בסדרה של מאמרים עוקבים ב"מקור ראשון", ניכרת מבוכה עצומה של כל הכותבים נוכח מהלכיו של ראש ממשלת ישראל, אריאל שרון. וזאת למרות שאותו אריאל שרון הקדים לבחירות האחרונות בהן זכה לרב מוחץ את כל ההצהרות אשר מדירות שינה מעיניהם של הכותבים.
בפיזיקה יש התעסקות מתמדת בניסיון למצוא את הגורם המאחד, את התיאוריה המאחדת, את האלוהות שבסיס הטבע. שאיפה זו זכתה את בעלי תיאורית הקוורקים בפרס נובל.
גם במדיניות יש המנסים למצוא את הגורם המאחד, את ההסבר למדיניות של דבר והיפוכו, שקר ואמת, לחימה בעצימות נמוכה, מלחמה תוך הימנעות מהכרעה.
בעוד הגורם המאחד את בעלי הטור אמנון לורד, מרטין שרמן יהודית דסברג ואהרן לברן הוא הצורך הקיומי להתמודד ולהכריע את הטרור, הרי שאריאל שרון יודע כי הכרעת הטרור היא הדרך לתבוסה. שהשלום של הכרעת הטרור הוא התבוסה של עם ישראל. שהאירוע הנורא ביותר שיכול לקרות עתה, ברגע זה, הוא שהערבים ייכנעו ויניחו את נשקם.
לצורך התיאוריה, הבה נניח שיאסר ערפאת ונושאי נשקו ישיגו הפסקה מוחלטת וחד-צדדית של הלחימה. אף לא קסאם, פצמ"ר, אבן או אפילו גידוף עסיסי, לא מפי ערפאת ולא מפי עושי דברו דאהמשה אחמד טיבי וטלאב א-סנע. מה יקרה אז?
1. צה"ל ייסוג מעזה. המתיישבים ימשיכו לחיות בה.
2. צה"ל ייסוג ממרכזי הערים המאוכלסות בערבים, ולא יחזור באין התגרות.
3. לערבים תותר גישה לישובים יהודיים בכל רחבי ארץ ישראל בתחילה לעבודה ולאחר מכן להתיישבות. התחברות בלתי נמנעת בין ערביי יהודה שומרון ירושלים רהט ויפו.
4. ההתנגדות הנחרצת לאיחוד משפחות ערביות תפחת, ותיעלם. אלפי, מאות אלפי ערבים יממשו את תביעת השיבה, בעידוד נציגיהם אשר בכנסת, באקדמיה ובבית המשפט.
5. משא-ומתן מחודש יפתח עם הרשות.
6. לוחמי הרשות יורשו שוב לנוע עם או בלי נשק, לשם השלטת סדר.
7. הרשות תפתח עצמאות חלקית וגישה לכלי נשק רבים ומפותחים יותר.
8. התמיכה של ישראל הלאומית במפעל ההתיישבות ביש"ע תלך ותתפוגג. תמיכת ארצות הברית בהתיישבות יהודית תיהפך לעוינות.
9. חשיבותו של כוח מגן לאומי תפחת וצה"ל יעמוד בפני קיצוצים אדירים, לטובת צדק חברתי. כוחות המילואים יפסיקו להתאמן וצבא העם יהיה לנמר של נייר.
10. אחת משתיים: א. ביום בהיר אחד יתברר כי מספר האזרחים הערבים עולה על זה של היהודים; ב. בלילה אפל אחד יקומו הערבים על ישראל הבוטחת בשלום ולא ישאירו משתין בקיר. כל זאת בעזרה פעילה של החיזבאללה, סוריה ומצרים, ועידוד פעיל של הרפובליקות האיסלמיות של אירופה.
לא הטרור הוא הבעיה של יהודי ישראל. הערבים עצמם הם הבעיה. לא הלחימה היום-יומית היא הבעיה של מדינת היהודים, אלא האוכלוסייה שמתוכה יוצאים הלוחמים. קיומה של האינתיפאדה, וכל האמצעים הנדרשים לדכא אותה (מזל"ט, גדר, מסוק, תרמיט) אינם אלא המכשיר לגרש אותם מכאן, שמא ינקטו בשלום.
לכן, בכל פעם שמתעוררת האפשרות להכריע את הטרור, להגיע אל התחתית, עוצר האלוף שרון את הלחימה, ומאפשר לאוייב למנוע את תבוסת ישראל.
אין שום הקבלה בין מלחמת אוסלו ומלחמת יום הדין. במלחמת אוסלו - המלחמה במידתיות נוסח בג"צ היא האמצעי להימנע מתבוסת השלום. במלחמת יום הדין הושגה הכרעה צבאית, שכן ניצחון האויב היה מסתכם באפשרות אותה איזכרתי לעיל [פסקה 10].
השאלה היא לאן לגרש את הערבים. ממקום למקום ביהודה ושומרון ןבת ים כפי שנעשה היום? אין הדבר מחליש את ההתרבות הערבית. לכלא השרון שהורחב לא מכבר, שני מטר מנתניה? לזה אפשר כבר לקרוא מימוש תביעת השיבה. לממלכת ירדן? את ההזדמנות הזו פספסנו בספטמבר השחור. נשארה רק עזה, כצוהר לסיני. הבעיה היא שגוש קטיף נמצא בדיוק בדרך. לכן תוכנית ההינתקות.
הבוקר התעוררנו לידיעה המרעישה שמוסר לנו דב ויסגלס. שרון מעולם לא התכוון לשלום. שרון יודע כי הביטחון נמצא במלחמה, ולא בתבוסה. את ההינתקות המציא כדי להימנע מן השלום של משרתי ערפאת, ביילין וחבורת ז'נבה. כל זאת כתבתי כבר לפני מספר חדשים בירחון נתיב, תחת הכותרת האמת-תמיד במהופך.
ובבניין ציון ננוחם
