זה בידיים שלנו: שוויון הזדמנויות בחינוך

בחמש השנים האחרונות זכיתי לנהל את תיכון ברנקו וייס ברמלה (תיכון לנוער שנשר). עבודה קשה ובניגוד למה שמקובל לחשוב, גם לגמרי מתגמלת. לא כספית כמובן, אבל מתגמלת מאוד במובן הנפשי.
לשמחתי, כצוות, ראינו ברכה בעמלנו ומדי בוקר ואל מול עינינו המשתאות זכינו לראות את עופות החול ממריאים. תלמידים עם אין סוף קשיים, מתנערים מעפר ומבקשים לגעת בשמים. היש תמונה יפו מזו בעולמנו? האם יש עבודה אחרת שמעניקה חוויה אשר משתווה לחוויה מכוננת זו?

אך גם החוויה מעוררת ההשראה הזו, שהעניקו לנו התלמידים וצוות המורים המסור, לא יכולה לסמא את עינינו מלראות את חולייה של המערכת.

יש במערכת סיפורים מרגשים והצלחות כנגד כל הסיכויים, אך העובדה שתמיד זה נגד הסיכויים מלמדת יותר מכל עד כמה נמוכים הסיכויים. נמוכים עבור מי? בעיקר עבור תלמידים שגדלים בפריפריה ותלמידים שגדלים בבתים במצב סוציו אקונומי נמוך.
גם סיפורי המופת על אותם אלה שלמרות שגדלו רחוק מהמרכז או שגדלו בעוני והגיעו רחוק, אסור שיסנוורו אותנו. הם אכן מרגשים, אך על כל סיפור כזה אני יכול להביא עשרה סיפורים של צעירים שהעוני השאיר אותם מאחורה. המשקולת הותירה אותם על הקרקע.


אם לא תתאפשר מציאות סבירה של קיום פיסי וכלכלי, רובם המוחלט של התלמידים לא יצליחו להתרומם. זה נכון ש"האדם העני ביותר הוא לא מי שאין לו שקל, אלא מי שאין לו חלום", אך יותר מדי פעמים ילדים בלי שקל יהפכו לנערים בלי חלומות.

כך נולדת חברה מפוררת

מערכת הבחירות הנוכחית מצליחה להטות את השיח המסורתי והמותש מהסוגיות המדיניות לסוגיות החברתיות וזו ברכה גדולה. אך אין בכך די. הדיבור על הפערים החברתיים חשוב, אך הוא לא יכול לבוא בלי דיון בשורשים שלו וכמו ברוב המקרים - השורשים לטוב ולרע, מצויים בחינוך.

הדרך לצמצום הפערים החברתיים עוברת בפעולה דרמטית לשוויון הזדמנויות בחינוך. מחקרים מצביעים על פער של פי 16 בין ההשקעה בחינוך בקרב העשירון העליון לעשירון התחתון. וכשנקודת הפתיחה כה שונה אין להתפלא על הפערים שצומחים בהמשך הדרך. אין להזדעזע בפליאה על הפערים שהתגלו בנתוני הבגרות או במבחני המיצ"ב. ככה נולדת חברה מפוררת.

הציניקנים והמיואשים יגידו ש"ככה זה בחברה תחרותית". אנשי האמונה והמעשה יתעקשו שיש מה לעשות ושיש מי שיכול לעשות. כולנו ביחד ובעיקר המדינה.

המדינה - אחראית על מתן ההזדמנות

זה נכון שהמדינה היא לא האבא והאמא של כל אזרח, אך היא בפירוש מי שאחראית על מתן ההזדמנות לכל ילד וילדה בישראל, לא משנה היכן הם נולדו ולאיזו עדה, להצליח בחייהם.

יש למדינה חזקה כמו שלנו כלים רבים. בין השאר יכולה המדינה להחליט על תקצוב דיפרנציאלי (לפחות בסך 25% מהתקציב) ולקבוע שילד עני יקבל מהמדינה יותר מילד עשיר. שהמיקום הנמוך של משפחות על הסולם של אשכולות הלמ"ס יתבטא בין השאר בתמיכה עדיפה של המדינה, בוודאי בכל הנוגע לחינוך.

זה בידיים שלנו, אך כמו תמיד נדרשת מנהיגות אמיצה וישרה שאינה מסתפקת באמירות של "החינוך מעל לכל" כמס שפתיים, אלא נכונה לפעולה עמוקה ושיטתית לצמצום הפערים.

על הקרקע של הדרישה לעסוק בסוגיות החברתיות ולחולל כאן שינוי מעמיק במבנה החברתי נולדה הזדמנות נדירה לעסוק גם בחינוך. כל עוד מערכת החינוך תהיה מראה לא מחמיאה לפערים, שסעים ותחרות ללא רחמים, תהיה לנו חברה כזו. ביום שמערכת החינוך תהיה צודקת והגונה יותר נגלה גם חברה טובה יותר, שיש בה מקום לכולם בזכות ולא בחסד.