פרוטוקול <span style='font-weight:normal;'>[30]</span>: שתי מפות להרצליה <br>המשטרה חוקרת: הקניון בדימונה; החטא ועונשו

הממונה על ההגבלים העסקיים גנז את תיק החקירה, שפתח כנגד חברות פלאפון ופרטנר. תיק החקירה נפתח, בעקבות החשיפה כאן (17.7.01).

חשפנו כאן, כי יו"ר פלאפון אמנון נויבך, ומנכ"ל פרטנר עמיקם כהן, קיימו ביניהם מס' פגישות, בהן שוחחו ארוכות על עניינים שונים הנוגעים למהלכים העסקיים של שתי החברות. חשפנו עוד, כי בעקבות אותן פגישות הוכנו בשתי החברות ניירות עבודה, ואף התקיימו שיחות עם כמה גורמים בשרשרת הניהול בחברות הנ"ל. דבר זה מעלה חשד לניסיון לבצע הסדר כובל, באופן הנוגד את חוק ההגבלים העסקיים.

בעקבות החשיפה נכנס לפעולה הממונה על ההגבלים העסקיים, דרור שטרום. על-פי הנחייתו, פתחה בחקירה מחלקת החקירות, בראשה עומד מאיר גלבוע. גלבוע וצוות החקירה נקטו במהלכים רבים, בהם: פניה לגורמים המתאימים כדי לקבל מסמכים, יצירת קשר עם גורמים פנימיים ועוד.

ואכן, כבר בשלבי החקירה הראשונים הוברר, כי אכן הפגישות התקיימו. כמו כן נמצא, כי היו דיבורים בין הצדדים. ואולם, הממונה לא הצליח להגיע למקורות מידע ולבסס תיק חקירה שיאפשר ניהול הליך פלילי. ואנו מנועים, כמובן, מלפתוח בפניו מקורות מידע.

נודע לי, כי אחד האישים שזומנו למסירת עדות בנושא זה, הוא מנכ"ל פלאפון היוצא, יגאל בר-יוסף. בר-יוסף, שיודע היטב על חלק מהפרטים, התבקש ומסר עדות בעיתוי יוצא דופן: לאחר שנקבעו לו תנאי פרישה נדיבים במיוחד.

אולם פטור בלא כלום אי אפשר.

נודע לי, כי נוכח הפרשה שלעיל, נוהג עתה הממונה שטרום כלפי חברות הסלולר במדיניות קשוחה יותר. כך, לדוגמא, הממונה החליט למנוע מחברות הסלולר להקים פורום משותף ועצמאי, שבו ייפגשו ויקבלו החלטות היכן למקם אנטנות לסלולר. הממונה חושש, כי פורום שכזה עלול להיות מנוצל לרעה, ולכן הוא מגביל את ההשתתפות בו.

הממונה מסר בתגובה, כי אכן - לאור מה שהתגלה בחקירה מנהלי הסלולר, הוא נוקט עתה בזהירות מופלגת לכל רעיון ומיזמים, בתחום תשתית הסלולר.

זה איפוא החטא וזה עונשו.

ביום 13.12.01 חשפנו כאן את גלגוליו של מכרז שקיים מנהל מקרקעי ישראל - לשיווק קרקע המיועדת להקמת קניון בדימונה. כתבנו, כי במהלך הטיפול בהצעות אירעו מספר אירועים המחייבים בדיקה. ציינו תלונה שהוגשה על-ידי חברת פרץ בוני הנגב, שהעלתה חשד למעשים בלתי כשרים מצד חברת נגה אלקטרומכניקה.

חברת פרץ בוני הנגב שיגרה את התלונה אל היחידה הארצית לחקירות הונאה במשטרה. ראש היחידה תנ"צ מירי גולן בדקה את התלונה, וכבר בשלב זה הוחלט להעבירה למסלול של חקירה.

נודע לי, כי התלונה הועברה לחקירה לידי מחלקת החקירות במחוז ירושלים. מחלקה זו מרכזת חלק מהחקירות באזור הדרום.

המדובר במכרז שפרסם המינהל לפני מספר שבועות, לחכירת מגרש בדימונה, לשם הקמת מרכז מסחרי גדול, בשטח כולל של 20 אלף מ"ר בנוי. ההצעות הוגשו ביום 18.11.01. תיבת המכרזים נפתחה על-ידי ועדת המכרזים ביום 19.11.01.

