֶחָד"...

יתכן ובשל חוסר 'המרפקנות' שלה ככותבת, טרם כבשה את הזירה השירית. אך כנגד המצב הסטטי הכובל, היא מעשירה את יצירותיה בכתיבה ארס-פואטית. בפן זה בשירתה היא מתקוממת כנגד קבוצות אליטיסטיות השומרות בקפדנות על דיסטנס הכרחי. מאליו, כתיבתה הופכת לפלטפורמה עכשווית, מאתגרת, ופורצת גדרות.

הבה נציץ בציטוטים משלושה שירים שונים שרשמה בנושא:

(ע' 64) ..."זֶה שִׁיר שֶׁמִּתְחַפֵּשׂ/שִׁיר שֶׁמִּתְחַבֵּא/בִּבְגָדִים לֹא לוֹ"...//..."זֶה שִׁיר שֶׁחוֹשֵשׁ/פּוֹחֵד לִהְיוֹת שִׁיר"...//..."זֶה שִׁיר בְּלִי חָרוּז/עִם מִלִּים קָשׁוֹת"...//..."שֶׁעֲדַיִין אֵינֶנִּי יוֹדַעַת מַה הֵן אוֹמְרוֹת"...

(ע' 59): ..."אָמְרוּ לִי שֶׁיֵּשׁ עוֹלָם/מִחוּץ לַמְּגֵרָה"...//..."לֹא רָאִיתִי דָּבָר/רַק עוֹרִי סָמַר/מִמַּשָּׁב רוּחַ קַר"...

(ע' 97) ..."הַלְוַאי יָכֹלְתִּי לָקַחַת/אוֹ לִשְׁאֹל מֵהַמְּלַאי/מִקְצָת מֵהַנַּחַת אוֹ מְעַט תְּעוּזָה/שְׁאֶצְלְךָ כֹּה פוֹרַחַת/מִבְּלִי לַחְשֹׁושׁ/פֶּן אֶקָּרֵא מִתְחַזָּה"...//..."וְּבְדֶרֶךְ אַגַּב אוּכַל לְהָעִיר: הַבִּיטוּ, נָא לְהַכִּיר,/הַיּוֹם נוֹלָד לִי עוֹד שִׁיר"...

החלק הגלוי בשירי הארס-פואטיקה

בחלק ניכר מהיצירות בקובץ נבחין 'בשיחות המתנהלות בין 'האני' הפנימי לבין 'האני' החיצוני של המשוררת (ע' 9): ..."אִמְרִי לִי מַה אַתְּ מְבַקֶּשֶׁת/בְּמֶרְחֲבֵי הָעֲרָבוֹת/הַשּׁוֹמְמוֹת שֶׁבִּי"...//..."וְאוּלַי אֵינִי יוֹדַעַת/לֹא הֵבַנְתִּי מֵעוֹלָם/שְׁיֵשׁ בִּי עוֹד אֲנִי פֹּה/וּבִי הוּא נֶעֱלָם"...

הדואליות בשיחות אלה הופכות יותר ויותר קונקרטיות כי הן נותנות ליוצרת כר נרחב יותר המופנה אל 'האני' הפחות מוכר שלה ובכך מעצימות אותה להיפתח (ע' 12-13): ..."בְּחִיפּוּשׂ מַתְמִיד נוֹאָשׁ/יִתְגַּלֶּה עוֹד שְׁבִיל חָדָשׁ"...//..."שֶׁאוֹתִי יוֹבִיל/אֶל אוֹתוֹ כּוֹכָב/בּוֹ נוֹלְדָה הֶלֶן/שָׁם לֹא אֶהֱיֶה עוֹד חַיָּה/כִּי אִם חַיָּה הֶלֶן"...

ובתוך הקונספציה הזאת ישנו הליטוש והגימור האחרון ליהלום שנותן את הברק (ע' 14-15): ..."רַק פֶּתֶק קָטָן יִתְדַּפֵּק עַל הַדֶּלֶת/בַּלָאט לָךְ יִלַחשׁ: "אַתְּ אֲנִי - אֵין אַחֶרֶת!"

ולאחר זאת, בין 'האשליה המתוקה', מול 'ציפייה' לא נהירה (העוטפת את היצירות) - כי דבר מה טוב יתחולל (ע' 40): ..."רֹב הַזְּמָן אֲנִי נִמְצֵאת כָּאַן"...//..."כִּי צֻוִיתִי פֹּה לִחְיוֹת/אַךְ לְעִיתִים מֹחִי הוֹזֶה/מוּל מְסַךְ הָאַשְׁלָיוֹת"...

ובאותה עת, בו מצאה המשוררת את 'המטרה להיותה', השממה החלה לפרוח. והחלומות והאשליות, הפכו לשוליות. ראה (ע' 35): ..."אֲנִי רוֹצָה לְהַשְׁאִיר סִימָן/עֵד מָסוּר וּמְהֵימָן/שֶׁיִהֶיֶּה בָּרוּר וְגַם מוּבָן/שֶׁגַּם אֲנִי הָיִיתִי כָּאן"...