|
בעלי מקצועות חופשיים מוזמנים להעביר אלינו לפרסום מאמרים, מידע בעל ערך חדשותי, חוות דעת מקצועיות בתחומים משפט, כלכלה, שוק ההון, ממשל, תקשורת ועוד, וכן כתבי טענות בהליכים בבית המשפט.
דוא"ל: vip@news1.co.il
|
|
|
לא ויתר על שעל אדמה, העלה אלפי יהודים לארץ, בימיו כוננה ממשלה דתית-ימנית ● נדיר במקומותינו
|
|
יצחק שמיר ז"ל. מאוהבי הארץ [צילום: פלאש 90]
|
|
|
|
|
|
|
|
| אבל אנחנו בזמנים שונים. היום מנהיגים זה פוזה, זה מראה. היום מנהיגות לא צריכה כריזמה ואהבה לארץ. היא צריכה כריזמה ואהבה עצמית. פעם זה בודאי היה אחרת | |
|
|
|
|
הוא היה באצ"ל, שם פעל נגד כנופיות ערביות ונגד השלטון הבריטי, הוא היה ממנהיגי הלח"י, הוא נרדף ע"י המשטרה הבריטית. נעצר מספר פעמים וברח. היה בתפקיד בכיר במוסד ושירת בתפקיד זה עד 1965. לפוליטיקה - לתנועת החירות - נכנס בסוף שנת 1970 והיה בהנהלתה. בשנת 1974 נבחר לכנסת והיה יו"ר הכנסת בשנת 1977. מהסכם השלום בין מצרים לישראל הסתייג ועל כן נמנע מהצבעה. הוא לא הסכים לוותר על שום שטח מארץ ישראל. בשנת 1986 כיהן כראש ממשלה השביעי של מדינת ישראל. בתקופת כהונתו של שמיר, עלו יהודים רבים לארץ. הייתה העלייה הגדולה מברית המועצות לאחר נפילת מסך הברזל בשנת 1990, מבצע שהתנהל בהצלחה. רבים נקלטו והשתלבו בחברה הישראלית. ואחר כך בשנת 1991 הועלו לארץ 14,000 יהודים מאתיופיה ב"מבצע שלמה". אלו היו אולי העליות האחרונות שהתקבלו בהתרגשות ובשמחה. נראה שמאז משהו קרה לעם היהודי מול העליות החדשות. כנראה עייפות החומר והרגש. שמיר כונן קואליציה דתית ימנית - צומת, התחיה ומולדת. מה שלא רואים עוד במקומותינו. יצחק שמיר ז"ל - אולי הציוני האחרון. מאוהבי הארץ. צנוע ועניו שלא עשה לביתו. רק לארצו. למדינה. לעם. שפיו וליבו שווים. שאולי בתקופה מוחצנת זאת לא היה שורד. או שאולי היה מוצא לה קווים שונים וביטוי אחר. מה שביקש היה: "אם ההיסטוריה תזכור אותי אני מקווה שאזכר כאיש שאהב את ארץ ישראל, ועמד על משמרתה כל חייו". בשנת 1996 פרש מהחיים הפוליטיים. הציונות הישנה מתה נדמה שהציונות הישנה מתה ועכשיו אנחנו צריכים להכין דף עבודה ולהגדיר את תפקידנו ואת מקומנו במדינה הזאת. לבסס את טיעוננו וזכותנו על המדינה הזאת. לתרץ את רצוננו לחיות. להסביר למה לא נוכל להכניס לכאן את כל מי שרוצה, גם אם הוא מאוד רוצה. היום אנחנו פנויים להתנצל. כי הנה המדינה הפכה לעובדה קיימת חיה ובועטת. בעצם, כבר לא ממש בועטת. יותר מקשיבה ומתחשבת. באחרים. אבל אנחנו בזמנים שונים. היום מנהיגים זה פוזה, זה מראה. היום מנהיגות לא צריכה כריזמה ואהבה לארץ. היא צריכה כריזמה ואהבה עצמית. פעם זה בודאי היה אחרת. אולי מפני שקל להילחם על מה שאתה זקוק לו נואשות. כמו ארץ ישראל לעם ישראל. לעם שנרדף שנים ונדד בלי בית משלו. לעם שסבל הרבה מידי בגלויות השונות וחיפש בית. אבל כשכבר יש לך את זה? מה עושים? איך שומרים על הקיים? איך מצמיחים מנהיגים ישרים שפיהם וליבם שווה. כאלה שהתקשורת לא בילבלה שהם ענווים וצנועים. שהם מדברים ואתה מאמין להם. יכול להיות שהמנהיגים הם בהתאם לתקופה? נדמה שעם מותו של יצחק שמיר נוכל להיזכר שפעם הייתה פה ציונות. פעם חשבנו שהמדינה מאוד חשובה. שיש להגן עליה. פעם חשבנו שיהדות זאת לא מילה גסה. שצבא זה מי שמגן על המדינה ולוחם נגד אויבים. יהי זכרו ברוך. |
| תאריך:
|
02/07/2012
|
|
|
עודכן:
|
02/07/2012
|
|
ציפורה בראבי
|
|
תושבי בני ברק החרדים - אשר מצוקת הדיור בעירם הולכת וגוברת, אשר מחירי הדירות עולים בה בהתמדה, הצפיפות הקשה הולכת ומחריפה, אין בה כמעט התחלות בנייה חדשות למגורים, בגלל מחסור חמור בקרקעות - החלו מחזרים על הרחובות והשכונות הצמודות לעירם, כלומר לעבר רמת גן. יותר ויותר חרדים רוכשים או משכירים דירות בשכונות וברחובות הגובלים בבני ברק. התופעה מורגשת בשנתיים האחרונות ביתר שאת וגורמת לתושבים החילוניים באזורים אלה לעזוב את השכונות הללו ולנדוד לשכונות אחרות ברמת גן או מחוצה לה.
