שירה שהיא תורה

12 שירות בתנ"ך: ברכת יעקב [בראשית מ"ט, ב'-כ"ז]; שירת הים של משה [שמות ט"ו, א'-י"ט]; שירת הים של מרים [שמות ט"ו, כ"א]; שירת הבאר [במדבר כ"א, י"ז-כ']; שירת חשבון (במדבר כ"א, כ"ז-ל']; שירת האזינו [דברים ל"ב, א'-ל"ג]; ברכת משה [דברים ל"ג, ב'-כ"ט]; תפילת חנה [שמואל א', ב', א'-י']; קינת דוד [שמואל ב', א', י"ז-כ"ז]; שירת דוד [שמואל ב', כ"ב, ב'-כ"א]; דברי דוד האחרונים [שמואל ב', כ"ג, א'-ז']; תפילת יונה [יונה, ב', ג'-י'].

הארוכה בשירות והמורכבת מכולן היא שירת האזינו. השירה מתחלקת למספר נושאים והיא שירה המסכמת במילים ציוריות את פרשת ישראל והקב"ה. "זוהי שירת סיפור עברו של עם ישראל, שירת פורענות ואיומים ולבסוף שירת נחמה והבטחה" - כך מגדירה נחמה ליבוביץ את פרשת שירת האזינו (נחמה ליבוביץ, פרשת האזינו). וכן היא מציעה ללמוד את הפרשה ולהבינה בשתי דרכים:

א) ראייה כוללנית - המבנה שלה, חלוקתה לבתים וקישור חלקיה זה עם זה.

ב. התבוננות בפרטיה, עיון מעמיק בדימויים שבה, בעושר ציוריה, בכוח ובעוז צליליה, בכל חלק ובכל בית בפני עצמו כעולם קטן.

"יש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא"

השירה פותחת בהזמנה להאזנה לשירה הזאת: "האזינו שמים ואדברה" [דברים ל"ב, א'] ומסתיימת במילים המקבילות: "כי אשר אל השמים ידי" [ל"ב, מ'] - פתיחה וסיום מקבילים ומשלימים.

אברבנאל מחלק את הפרשה לשישה חלקים: "החלק הראשון – מפסוק א' עד פסוק ו' – הוא הקדמה לשירה. חלק שני – מפסוק ו' עד פסוק ט"ו – סיפור החסדים והטובות שעשה הקב"ה עם ישראל. חלק שלישי – מפסוק ט"ו עד פסוק י"ט – סיפור חטאת העם ופשעם נגד ה'. חלק רביעי – מפסוק י"ט עד פסוק כ"ו – סיפור העונשים שיעניש ה' על פשעם. חלק חמישי – פסוק כ"ו עד ל"ד – סיפור הכליה שחשב ה' לעשות לעמו והסיבה שבעבורה נמנע ממנה. חלק שישי - מפסוק ל"ד עד פסוק מ"ד – נחמה לישראל ונקמה מן האויבים".

ועל פרשה זאת כתב הרמב"ן [ל"ב, מ']: "והנה אין בשירה הזאת תנאי כתשובה ועבודה, רק היא שטר עדות שנעשה הרעות ונוכל, ושהוא יתברך יעשה בנו בתוכחות חימה, אבל לא ישבית זכרנו, וישוב ויתנחם, ויפרע מן האויבים בחרבו הקשה והגדולה והחזקה ויכפר על חטאותנו למען שמו. אם כן, השירה הזאת הבטחה מבוארת בגאולה העתידה על כורחן של מינין. וכן הזכירו בספרי [האזינו ל"ב, מ"ג] 'גדולה שירה זו שיש בה עכשיו ויש בה לשעבר ויש בה לעתיד לבוא, ויש בה העולם הזה ויש בה לעולם הבא'".

"כיתבו לכם את השירה הזאת"

ולא די ללמוד את הפרשה ולקרוא בה. יש מצווה דאורייתא לכתוב את השירה הזאת, שירת "האזינו". שנאמר: "ועתה כיתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בפני ישראל" [דברים ל"א, י"ט].

מהי חשיבותה של שירה זו עד שנצטוו בני ישראל לכתבה? "מפני שסיכום ההיסטוריה היהודית מופיע בשירה הזאת. וכן מצוות התורה כלולים בה. שפרשת 'האזינו' כוללת בתוכה תרי"ג תיבות כמניין תרי"ג מצוות. ואף אותיות התורה מכוונים כנגד מספר בני ישראל, כמובא בזוה"ק (זוהר חדש, שיר השירים, אות תרסא): 'עד שהאותיות עולות לששים רבוא, כחשבון בני ישראל, שהם י"ב ועולים לששים רבוא, אף האותיות כך, כשהם מתמלאות עולות לששים'".

ומכאן למדו חז"ל על מצוות כתיבת ספר תורה כולו לכל אדם מישראל. "כתבו לכם את השירה הזאת" – כלומר, כתבו את התורה אשר בה נמצאת השירה הזאת. מפני שלא כותבים את התורה פרשיות-פרשיות. יש לכתוב את כולה. "ואמר רבא: אף עלפי שהניחו לו אבותיו ספר תורה לאדם, מצווה לכתבו משלו, שנאמר ועתה כתבו לכם [סנהדרין כ"א]".

ומובא במדרש [תנא דבי אליהו, פרק י"ד]: "אמר לי רבי: שני דברים יש בעולם ואני אוהבם בלבבי אהבה גמורה, ואלו הן: תורה וישראל, אבל איני יודע איזה מהם קודם? אמרתי לו: בני, דרכם של בני אדם אומרים התורה קדמה, שנאמר: 'ה' קנני ראשית דרכו'. אבל אני אומר: ישראל קדמו, שנאמר: 'קדש ישראל לה', ראשית תבואתה'. כלומר, ישראל והתורה שלובים זה בזו, משום שבאמצעות קיום מצוות תורת האל ע"י ישראל, עתידים ישראל לתקן את העולם במלכות שדי".