אמינה חיירי ומארי אנטואנט

הלחם המצרי מפיל המשטרים

"הנוכח הנפקד, העיקרי המשני, העגול הארוך, המועשר בברזל ולפעמים במסמרים, עושה הכוכבים ומפיל המשטרים, רוצחה של מארי אנטואנט, מדיחו של מובארק, יוצר הפוליטיקה ומוציא המונים להפגנות, הרוצח השפל, משיב החיים ולפעמים ממית... זהו כיכר הלחם". כך פותחת הסופרת המצריה אמינה חיירי את מאמרה ("אל-חיאת" 16.9.2012). והיא ממשיכה:

"האדון הזה השרוי במחלוקת, גיבור הכיכר במצרים זה שנים רבות. הוא נוכח על שולחנות האוכל של העשירים ומשפיל את ההמונים הגוועים ברעב הצובאים על פתחי המאפיות.

"בינואר 2011 היה זה כיכר הלחם שהפיל את המשטר במצרים. והוא שגרם לנפילתם של החללים שהם למעשה חללי כיכר הלחם. זהו כיכר הלחם של העניים, סמל המהפכה המצרית שקראה לפת הלחם, לחירות ולצדק חברתי. מצרים שכונתה לפני מאות שנים "אסם התבואה" עלי אדמות, הפכה ליבואן הגדול ביותר של חיטה.

"דוח מטעם ממשלת מצרים קובע כי 90 אחוז מן המשפחות במצרים צורכות את הלחם הפשוט, ש-72 אחוזים מעלותו מסובסדים. צריכת האזרח של הלחם המסובסד מגיעה לארבעה כיכרות ליממה". (יש לציין, כי בהעדר אוכל אחר, מבוגרים במצרים מגיעים לצריכת כ-8 כיכרות לחם ליממה, ובמצרים מייצרים 450 מיליון פיתות ביום!)

חיירי קובעת כי "כיכר הלחם הוא אשר הפיל משטרים והביא במקומם אחרים, שגם הם יפלו אם יישאר המצב כפי שהוא. אין שום סיכוי שיבוא יום שהאזרח המצרי ישמע את עצתה של מארי אנטואנט וינטוש את הלחם ויאכל עוגות. העניים הרי אינם מסוגלים לשלם את ההפרש בין מחיר הלחם וזה של העוגות".

חיירי מנסה לראות גם את הצד החיובי של המצב, בציינה כי "הלחם הפשוט הוא בריא יותר וישמור על הגזרה הצרפתית".

למי יש יותר עיתונים?

הנתונים שאספתי לקראת כתבה שהתבקשתי להכין על מצב העיתונות הערבית בישראל, היכו אותי בתדהמה. קשה להאמין, אבל לערבים בישראל יש יותר עיתונים מאשר ליהודים, וזאת, למרות היותם רק כ-20 אחוז מכלל האוכלוסיה במדינה. הבדיקה כללה עיתונים וכתבי עת שמוציאים לאור מו"לים ערביים. ובנוסף לאלה, יש עיתונים וכתבי עת בערבית שמוציאים לאור מוסדות יהודיים, כמו ההסתדרות, המפלגות ומשרד החינוך.

בדיקתי העלתה כי יש 13 עיתונים, החל מ"אלאתחאד" - בטאון המפלגה הקומוניסטית, וכלה ב"דאר אלנקב" - בטאון הבדווים בנגב. יש שני עיתונים של התנועה האיסלאמית בישראל - "צוות אלחק" של הפלג הצפוני, ו"אלמית'אק אלג'נוב" של הפלג הדרומי. בנוסף, קיימות תחנות רדיו וטלוויזיה מקומיות המשדרות בערבית.

שלל העיתונים האלה נהנים מיחס שווה לזה של העיתונים בשפה העברית. גם תקנות הצנזורה חלות באופן שווה על שני המגזרים. ובכל זאת, יש בעולם הערבי וגם בישראל כאלה הטוענים כי הערבים בישראל מקופחים בתחום זה וסובלים מהעדר חופש ביטוי.
טענה זו מזכירה פתגם ערבי עתיק יומין: "פיו במים וזועק: 'אני צמא'".

מה רוצים "האחים המוסלמים" בירדן

האיש מספר 2 בהנהגת "האחים המוסלמים", השייח' ארחיל אלגריאבה, הכריז באתר האינטרנט של ארגונו, כי אכן יש ל"אחים" תוכנית לשינוי המשטר בירדן. כך מדווח העיתון "אלקודס אלערבי" (18.9.2012). אך אישים בולטים בארגון הביעו תדהמה מהצהרה זו באומרם כי שינוי של מבנה המשטר אינו עומד על סדר היום של הארגון.

בעקבות התגובות, הבהיר השייח' ארחיל כי כוונתו היא להקים משטר דמוקרטי, בלי לפגוע באף גורם, ובלי להביא לשינוי או להפלת המשטר. סקרי דעת קהל בירדן הראו כי כ-80 אחוז מן הנשאלים דוחים אפשרות של שינוי המשטר ופגיעה בממסד המלכותי.

דובר רשמי הגיב על הצהרת השייח', כי אפשרות כלשהי לשינוי בסדרי השלטון יכולה להתבצע על-ידי החלטות של בית הנבחרים. אך מעניין לציין כי למרות הצהרותיהם על כוונתם להקים משטר דמוקרטי בירדן, הכריזו "האחים המוסלמים" כי הם מחרימים את הבחירות שיתקיימו בסוף השנה.

שיחליטו: ישראל קיימת או לא

שליטי אירן ונציגם בוועדה הבינלאומית לאנרגיה גרעינית קוראים לישראל ליטול חלק בדיונים על פירוז המזרח התיכון מנשק גרעיני.

אין הם מכירים בקיומה של ישראל. הם מכריזים כי אין לה קיום לגיטימי ומאיימים בהשמדתה ומחיקתה מן המפה, אך בכל זאת מזמינים אותה להשתתף בדיונים.

לפני שנשקול השתתפות כלשהי בדיונים עמם, נשמע אותם קודם מכירים בקיומה של ישראל וחוזרים בהם מהכחשת השואה.