דינמיקה של הורדת ידיים

סבב נוסף של נציגי ה-G5+1 בנושא תוכנית הגרעין האירנית הסתיים באיסטנבול בקול דממה דקה. מדיניותה של קבוצת מדינות זו, המורכבת מחמש החברות הקבועות במועצת הביטחון של האו"ם: סין, רוסיה, צרפת, בריטניה וארצות-הברית שאליהן צורפה גרמניה, מבקשות, כחלק מהמאמץ הבינלאומי הנמשך, להגיע להסדר עם אירן בכל הכרוך בתוכניות הגרעין שלה ובהשלכות מימושן על ביטחון העולם.

האירנים מעוניינים לשמור על יכולת העשרת-האורניום לרמות צבאיות במטרה לייצר במהירות פצצות גרעיניות, ושואפים שהעולם יכיר בלגיטימיות של תוכניתם. הכרה זו תאפשר לאירן לשכלל עוד יותר את פעילות ההעשרה ולבנות מתקנים מוסתרים וגלויים נוספים.

בסיס הפעולה של קבוצת מדינות ה-G5+1 הוא החלטת מועצת הביטחון של האו"ם בדבר השעייתן של העשרת האורניום ושל הפעילות לייצור הפלוטוניום על-ידי אירן, כאשר על השלב הסופי להיות ברוח החלטת מועצת הביטחון, כלומר הפסקה מוחלטת של כל הפעילות האירנית של ייצור חומר בקיע.

לקראת פתיחתן של השיחות, הציעו מדינות ה-G5+1 לאפשר לאירן, במסגרת של עסקת חבילה, העשרת אורניום עד לדרגה של 20 אחוז, סגירת המתקן בפורדו והעברת האורניום המועשר אל מחוץ לגבולות המדינה בתמורה להקלות בסנקציות. האירנים כינו את הצעת ה-G5+1 כהצעה של "בוטנים" ו"שוקולדים" בתמורה ל"יהלומים".

בטרם נפתחו השיחות שהחלו באמצע אפריל השנה, הסכימה אירן לנהל משא-ומתן ישיר עם מדינות ה-G5+1 המעוניינות, כל אחת בהתאם לאינטרסים שלה, למנוע בטווח הקצר או הארוך את מימוש האופציה הגרעינית של אירן.

נציגי ממשלת-טהרן לשיחות עזבו את שולחן הדיונים. המסר הברור של המערב היה כי אין בכוחן של הדיפלומטיה של משיכת זמן של אירן כדי למתן את הסנקציות הכלכליות מצד ארה"ב ומדינות האיחוד האירופי ובראשן בריטניה, כתוספת מעשית להחלטת מועצת הביטחון של האו"ם.

ד"ר אמילי לנדאו, ראש פרויקט בקרת הנשק וביטחון אזורי במכון למחקרי ביטחון לאומי, סבורה כי הסנקציות הכלכליות הביאו סוף סוף את אירן להתייחסות עניינית למאבק המתנהל נגדה.



כשאין אינטרס משותף להגיע לפתרון

ארה"ב החלה בהטלת סנקציות כלכליות על אירן לפני כ-7 שנים. צעד ראשון היה האיסור על סחר בין אירן לארה"ב והקפאת נכסים של אירנים העוסקים בתוכניות הגרעין. לפני כ-5 שנים החליטה מועצת הביטחון של האו"ם לאסור על המדינות החברות באו"ם למכור נשק לאירן, ולפני כשנתיים התירה מועצת הביטחון להקפיא את נכסיה של מועצת המהפכה האירנית.

במקביל, הודיע נשיא ארה"ב ברק אובמה על חקיקה חדשה להעמקת החרם הכלכלי על אירן. בעקבות הפרסום בנובמבר אשתקד של דוח הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית סבא"א על תוכניותיה של אירן, סיווגה ארה"ב את אירן כ"מקור עיקרי להלבנת הון", בכפוף לחוק הפטריוטי - Patriotic Act - והרחיבה את הסנקציות המוטלות על אירן גם לתחום של פיתוח מקורות הנפט והתעשיה הפטרוכימית שלה, והנשיא אובמה חתם על הטלת סנקציות חריפות נגד הבנק המרכזי של אירן.

בנובמבר 2011 החלה ממשלת בריטניה גם בלוחמה כלכלית אקטיבית נגד אירן, בהשתתפות מדינות האיחוד האירופי. היא ניתקה את קשרי הבנקאות עם אירן ובהמשך גרמה לניתוק אירן מהמערכת הבנקאית לסליקה בינלאומית.

בחודש שעבר הכריז הממשל האמריקני על עיצומים נגד מדינות שייבאו נפט אירני, ובתחילת החודש הנוכחי נכנס לתוקף האמברגו האירופי על יבוא נפט מאירן ונאסר על חברות ביטוח אירופיות לבטח ספינות המובילות נפט אירני.

הממשל האמריקני פעל לאחרונה כדי לשכנע את ערב הסעודית להגביר את תפוקת הנפט שלה על-מנת למתן את הסיכון הכרוך בעליית מחירי הנפט בעולם כתוצאה מהחרם על אירן. ערב הסעודית, מפיקת הנפט הגדולה בעולם, משנסת מותניים ופועלת בגלוי נגד אירן. בית המלוכה הסעודי נטל על עצמו את האחראיות לצמצום הנזק שעלול להיגרם לכלכלת העולם מהחרפת העיצומים נגד אירן. לצעד הזה שותפים גם כווית ואיחוד האמירויות, שיחד עם סעודיה יגבירו בעת הצורך את תפוקת הנפט.

