הדתות והאידיאולוגיות הפכו לכוחות מפרידים במקום לכוחות מאחדים.
במקום לשים קץ לאלימות ולשנאה באמצעות הבנת האחדות שבבסיס כל החיים, הן מגבירות אותן ומעמיקות את הפילוג בין האנשים, בין הדתות והאידיאולוגיות, ואפילו בתוך אותה דת ואידיאולוגיה.
הדתות והאידיאולוגיות, הפכו למערכות אמונה שכליות, שאנשים מחפשים להזדהות עימן ולהשתמש בהן, כדי לחזק את תחושת העצמי המזויפת שלהם - את האגו.
באמצעות הדתות והאידיאולוגיות, יכולים אנשים להיות "צודקים" בעוד האחרים "טועים", וכך להגדיר את זהותם באמצעות אויביהם, ה"אחרים", ה"ימנים" או ה"שמאלנים", "הערבים" או "המתנחלים", "החילונים" או "החרדים" ולעתים קרובות מידיי נמצאה "ההצדקה המלאה" לפסול ולהפלות ולרדוף ואף להרוג את האחר.
"אלוהים" בצלמו ובדמותו
הדתות והאידיאולוגיות יצרו מצב בו
האדם ברא מין "אלוהים" בצלמו ובדמותו. הנצחי, האינסופי הטוב והמטיב, שהתגלה ביציאת מצרים, ולאחר מכן על הים, ובמעמד הר סיני ובארבעים שנות המדבר, הוכנס שלא בטובתו ובטובתנו לתוך דפוס מצומצם שהפך לאליל מנטאלי, שיש להאמין בו ולעבוד אותו כ"אלוהים שלי ורק שלי" או לרוב כ"אלוהים שלנו ורק שלנו" ובעיקר "לא שלך" או "לא שלהם".
אך למרות כל הפשעים המטורפים שבוצעו ועדיין מתבצעים בשם הדתות, האמת שעליה הצביעו, עדיין קיימת וקורנת מתוכן. האמת הזאת עדיין זוהרת, מבעד לצעיף העבה של עיוות ופירוש מוטעה. לא נוכל להבחין באותה אמת שם, אלא אם כן נציץ בה הצצות חטופות מתוכנו ובתוכנו אל קול המצפון הפנימי הזועק את דברו במדבר אנוכיותנו וטירוף האגו של כולנו.
כמה מאותם בני אדם שזכו להתנסות במפגש עם האלוהי, יצרו אסכולות או תנועות בתוך כל אותן דתות גדולות, שייצגו לא רק גילוי מחדש, אלא לעיתים אף העצמה של אור התורה המקורית. כך נוצרו הגנוסטיקה והמיסטיקה בנצרות של ימי הביניים, הסופיזם באיסלאם, אדוייטה ודאנטה בהינדואיזם וזן וזוגצ'ן בבודהיזם, ואצלנו החסידות והקבלה ביהדות.
קיצן של האידיאולוגיות הנתפשות כאמת מוחלטת
רוב האסכולות החדשניות הינן בשורה של עידן חדש, ומסיבה זו הדוקטרינות הדתיות המבוססות גילו כלפיהן חשדנות ועוינות. האסכולות החדשות הינן שונות מן הדת של הזרם המרכזי, בכך שהן הדגישו הבנה והתמרה פנימית. באמצעות אסכולות או תנועות פנימיות אלה, השיבו לעצמן הדתות הגדולות את הכוח הטרנספורמטיבי של התורות המקוריות, גם אם זה נוגע במיעוט יחסי של בני עליה שקיבלו דעת פנימית.
כעת - אנו כולנו חייבים להתעורר. אין לנו ברירה. כולנו מכירים יותר ויותר בעובדה שהאנושות עומדת בפני בחירה מכרעת: להתפתח או למות. מה שמתפתח אינו מערכת אמונות חדשה, דת חדשה, אידיאולוגיה רוחנית או מיתולוגיה. אנו מגיעים לקיצן של מיתולוגיות, אידיאולוגיות ומערכות אמונה - מערכי מחשבות הנתפשות כאמת מוחלטת - כל אלה התבררו כמקסם שווא שאינו הופך את האדם לרוחני - בעל קשב לאלוהי בו ובחיים ובזולת למען הזולת.
