התמונה האחרונה שתיזכר מן הקריירה המפוקפקת של
גילה אדרעי, כיושבת-ראש ועד עובדי הרכבת, היא התמונה בה היא נוגסת ביהירות בפיתה עירקית ממולאת שווארמה, אל תוך פרצופו של מאבטח שמונע ממנה להיכנס לתחומי ביתה המקצועי, משרדי הנהלת הרכבת. במצוות יועציה האסטרטגיים, הקליפ הופץ בהפצה ויראלית לכל כלי התקשורת והרשתות החברתיות. אדרעי ויועציה היו מן הסתם משוכנעים שהוא יזעזע את הציבור, אך זה, שהיה נטול כל אסטטיקה ונימוס, רק הניב מן הסתם מרבים את אותה תגובה - איכס!
גילה אדרעי הודחה בבוז מתפקידה כיושבת-ראש ועד העובדים, היא מועמדת לפיטורים מעבודתה ברכבת, היא פגעה קשות בתדמית הרכבת ועובדיה והפכה בעצמה לאחת הדמויות השנואות במשק, ודאי על-ידי אלפי אלפים של נוסעות ונוסעים שזקוקים לרכבת טובה ובטוחה כאוויר לנשימה לשירותם הצבאי, לעבודתם, ללימודיהם, לביקורי בני המשפחה, לפנאי, אבל לא רק.
התנהגות של טייקון מן הסוג הרע
אולם הרשימה שלהלן לא באה לעסוק באדרעי, אלא לדון בייעוץ התקשורתי-אסטרטגי שקיבלה. אין לי מושג האם אדרעי שכרה את שירותיו של משרד מקצועי שמתמחה בקביעת אסטרטגיה תקשורתית, או שנעזרה בחבריה לוועד. מישהו היה אחראי על התחום האסטרטגי- היח"צני שלה והמישהו הזה כשל כישלון מהדהד. אני למד זאת משפת גופה הבוטחת, מהתנהגותה היהירה והבוטה, הלא אותנטית. מישהו לחש לה כל הזמן ב"עצות קצב" (אחיתופל כבר לא באופנה) מה להגיד, מה לעשות, לאן ללכת. לנוכח התוצאות - הדחתה בבושת פנים - יש לתבוע ממנו חזרה את הכספים ששולמו לו באם שולמו.
גם אנשי יחסי ציבור ויועצי אסטרטגיה, טוב שיאמצו את המשפט הנאמר בלטינית בתחילת שבועת הרופא. "פרימום נון נוקרה". קודם כל אל תגרום נזק. היועצים האסטרטגיים של גילה אדרעי לא הפעילו מחשבה מקורית, מורכבת, מתחשבת בשאר הגורמים של המערכת. הם התנהגו כטייקון מן הסוג הרע. אחד שחושב רק על עצמו ועל כוחו הבלתי מוגבל להערכתו. היבריס קוראים לזה. הם שכחו קצת צניעות, קצת אנושיות, קצת להעריך את תגובות הגורמים האחרים ולהתחשב בהם בשו·ם שכל. הוא גרם להתרסקותה של גילה. גרם נזק. אם רק ידע לנווט נכון את המאבק אולי היה מביא את לקוחתו אל התוצאה המקווה ומביאה אל הניצחון ולא לסילוקה בבושת פנים שלה ושל נאמניה.