בשבוע האחרון ניסתה אירן לעקוף את האמברגו ושיגרה משלוחי נפט בהיקף של חצי מיליון חביות באמצעות חברות פרטיות. יש להניח כי מדינות המערב ימצאו את הדרך לסתימת פִּרצה זו.

לפי מקורות ביון, פעלה ארה"ב במקביל כשותפה בחזית הפעולות החשאיות נגד אירן שכללו פיצוצים מסתוריים בבסיס הטילים הסמוך למתקן הגרעיני באיספהן, חיסולם של מדעני גרעין אירניים ומלחמת סייבר שנוהלה באמצעות תולעת המחשבים ה"סטוקסנט". בחודשים האחרונים התבטאויותיהם של בכירים בממשל האמריקני הציבו גם את האופציה הצבאית על השולחן באופן אמין ומופגן יותר מאשר בעבר.

ברור לכל כי בשנת בחירות בארה"ב נדרש אובמה לזהירות. בשלב זה ארה"ב תגברה את כוחותיה הצבאיים במפרץ הפרסי, במטרה למנוע מאירן כל ניסיון לחסום את מיצרי הורמוז, ולפגוע בשכנותיה. הפריסה הצבאית האמריקנית המוגברת גם מיועדת ככל הנראה להבטיח לממשלת ישראל, שותפתה האסטרטגית של ארה"ב, כי גם בשנת בחירות קיימות בארה"ב "אופציות נוספות" נגד אירן, מלבד האופציות הדיפלומטיות.

ראש הממשלה בנימין נתניהו, השותף לדיונים המקיפים עם הממשל האמריקני, תובע מאירן להפסיק על העשרת החומר שהופק עד עכשיו, להוציא משטחה את כל החומר שהועשר עד עכשיו ולפרק את המתקן הגרעיני בקום.

אם לסבב השיחות האחרון עם אירן לא היו תוצאות, אומרת לנדאו, הרי שהנחישות והלחץ גורמים לאירן לצעוד "צעד אחורה". זוהי עובדה חשובה בדינמיקה של הורדת ידיים, כאשר אין מדובר במו"מ המבוסס על אינטרס משותף של הצדדים להגיע לפתרון. יתר על כן, הוכח כי הלחץ הכבד לא גורם להסלמה או להתנהגות "משוגעת" מצידה של אירן.

ב"הורדת ידיים" במאבק מול אירן, נראה כי השותפות ה-G5+1 חלוקות. בטווח הרחוק רוסיה אומנם אינה מעוניינת שלאירן תהיה יכולת גרעינית. אולם לעת עתה אין היא משתתפת בפעילות של ארה"ב והאיחוד האירופי. לדידם של הרוסים, "יהיה מי שילחץ על אירן". מאז כניסתו של פוטין לכהונתו הנוכחית כנשיא רוסיה, מכלול יחסי רוסיה-ארה"ב הפך מצד הממשל במוסקבה לזירת עימות מרכזית, כאשר היריבות האסטרטגית בין מעצמות אלה גורמת לרוסיה שלא להשתלב במלוא המרץ במאמץ המופעל נגד אירן.

בניגוד לציפיותיהם של ארה"ב ומדינות האיחוד האירופי שרוסיה תקדם מהלך כלשהו שיאלץ את אירן לוויתורים, העדיפו הרוסים עד כה להשאיר את המלאכה לאחרים. רוסיה אינה מצדדת באירן, אך אינה מוותרת עדיין על קשריה המסורתיים עמה. יתר על כן, כאשר שיחות ה-G5+1 התקיימו במוסקבה, הכריז שר החוץ הרוסי סרגיי לברוב כי "הסנקציות פוגעות בעם האירני".

מעמדה של רוסיה באזורנו התערער עקב אירועי "האביב הערבי", שכתוצאה מהם איבדה רוסיה את מרבית מאחזיה, שעל בנייתם שקדה שנים ארוכות. עליית כוחו של האיסלאם בודד את רוסיה בעולם הערבי, ורק סוריה ואירן ממשיכות לשמור עמה על אותם קשרים, כבעבר.

רוסיה, הנוקטת לאחרונה מהלכים שונים במדיניות החוץ, מעוניינת ככל הנראה לקדם שיתוף פעולה אסטרטגי עם ישראל שהייתה המדינה הראשונה במזרח התיכון שבה ביקר פוטין מאז החל בכהונתו החדשה כנשיא רוסיה. רוסיה רואה גם כיום בישראל שותף אפשרי בכל הקשור לאינטרסים כלכליים, פיתוח מקורות אנרגיה וטכנולוגיות, כשהיא מנסה לפתח במקביל שני צירים - האחד עם אירן וסוריה והשני עִמנו. נראה כי בדיאלוג עם רוסיה בעתיד, תוכל ישראל להניע את פוטין למאבק יותר אקטיבי נגד העשרת הגרעין האירני.

סין, החברה החמישית ב-G5+1, מעוניינת שלא לדחוק באירן, בשל אספקת הנפט האירני החיונית לכלכלה הסינית. לכן, כל פעם שארה"ב דוחקת בסין להפעיל עיצומים נגד אירן, אומנם הסינים חוזרים על מחוייבתם למלא את החלטות מועצת הביטחון של האו"ם, אך בו בזמן ממשיכים ליבא את הנפט האירני.

אירן ממשיכה להצהיר כי בכוונתה להמשיך בהעשרת האורניום. אומנם הכל חשים בהנמכת הטון, אבל אין בכך כדי לבשר כי האיום האירני חלף.