ככל שאנו הופכים את מחשבותינו (אמונותינו) לזהות שלנו, כך גובר הניתוק מהמימד הרוחני. אנשים "דתיים" ו"אידיאליסטים" רבים תקועים במנטאליות האגו המטורפת הזאת. הם משוכנעים לחלוטין שהאמת שקולה למחשבה, ומאחר שהם מזוהים לחלוטין עם המחשבה (השכל שלהם), הם טוענים לבלעדיות על האמת, ועושים הכל, וכל האמצעים כשרים בעיניהם, להגן על זהותם. הם אינם מבינים את מגבלות המחשבה. בעיניהם כל עוד אחרים אינם מאמינים (חושבים) כמותם, הם טועים, ולכן, פעמים רבות, הם חשים כי יש הצדקה ללחום באחר ובשונה ולשנוא ואף לרדוף ולהרוג את האחרים והשונים.
הרוחניות החדשה, התמרת המודעות להקשבה פנימית לקול המצפון ולקול הנשמה, שהיא חלק אלוה ממעלה, מתעוררת פעמים רבות מחוץ לדתות ולאידיאולוגיות הממוסדות. מאז ומעולם היו נביאים בישראל ובעולם. אף שההירארכיות הנשלטות על-ידי החשיבה והאגו, חשות מאוימות על ידיהם ומנסות לדכא אותם - הם צוברים יותר ויותר מסה קריטית ולטובת כולנו הניצחון שלהם מובטח ובלתי נמנע.
הנבואה תחליף את תוכנות ההישרדות של האגו
פריחת הרוחניות מחוץ לממסדים האידיאולוגיים והדתיים, היא התפתחות הכרחית, חיונית, ובה תלויים חיי כולנו. הנבואה היא השלב הבא בהתפתחותנו. הנבואה תפסיק את השתוללות והתפרעות האגו שעבורו הישרדות היא טעם החיים, וכל מה ומי שמפריע בהישרדות הוא אויב מר ונתעב. האגו כל כך השתלט עלינו, עד כדי כך שהוא יוצר מלחמות לא קיימות, ומעצים אותן בכל מקום שניתן לו, רק משום שכך הוא מרגיש בעל ערך, חי ושורד ומנצח. הנבואה תחליף את תוכנות ההישרדות של האגו - בתכונת השליחות למען הזולת. עידן 'ואהבת לרעך כמוך' נפתח בחזרת הנבואה לישראל ולאומות העולם.
בזכות הופעת הנבואה, דהיינו הופעת התורות הרוחניות מחוץ לדתות ולאידיאולוגיות הממוסדות, ועם התגברות התפוררות האגו, וכל המבנים המאובנים שלו - מוסדות דתיים ואידיאולוגיים, תאגידים או ממשלות - מתפתחת תודעה חדשה - יותר ויותר מאמינים בקרב הדתות המסורתיות משחררים את הזדהותם עם צורה, דוגמה ומערכות אמונה נוקשות, ומגלים את העומק המקורי המסתתר במסורתם הרוחנית ואת העומק הפנימי שבתוכם.
אידיאולוגיות רדיקליות וקיצוניות, פלגים מתבדלים, כתות או תנועות פוליטיות ו/או דתיות הם בבסיסם ישויות אגו קולקטיביות, המזוהות בקשיחות עם העמדות המנטאליות שלהן, בדומה למעריצים שטופי מוח של קבוצות ספורט, הסגורים לכל פירוש חלופי של המציאות.
המבנים הנוקשים ביותר, העמידים ביותר בפני שינוי, יתמוטטו ראשונים. זה כבר קרה לקומוניזם הסובייטי. מצפות לנו עוד הרבה הפתעות כאלה. ממש בקרוב. זה קורה לנו, בסביבתנו, ובעולם כולו.
שיעור גודל והולך של האנושות, אשר גדל ומתפתח במהירות, כבר מתנסה בהתפוררות של דפוסי תודעת האגו ובעלייתו של ממד מודעות חדש. אלה הם אנשי העתיד. העתיד שייך לרוחניים. לנביאים.
רק הנוכחות האלוהית בחיינו האישיים והקולקטיביים, יכולה לשחרר אותנו מלפיתת החנק של האגו.
פעמים רבות באמצעות הזדקנות, אובדן, סבל אישי, סבל קולקטיבי, מופיע הממד הרוחני בחיי אנשים. כלומר, תכליתם הפנימית מתגלה רק כאשר תכליתם החיצונית מתמוטטת וקליפת האגו מתחילה להיסדק. אירועים כאלה מייצגים את תחילתה של תנועת השיבה אל המקור האלוהי. בתרבויות עתיקות הייתה הבנה אינטואיטיבית של תהליך זה, ולכן רחשו לאנשים זקנים כבוד והוקרה. כיום, ניתן לפגוש יותר ויותר אנשים שחיים את התהליך הזה במלואו. הם קורנים אור.
