הניה ומורסי התאהבו ב"כיבוש"

ראש ממשלת חמאס, איסמאעיל הניה, ערך בשבוע שעבר (26.7.12) ביקור במצרים במהלכו נועד עם הנשיא, מוחמד מורסי. הניה זכה לקבלת פנים חמה מצד השלטון החדש במצרים של האחים המוסלמים, תנועת-האם של חמאס. בראיון לביטאון מפלגת החירות והצדק (30.7.12), מפלגת החזית של האחים המוסלמים שניצחה בבחירות במצרים, מסר הניה פרטים על ההסכמות שהושגו בשיחותיו עם מורסי, שעיקרן:

• פתיחת מעבר רפיח למשך 12 שעות ביום והגדלת מספר העובדים בו, לשם הסדרת מעבר של 1,500 נוסעים מרצועת עזה ואליה.

• צמצום רשימת מנועי הכניסה למצרים ב-60 אחוזים.

• היתר לכל פלשתיני לבקר ללא ויזה במצרים למשך 72 שעות.

• הגדלת אספקת החשמל ממצרים לרצועת עזה מ-22 מגה-ואט ל-30 מגה-ואט.

• בחינת תוכנית להנחת צינור גז ממצרים לחברת החשמל ברצועת עזה וחיבור רצועת עזה לרשת החשמל הערבית.

• הגדלת מספר המיכליות המובילות את המזוט הקטרי עבור תחנת הכוח ברצועת עזה מ-8-7 כיום ל-10, ועל-ידי כך תסתכם הכמות היומית של מזוט המגיעה לרצועת עזה ב-500 אלף ליטר.

• בחינת האפשרות לפתיחת קונסוליה מצרית בעזה לאחר שהשגרירות המצרית נסגרה ב-2009, וכיום נמצאת רק ברמאללה.

הניה התייחס גם למדיניותן של ממשלת חמאס ומצרים בנוגע לסטטוס המדיני של רצועת עזה, ולהלן הציטוטים הרלוונטיים מדבריו:

• "הסיוע של מצרים לעזה להתגבר על בעיותיה אין משמעותו פטור לכיבוש מאחריותו על רצועת עזה".

• "לא ייתכן שנפטור את הכיבוש מאחריותו כלפי עזה, בהיות עזה חלק מהאדמה הפלשתינית הכבושה".

• "איננו חותרים להקים ישות נפרדת משאר הארץ הפלשתינית, עזה היא חלק מהמולדת הפלשתינית וחלק מהמדינה הפלשתינית, ואני הדגשתי בפני הנשיא, כי לא תהיה מדינה שנייה בעזה ולא מדינה פלשתינית ללא עזה".

מאוהבים באגדת ה"כיבוש הישראלי"

שינוי המשטר במצרים פתח את הדלתות לחמאס, הזוכה לתמיכה מלאה של שלטון האחים המוסלמים, הנכון להושיט יותר מבעבר סיוע לרצועת עזה ותמיכה מדינית לחמאס, הנתפשת כבעלת ברית מועדפת בזירה הפלשתינית משום הזיקה הארגונית והזהות האידיאולוגית. לצד הגדלת הסיוע לרצועת עזה, הניה ומורסי, שמתחו ביקורת עזה על משטרו של מובארק ותבעו ממנו לפתוח את הגבול לרצועת עזה, קיבלו הלכה למעשה את עקרונות מדיניותו של המשטר הקודם, המבוססים על משחק כפול וניסיון לאכול את העוגה ולהותירה שלמה.

הן חמאס והן מצרים של מורסי הפכו להיות מאוהבים באגדת ה"כיבוש הישראלי" של רצועת עזה, והם שואפים להמשיך לשמור על סטטוס מדיני זה, על-אף שישראל פינתה זה מכבר בשנת 2005 את כל המתיישבים הישראלים והסיגה את כל כוחותיה מרצועת עזה. אשר על כן, שני הצדדים הסכימו שלא לפתוח את מעבר רפיח באופן מלא גם למעבר סחורות, בדיוק בהתאם למדיניותו של הנשיא מובארק, על-מנת שלא לשוות לצעד כזה משמעות מדינית של חיבור רצועת עזה למצרים, ומכאן העברת האחריות על הרצועה למצרים.

נאמנים לקווי מדיניותו של מובארק, מעדיפים הניה ומורסי להמשיך את מצב "המצור" על רצועת עזה ודימוי של "המשך הכיבוש הישראלי" על פני עצמאות פלשתינית, שכן לשיטתם מצב זה מעניק להם יתרונות מדיניים בתביעה לאחריות ישראל על רצועת עזה.