עמוס חכם, חכם בתורה

"לראות, לשמוע, להרגיש ובכלל לחיות, גם כשיש לאדם כל היתרונות, כגון: בריאות, יופי ועושר, אבל אין לו צדק ומידות טובות אחרות, הרי זה האסון הגדול ביותר". (אפלטון)

נרקו-טרוריזם הפך לנשק יעיל ביותר בידי משטרי טרור הרואים בארה"ב את המכשול הגבוה ביותר בדרך להגשמת מאווייהם. הם פועלים להפצת הנרקו-טרוריזם בארה"ב, לכרסום המוסר והביטחון העצמי של תושבי ארה"ב ואמונם ביכולת ממשלתם להילחם בנרקו-טרוריזם. הם רואים בנרקו-טרוריזם מקור הכנסה למימון מערכת הטרור הגלובלית נגד הדמוקרטיות המערביות ונגד משטרים יריבים בעולם השלישי.

היום בבוקר, (יום ו' 30.8.12) פתחתי את עיתון "אלאהראם", ה-עיתון של מצרים ותומך קטן מאוד של תנועת האחים המוסלמים, (אמליץ לכל הקוראות והקוראים לעיין מעת לעת באמצעי התקשורת הערבית, חלקם מתורגם לאנגלית ולצרפתית, הנותנים זווית אחרת על המתרחש באזור, נכונה או לא, אך אין מנוס מלהכירה. לרוב העיתונים אתרי אינטרנט נגישים ואיכותיים) והידיעה הפותחת, אף לפני הכינוס הגדול של המדינות ה"בלתי מזדהות" באירן (עוד אחזור לכך בהמשך המאמר) פורסמה הידיעה על תוצאות מסעו של מורסי בסין. ככלל, מוסר "אלאהראם", נחתמו הסכמים כלכליים בין שתי המדינות בשווי כולל של חמישה מיליארד ושמונה מאות מיליון דולר, בסקטורים של טקסטיל, מוצרים פטרו-כימיים, אנרגיה מתחדשת, תרופות, מכוניות והתפלת מים. בנוסף, סוכם על שיתוף פעולה עתידי במגוון תחומים, עת אישר אוסאמה צאלח, שר ההשקעות המצרי, כי סין תשתתף בפרויקטים גדולים במצרים, דוגמת בניית עיר חדשה ושלושה נמלי-ים. גם נושא השגת גרעין לצורך שלום הוזכר במהלך הביקור על-ידי מורסי. מעניין, זה מה שכולם אומרים. מישהו אמר אי-פעם כי הוא רוצה גרעין למטרת מלחמה?

פרשת השבוע, פרשת "כי תצא" כוללת את מספר המצוות הגדול ביותר בתורה, 74 מצוות (27 מצוות עשה ו-47 מצוות לא תעשה). אחת מהן היא מצוות השבת אבידה. לטענתנו, עצם עובדת היותה "מצווה כפולה" דהיינו: פעם אחת מופיעה היא כמצוות עשה (חיוב השבת אבידת ישראל) ופעם נוספת מופיעה היא כמצוות לא תעשה (איסור העלמת עין מאבידת ישראל), שנאמר: "לא תראה את שור אחיך...והתעלמת מהם!. השב תשיבם לאחיך...וכן תעשה לכל אבידת אחיך...לא תוכל להתעלם" (דברים כ"ב, א'- ג'). כמו-כן, מעצם העובדה שתורתנו הקדושה כופלת את השורש ש.ו.ב. בביטוי "השב תשיבם", הרי ישנה כאן הוכחה בעליל לחשיבותה האדירה של "מצווה חברתית" הלזו.

אני עוצר אתכם, רגע לפני שאתם מתחילים להפליג על גבי גלי הנוסטלגיה, ולספר לי שאין כמו החינוך של פעם. אני יודע את זה ואני מסכים אתכם. גם אני חושב, שבתי הספר של פעם, עסקו יותר בחינוך והכשרה של התלמידים לחיים של עבודה ואחריות, והיום הם יותר משמשים כמפעל לציונים. ולא שאני מאשים אותם, כולנו נמדדים בסטטיסטיקה: בבתי הספר, במוקדי השירות, במשטרה , בכל אתר ואתר. אבל בתי הספר של פעם, עם כל הגעגועים אליהם, גם מזכירים לי תופעות יותר בעייתיות.