|
|
|
|
|
באלו הימים - ימות החום הפוקדים אותנו - נהנים מורי ישראל מחופשת קיץ, חופשה המיועדת להשתלמויות, להחלפת כוחות ולמנוחה בחיק המשפחה. אך למרבה הכאב, ישנם מגזרים הכוללים אלפי עובדי הוראה, שהקיץ הזה הוא עבורם שחיקה נוספת במסע התרוצצויות אחר חיפוש מקום עבודה, אחר קיום מקור קיום, כי הם אינם מקבלים משכורת בחופשת הקיץ.
|
|
|
|
|
הורה יקר, הילד שלך שותה. הבן, הבת, ביסודי, בחטיבה, בתיכון, מככבים בסטטיסטיקה האומרת את האמת הנוראה כי ישראל מוליכה, מיד אחרי אוקראינה, בטבלת שיאני שכרות הילדים. אתה, הורה יקר, בסטטיסטיקה. לא יעזור לך להתכחש ולומר לא שלי, של אחרים, בני שלי ובתי שלי אינם שותים, אם שותים - שותים הילדים של שכניי. של בני הטובים. של ילדי הפריפריה. של צאצאי המוזנחים. של בני העליות האחרונות. של החילונים שאיבדו את המידות הטובות של תורה ודרך ארץ. כל ילדי ההורים האחרים. הורה יקר. לא נכון. ילדיך שלך, אם חילוני אתה אם דתי, אם בן העשירון העליון, האמצעי, או הנמוך, אם צבר אתה או אם הצטרפת לארץ הזאת רק תמול שלשום, הילד שלך, הילדה שלך, שותים. לשוכרה.
|
|
|
|
|
מה שהוגדר כאלימות משטרה היה בסך-הכל גרירה לניידת של כמה מפונקי מחאת רוטשילד שרצו בזה, מהסיבה הזו התנגדו למעצר. מפקד מחוז תל אביב, ניצב אהרון אקסול, הגדיר אותם "פורעי חוק". המפכ"ל דנינו אמר משהו על תוכניתם המוקדמת, וחטף בראש. העדר חשב שהמעצר הקצר של דפני ליף - אלק סמל! - היה חצייה של קו אדום.
|
|
|
|
|
"האביב הערבי" לא הגיע עדיין במלוא עוצמתו למדינות שחוו מלחמות אזרחים ממושכות וקיטוב פנימי עמוק בעשרים השנים האחרונות. תימן היא יוצאת מן הכלל. התסיסה האזרחית שאחזה בתימן החל מינואר 2011 בהשראת הטלטלה במרחב הערבי החריפה מגמות קיימות והאיצה תהליכים שעלולים להוביל להתפרקות המדינה. התקווה הייתה, כי פרישת סאלח מתפקידו תשים קץ ל"מהפכת תימן", אך לא פחות מכך למצבה הקשה של המדינה. אלא שעזיבתו לא הובילה עד עתה ליציבות המיוחלת. נהפוך הוא, "המהפכה התימנית" החלישה עוד את השלטון המרכזי והביאה להתחזקות ההשפעה של איאן ואל-קאעדה.
|
|
|
|
|
בוודאי לא בארצות הברית שנקראה בפי מהגריה היהודיים המזרח אירופים "א-געלדענע מדינה", מדינת הזהב