שתי ההצעות העיקריות בהן מדובר הן:


- פרץ בוני הנגב - אחים פרץ בע"מ, שבשליטת משפחת פרץ ("פרץ בוני הנגב"). אייל פרץ, המנכ"ל, הוא שריכז את הטיפול בפרויקט זה. החברה הגישה הצעה בסכום של 8.5 מיליון ש"ח;

- חברת נגה אלקטרומכניקה נדל"ן (1994) בע"מ, שבשליטת אלי אוזן ויצחק גולדברג ("נגה"). ההצעה המוצגת עתה ככזו שהוגשה הינה בסכום של 8.602 מיליון ש"ח. ואולם, על-פי החשד, ההצעה המקורית שהוגשה עמדה על סכום נמוך יותר.


במשטרת ישראל מתייחסים לעניינים מסוג אלה ברצינות. לכן הוחלט, כאמור, לטפל בנושא זה במסלול של חקירה פלילית.

הבלגן בענף הנדל"ן חוגג. כל כך חוגג, עד שנמצא עתה, כי בעיר הרצליה נמצאו שתי מפות הנוגעות לתוכנית מתאר אחת. וכך קורה, שלא ניתן לממש תוכניות בניה במקומות מסוימים בעיר הרצליה. הדבר גורר פניות לבית המשפט, והתכתשויות אין-סופיות.

עדות למצב אבסורדי זה ניתן לראות ממכתבו של עו"ד ירון בשן, סגן בכיר א' לפרקליטת המדינה. המכתב שוגר אל היועצת המשפטית במשרד הפנים, לידיעתם וטיפולם. הנה המכתב מיום 29.10.01, כלשונו, המדבר בעדו (ציטוט):

בע"א 3375,3213/97 עמד במחלוקת ייעוד הקרקע של חלקה שסומנה בצבעים שונים בשני עותקים שונים של תוכנית המתאר האמורה: עותק שהיה בידי עיריית הרצליה, ועותק שנלקח מהמועצה הארצית לתו"ב. ההבדל תורץ בפסק הדין ב"נתז" צבע. מר יחזקאל נקר מחפש את המקור של תוכנית המתאר הר 253/א שהוצג בשעתו בבית המשפט המחוזי בתל אביב, מתוך תיקי המועצה הארצית. נסיונותינו לאתר עותק זה לא העלו עד כה דבר: עותק זה לא נמצא בתיקים שבפרקליטות המדינה או בפרקליטות מחוז תל אביב וככל שהבנתי הוא לא נמצא אף אצלכם.

לאחרונה ביקר במשרדי מר נקר והציג בפני שתי מפות: האחת היא לדבריו צילום המפה של עיריית הרצליה. השניה, מפה שהוא צילם בארכיב הוועדה המחוזית לתו"ב, על-פי הפנייתך - והיא אמורה להיות זהה למפה שהיתה במועצה הארצית לתו"ב. מר נקר הצביע בפני על הבדלים אחדים בין שתי המפות, כאשר נראה בבירור שיש פער בין סימון שטחים נוספים בשתי המפות. משמע: ההבדל בין המפות אינו רק בשטח שהיה במחלוקת עם מר נקר, ולדעת מר נקר מלמדים ההבדלים על כך שהעותק הנכון הוא דווקא העותק שבידי עיריית הרצליה ולא העותק שצילם בארכיב הוועדה המחוזית (האמור להיות זהה לעותק שעליו הסתמך בית המשפט). נראה לעין שההבדלים בין שתי המפות נרחבים יותר מאשר "נתז" צבע אקראי. כך או כך, מתעוררת שאלה הדורשת מענה: מהי הנורמה המחייבת אשר לפיה צריך לנהוג הציבור: מפה א' או מפה ב', שהרי לכאורה הן אינן זהות?

אודה לך אם תסייעי לי לברר את העניין.

עד כאן ציטוט המכתב.

לכאורה, מדובר בעניין משמים ואפור. אולם למעשה, מדובר בעניין מהותי ביותר, שכן משמעות הדבר: תוכניות בניה ניתנו באזור הרצליה כאשר גבולותיה ושיטחה אינם מגודרים במדוייק - דבר המזמין צרות.